פרסי ג'קסון והארי פוטר (כרגע)

אין כותרת, תרקדו

נ.מ. פרסי
יצאנו מהכספות עם האלים כדי שהקוסמים לא יחשדו ואז האלים התפוגגו אחרי שנעלמו מהעין. ''אוקיי חמודים, בואו נלך לקנות לכם את הדברים לבית הספר, רון, הרמיוני, הארי, למה שלא תקחו את פרסי, אנבת', ליאו, פייפר, פרנק, הייזל, וויל וניקו לקנות שרביטים וגלימות בזמן שאני, ארתור וג'יני נלך לקנות את הספרים? ואז נלך כולנו לחנות של פרד וג'ורג''' (ה.כ. אני יודעת שכחנות זה בספר 6 אבל תדמיינו שזה גם בספר 5 אבל הם כן בהוגוורטס) אמרה מולי ''בסדר...'' מלמל הארי
הלכנו לחנות מוזרה עם מלא קופסאות שהיו קצת כמו קופסאות נעליים רק יותר צרות וארוכות. ''שלום, אדון אוליבנדר?'' אמרה/שאלה הרמיוני ופתאום יצא מהצללים איש זקן וכחוש עם שיער לבן פרוע ''שלום, באתם לקנות שרביטים חדשים?'' הוא שאל ''לא'' מיהר הארי לומר ''אנחנו לא צריכים, באנו לפה בשבילם'' הוא הצביע עלינו
''כן, כמובן... אתם זוכרים מה היו השרביטים הקודמים שלכם?'' שאל אוליבנדר ''לא היו לנו'' מיהרה אנבת' לומר ''רק עכשיו נחשפנו לעולם הקסם'' ''הבנתי... נתחיל אחד אחד'' אמר אולי (החלטתי לקרוא לו אולי, אוליבנדר זה ארוך מידי, ואני היפראקטיבי, אני לא אסיים את המילה, אני אעבור לדבר אחר...) ''נתחיל אי..תך'' הוא הצביע על פייפר.
הוא אמר לה לנופף בשרביט שנתן לה ומיד חטף אותו ממנה ''לא, לא...'' אחרי 50 שרביטים (בערך, הפסקתי לספור אחרי 20) הוא נתן לה שרביט ואמר ''הנה, נסי את זה, עץ שחור מארצם של הילידים וליבת נוצת יונה, גמיש'' היא נופפה בו ולפתע נעטפה בהילה ורודה ''מצויין, מצויין, עכשיו אתה'' הוא הצביע על ליאו. אחרי מלא שרביטים הוא מצא את השרביט שלו שהיה מעץ חסין אש עם ליבת מתכת מכושפת, אחריו היתה הייזל שקיבלה עץ מהגן של פרספונה וליבת אבן חן קסומה, אחריה היה פרנק שהיה לו עץ ערבה מפליקה (ה.כ. אל תדאגו, זה לא חובט במשתמש) עם ליבת כעס טהור, אחריו היה ניקו שקיבל עץ מהגן של פרספונה עם ליבת עצם שלד, אחריו היה וויל שקיבל עץ שמש (ה.כ. המצאתי את העץ הזה) וליבת שיר של אל (תנחשו איזה), אחריו הייתה אנבת' שקיבלה שרביט עץ זית ו2 ליבות- נוצת ינשוף וחלקיק מרצפת טרטרוס אמאלה, לא להתחיל לחשוב על זה, לא לחשוב על זה...
ואז הייתי אני.
לא מצאנו כלום וכל החנות הייתה הרוסה לגמרי בגללנו ובשלב מסויים אולי מלמל ''רגע, אולי זה הוא...'' הוא ביקש שנחכה רגע והלך למאחורה למחסן וחזר עם קופסה מאובקת מאוד ואמר ''זה השרביט האחרון שהכין אבא שלי, ואני חושב שהוא יתאים לך,הוא מעץ ימי ויש לו 5 ליבות- נוצת ינשוף, חתיכה ממרבד אצות צף, עור דולפין, חתיכה מרצפת טרטרוס ושערה מרעמתו של האופיאוטאורוס'' ''בסי?'' מלמלתי בשאלה שאף אחד לא שמע נופפתי בו ומיד הרגשתי שהוא האחד ופתאום התרוממתי על גל ענק שפרץ לחנות אבל לא פגע בכלום וכל החנות תוקנה. ''מושלם'' אמר אולי והלכנו לחנות גלימות.
הלכנו למקום שלפי מה שאני ראיתי היה כתוב שם- 'גרמלוע תלכ יק מרגן מפליק' ''מה כתוב שם באמת?'' שאלתי את פרנק כי הוא אחד החצויים היחידים שאין להם דיסלקציה ''גלימות לכל עת מדאם מלקין'' הוא ענה
נכנסנו ''אתם להוגוורטס?'' שאלה אישה שנראתה נחמדה ''כן'' מיהרה הרמיוני להגיד
האישה הביאה לנו בגדים למדוד והלכנו לתאי מדידה והתלבשנו
''אני לא לובשת את זה!!!'' צעקה החכמולוגית מתוך התא ''איך אפשר להילחם ככה???'' צעקתי אני. התלבושות היו מזעזעות זה היה ג'ינס הדוק ומציק, חולצת כפתורים לבנה עם צווארון ומעל זה מין סריג ללא שרוולים, ומעל הכל הייתה גלימה שחורה ארוכה עד הקרסוליים ובקושי הצלחתי לזוז בתוך זה
יצאתי מהתא וראיתי את כולם בחוץ חוץ מאנבת'. ''נו חכמולוגית, צאי'' אמרתי ''לא!!! תסתום, מוח אצה! אני לא יוצאת ככה!!!'' היא צרחה מהתא. פתחתי את הווילון וראיתי איך היא לבושה היא הייתה לבושה בתלבושת של הבנות שזה היה חצאית קפלים עד הברכיים, חולצת צווארון לבנה ומעל זה הסריג בלי השרוולים שגם אני לבשתי ומעל הכל הגלימה
''אנבת', את נראית נהדר!'' התמוגגה פייפר ''סתמי פייפס'' רטנה אנבת' ''היי, פייפס, אולי לא נקנה וכשנגיע 'תשכנעי' את המנהל לוותר לנו על התלבושת?'' ''אין בעיה'' ענתה פייפר בחיוך
הורדנו הכל ויצאנו בלי לקנות כלום
הלכנו לחפש את 'חנות ההוקוס מוקוס של האחים וויזלי' כשמצאנו את החנות מולי וארתור כבר היו שם עם ג'יני
פתאום ראיתי כרזה ענקית ''מפחדים מזה שאין לנקוב בשמו?
אתם צריכים לפחד מזה שאין לי קקי עימו!
העצירות העצומה שסוחפת את האומה!''
שמעתי את מולי ממלמלת שוב ושוב ''ירצחו אותם בשנתם!'' ''לא נכון, זה אדיר!'' עניתי לה ונכנסנו
היה שם מפוצץ ראיתי דברים ממש מגניבים כמו החטיפים למבריזים וקניתי מלא ממתקיא ושוקולדימום וחומיות חום. טופעילוף העדפתי לקחת פחות, אבל לקחתי גם. לקחתי גם חושחשי הסחה ואבקת חושך אינסטנט מפרו אבל הכי אהבתי את המדבקות אלים, היה שם מדבקות כאלה, שאם אתה מדביק על עצמך, אתה מקבל את הכוח של האל לשעה ואני וליאו לקחנו 70 דפי מדבקות כל אחד וצחקנו בטירוף על זה ולקחתי גם אוזניעזר כי זה יכול להיות שימושי.
בסוף כשיצאנו מהחנות, היינו עמוסים בשקיות, גם של השרביטים, גם של הספרים (לקחנו ממולי) וגם כל הדברים שקנינו אצל פרד וג'ורג' ואז הלכנו לרוקח לקנות קדרה ודברים לשיקויים
''היי, חכמולוגית, בואי לפה'' צעקתי והנפתי אותה על כתפי, ואחרי נשיאת השמיים להרים את אנבת'+ 20 קילו, היה קלי קלות ובכלל לא כבד
''זה לא כבד לך?'' שאלה הרמיוני בהתפעלות
ראיתי שהיא סוחבת יותר דברים, אז החלטתי להרים גם אותה, הנפתי אותה על כתפי השניה והרגעתי את אנבת' שזה רק בגלל שרואים שכבד לה.
יצא שסחבתי גם את אנבת', גם את הרמיוני גם את הדברים של הרמיוני שהיו לה יותר דברים מכולנו וגם את הדברים שלי ושל אנבת', והאמת, זה לא היה כזה כבד, בטח שלא אחרי השמיים
''איך זה לא כבד לך?'' שאל רון ''אחרי מה שפרסי ואנבת' הרימו על הכתפיים, זה כלום בשביל פרסי, והוא יכול לסחוב עוד'' ענה ליאו בגיחוך ''נכון מאוד'' עניתי ''היי, פייפר, הייזל, רוצות לעלות גם?'' שאלתי וככה יצא שאנבת' הייתה לי על כתף אחת, הרמיוני על השניה, פייפר על הראש והייזל על הגב, ובידיים את השקיות שלי ושל ארבעתן. זה היה גם אימון כושר וגם כיף חיים.
חזרנו למפקדה צוחקים, וגם הרמיוני הצטרפה אלינו, למרות שהארי ורון עדיין התלחששו והצביעו עלינו. הם מדברים עלינו. לא נורא. שיעשו מה שהם רוצים. פייפר ישבה בצד לבד, וליאו הלך לנסות להצחיק אותה ולעודד אותה
הייזל ופרנק הלכו מקודם לצד, על ספה אחרת, כדי להתמזמז, אבל מי אני שאדבר, עם כל ההתמזמזויות שלי ושל החכמולוגית שלי? יש להם כל זכות שבעולם. ניקו ישן על הברכיים של וויל, אמאלה, איזה חמידותתת
אני לא אגיד את זה כשניקו ער, כי אני בכל זאת רוצה לחיות, אבל ניקו פשוט חמודדד
אני שכבתי על הברכיים של אנבת' בזמן
שהרמיוני ואנבת' התחילו לדבר על ספרים ואדריכלות. סימנתי לאנבת' שתשאל את השאלות הרגילות לגילוי חצויים, כי חשדנו הרי שהרמיוני חצויה.
אנבת' סימנה לי אוקי ושאלה את הרמיוני ''היי, הרמיוני, תגידי, את מכירה את שתי ההורים שלך?'' הרמיוני פתאום נראתה עצובה ''האמת שלא, אמא שלי היא אמא חורגת, למרות שהיא מתייחסת אליי כאילו אני באמת הבת שלה, ולא הבת החורגת שלה...'' ''סליחה, לא ידעתי...'' אמרה אנבת' ''סליחה, אבל יש לי עוד שאלה...'' ''הכל בסדר, תשאלי'' ''יש לך במקרה הפרעת קשב? או HDAD? את היפראקטיבית? או אולי את דיסלקטית?'' ''האמת היא שאני היפראקטיבית, ויש לי דיסלקציית מספרים...'' אמרה הרמיוני ''מהה? הרמיוני?'' התפרצו הארי ורון לשיחה ''איך לא סיפרת לנו?'' שאל הארי בתדהמה ''תעזבו אותה בשקט'' אמרה פתאום הייזל, היא ופרנק הפסיקו להתמזמז והתקרבו אלינו. ''היא לא הייתה חייבת לספר'' הוסיף פרנק.
נ.מ. הארי
הרמיוני היא היפראקטיבית??? ויש לה דיסלקציית מספרים??? איך היא לא סיפרה לנו???
נ.מ.פרסי
אני די בטוח עכשיו שהרמיוני היא חצויה...
הלכתי לישון, מחר הולכים להוגוורטס

                                                                        
היי!
1193 מילים!
אני כל הזמן משתדלת לעשות יותר מ1000 וכמה שיותר בכללי
קצת משעמם לי כרגע, אז החלטתי לעשות שאלת פרק, כל פרק יהיה שאלה. לפעמים שאלת ידע על אחד מהפאנדומים בפאנפיק, ולפעמים שאלה עליכם (נגיד מה אתם מעדיפים, חורף או קיץ).

אזזז שאלת הפרקקקק
הפעם החלטתי לעשות את זה קל, כי זאת פעם ראשונה

מה המשפט הראשון שפרסי שמע במחנה החצויים?