פרסי ג'קסון והארי פוטר (כרגע)

תנו לי בתגובות רעיונות לכותרת כי אין לי

נ.מ. פרנק (תודו שלא ציפיתם)
אני והייזל חזרנו למחנה יופיטר וקראנו לדקוטה לבוא למגורי הפראיטור (ה.כ. תזכורת- גם פרנק וגם הייזל הם פראיטורים) במיידי.
כשהוא הגיע יכולתי לראות שהוא שיכור מפטל, אולי זה לא רעיון הכי טוב להשאיר אותו אחראי...
טוב, לא משנה
''תדברי את, את יותר טובה בדיבורים'' לחשתי להייזל
''אוקיי'' היא לחשה חזרה
''פראיטור, אווה'' אמר דקוטה לשנינו
''קנטוריון, אווה'' החזרנו לו
''הקנטוריון דקוטה,'' התחילה הייזל, וואו אני מאוהב בה ''אני ופראיטור ז'אנג נוסעים למשך זמן ארוך ולא ידוע ככל הנראה בלי אפשרות לחזור ללגיון ולמחנה באמצע. פרק הזמן הזה יימשך לפחות שנה, אולי יותר, ויתחיל ממחר.
כפראיטורים, אני, פראיטור לבסק, ופראיטור ז'אנג איתי, ממנים אותך לפראיטור זמני ממלא מקום. אווה פראיטור זמני דקוטה, אווה''
''אווה'' ענה דקוטה, וכך השלים את הטקס.
אני והייזל הודינו לו ויצאנו למגורים שלנו כדי להתארגן למחר

דילוג זמן- למחרת

נ.מ. אנבת'
ניסיתי להעיר את פרסי, אבל המוח אצה הזה סירב להתעורר
החלטתי להתחיל איומים
''מוח אצה, כמעט נגמרו העוגיות הכחולות''
הוא קפץ. ידעתי שזה יעבוד. אני בת אתנה, תמיד יש לי תוכנית.
''חכמולוגית...'' הוא אמר מנומנם וואו אני מאוהבת ''אין עוגיות...''
''וואו, מתי קלטת את זה?'' שאלתי
''אני חוזר לישון'' הוא אמר
חצוף
''לא אתה לא.'' אמרתי בתקיפות ונתתי לו אגרוף בכתף
''אווץ' חכמולוגית, טוב, טוב אני קם''
אמר וניסה לנשק אותי
איכס הוא לא צחצח שיניים
התרחקתי ''אין נשיקות לפני צחצוח שיניים'' נזפתי
''אוףףףףף''
נו שיצחצח כברררר
''יאללה, לך להתארגן, אני אארוז להוגוורטס''
''יבלות חזיר'' הוא צחק
''סתום'' איימתי
הוא הלך והתחלתי לארוז לשנינו כי פרסי לא יודע לארוז.
בנוסף לבגדים וכאלה, שמתי גם ציוד חובה לחצוי המצוי (אל תעזו לצחוק מהשם, ליאו הכריח את כולם לקרוא לערכה ככה)- חבל, פנס, פגיון ספייר, חרב ספייר, את החרב/פגיון של החצוי/ה, ודבק סלוטייפ. ארזתי גם את כובע ההיעלמות שלי אבל לא ארזתי את אנקלוסמוס, כי היא בכיס של פרסי.
כשפרסי סיים הוא בא אליי ונישק אותי
אני נמסתי בזרועותיו ונישקתי חזרה
העברתי יד בשיערו והוא העביר בשלי.
העמקתי את הנשיקה ונשארנו ככה עד שלא נשאר לנו אויר, ואז התנתקנו, כי אנחנו לא רוצים להגיע להאדס בדרך הקשה (מוות), וגם לא עכשיו.
פתאום שמתי לב שפייפר בדלת והיא מסתכלת באושר. ''פייפר!'' צעקתי במבוכה. ''סליחה, אתם פשוט כלכך חמודים ביחדדד! טוב בכל מקרה, מה שבאתי להגיד זה שפרנק והייזל הגיעו, ותבואו לעץ, הקוסמים עומדים להגיע.'' היא אמרה והלכה.
''יאללה בואי נזוז'' אמר פרסי
הלכנו לעץ של תאליה עם כולם וחיכינו לקוסמים.
אחרי בערך עשר דקות, הם הגיעו, אותם אנשים של הפעם הקודמת- הארי, הרמיוני, סיריוס, ופרופסור דמבלדור.
''כולם מוכנים?'' שאל דמבלדור
הנהנו ''אם כך, אחזו בידיי'' פקד
אחזנו בידייו ופתאום הרגשתי כאילו דוחפים אותי לתוך צינור צר מגומי. זה היה פחות גרוע ממסע צללים, אבל שמחתי שזה נגמר.
כשזה נגמר, ראיתי שאנחנו בכיכר זנוחה ועל הבתים היה כתוב משהו שלא הצלחתי להבין, דיסלקציה מטומטמת. אומנם ראיתי משהו כמו- כגריר מילכוד מרפס 11 וליד זה כגפיר רילכוד פמרפס 13 והבנתי שזה כנראה שם הרחוב. כשבאתי לשאול איפה מספר 12, וויל (שאין לו דיסלקציה) הקדים אותי ושאל ''איפה מספר 12?''
''תקראו'' אמר דמבלדור ונתן לנו פתקים בלטינית שהיה כתוב עליהם- המפקדה של מסדר עוף החול נמצאת בכיכר גרימולד מספר 12
נ.מ. הארי
הם לא הקיאו כשהתעתקנו. אם זאת לא הוכחה שהם כבר יודעים הכל ועובדים בשביל וולדמורט, אז אני לא יודע מה כן.
כשדמבלדור נתן להם את הפתקים, ראיתי שהפתקים כתובים בשפה אחרת. בבית של פרסאוס, סיריוס אמר שדיברנו בשפה אחרת, אני והרמיוני, ודיברנו בה בלי לשים לב אפילו, פה, אני יותר התקשיתי להבין מה כתוב...
נ.מ. פרסי וויזלי (סתאאאאאם, מה נראה לכם, פרסי ג'קסון, לא פרסי הפוץ)
נכנסנו לבית שמתברר שזה כיכר גרימולד מספר 12, וזה בית מתנפח (ה.כ. פרסי, אתה כלכך מוח אצהההה) מגניב!
הרושם הראשוני שלי היה ג'ינג'י.
היו שם איש ואישה ג'ינג'ים וכמה ילדים ונערים בגילאים שונים, כנראה הילדים שלהם, ובת אחת גם כן ג'ינג'ית. היתה שם גם אישה עם שיער ורוד בזוקה! קול! ולידה עמד איש מבוגר יחסית שנראה... מרופט, וגם הייתה שם בחורה עם שיער בלונדיני כסוף, היא הייתה מהממת, אבל אני מעדיף את חכמולוגית.
האישה באה ואמרה ''שלום חמודים, אני מולי וויזלי, בואו תיכנסו'' ''שלום גברת וויזלי'' אמרה אנבת' ''אני אנבת' צ'ייס, ואלו פרסי ג'קסון, הייזל לבסק, פרנק ז'אנג, ליאו וואלדס, פייפר מקלין, ניקו די אנג'לו ווויל סולאס'' היא אמרה והצביעה על כל אחד ואחת בתורו/ה
''שלום אנבת', אלה בעלי ארתור, ילדיי- ביל (בחור גדול עם עגיל בצורת שן חיה ושיער ארוך), צ'ארלי לא נמצא פה, הוא ברומניה, פרסי-''
''כן?'' שאלתי
''לא אתה, גם לי קוראים פרסי, היא ניסתה להציג אותי'' אמר בהתנשאות נער כחוש גבוה ומשקפופר, שמסתבר שהוא גם פרסי,
''ואלה פרד וג'ורג'-'' אמרה גברת וויזלי והצביעה על זוג נערים תאומים זהים עם חיוך כמו של ליאו, מה שאומר שהם עומדים למתוח אותנו, וצריך להזהר
''אמא, את מתבלבלת שוב, אני ג'ורג' וזה פרד'' אמר אחד מהם
''סליחה חמודים, ואלה רון (ילד בערך בגיל של הארי והרמיוני, גבוה ורזה) וג'יני (ילדה עם שיער ארוך, חמודה כזאת...). חוץ מילדיי יש פה את פלר דלאקור (הבחורה עם השיער הבלונדיני כסוף), נימפדורה טונקס, תקראו לה פשוט טונקס(האישה עם השיער הורוד), ורמוס לופין, תקראו לו לופין (האיש ה... מרופט).
''היי'' אמרנו כל החצויים
הארי והרמיוני מיהרו ללכת לעבר רון וג'יני והם נכנסו לבית.
כשנכנסנו, גברת וויזלי אמרה לנו תמיד להיות בשקט כשאנחנו בכניסה, כדי לא להעיר את גברת בלק, מה זה אומר לעזזאוס?
טוב לא משנה.
טונקס הפילה איזה משהו כשנכנסה, זה נראה כמו מעמד למטריות, ופתאום נפתח וילון שחשבתי שיש מאחוריו דלת אבל ראיתי שם אישה זקנה מכוערת ואז הבנתי שזה דיוקן בגודל טבעי והאישה התחילה לצעוק ''בוצדמים מטונפים מטמאים את בית אבותי!'' ועוד כל מיני.
טונקס מלמלה סליחה ולופין וארתור וויזלי התחילו לנסות לסגור את הווילונות על הדיוקן של גברת בלק ולא הצליחו אז הבטתי באנבת' והיא הנהנה ואז הלכנו שנינו ואמרתי לרמוס ומר וויזלי ''תנו לנו'' הם הנהנו ואנחנו סגרנו את הווילונות תוך שניות, למרות שהרגשתי קצת התנגדות. החלטתי לנסות להוריד את הדיוקן מהקיר, כי האישה עצבנה אותי. הארי רון הרמיוני וג'יני נעצרו להביט בי וראיתי שהם מגחכים בינם לבין עצמם, התעלמתי.
הורדתי את הדיוקן מהקיר בקלות, וכל הקוסמים הסתכלו עליי בתדהמה. ''מה יש?'' שאלתי ''יש לי משהו בין השיניים?'' ''איך הצלחת להוריד את הדיוקן מהקיר?'' שאל רון בתדהמה ''אפילו פרופסור דמבלדור לא הצליח'' ''הוא ניסה פעם פשוט להוריד בידיים?'' שאלתי ''ברור שלא!'' אמר רון 'אז הנה התשובה שלך''
''אוקיי, רון, הארי, הרמיוני, ג'יני, למה שלא תראו לילדים איפה הם ישנים? הבנים עם הארי ורון, הבנות עם הרמיוני וג'יני'' אמרה גברת וויזלי אחרי שהתעשתה
נבהלתי
אני לא יכול לישון בלי אנבת'
יהיו לי סיוטים על ט..טר..טרט... אוף אני אפילו לא מסוגל לחשוב את השם
אנבת' קטעה את המחשבות שלי
''אני ופרסי חייבים לישון ביחד!''
''גם אני וניקו!'' אמר וויל
''גם אני והייזל!'' אמר פרנק
''אני חייבת לישון עם מישהו מהחברה, לא משנה מי...'' אמרה פייפר
''אני אהיה איתך'' אמר ליאו
''לא, לא, אתם לא יכולים לישון ביחד! אתם עדיין ילדים!!!'' אמרה גברת וויזלי
מי היא חושבת שהיא? היא לא תפריד ביני לבין חכמולוגית, חוץ מזה שיהיה לנו סיוטים!
שוב, אנבת' הקדימה אותי
''תקשיבי, גברת וויזלי, כולנו פה עברנו דברים שלא תוכלי לדמיין, בעיקר אני פרסי וניקו, פרסי היחיד שיכול להרגיע אותי בלילה כשיש לי סיוטים וגם להפך ואותו דבר עם השאר...''
''לא, אני לא מוכנה! אתם עדיין ילדים!'' צעקה מולי
ראיתי שניקו מתחיל להתעצבן, אוי לא...
הרצפה התחילה לרעוד ולהיסדק
''ניקו, תרגע!'' אמר וויל וחיבק אותו
זה עבד, ניקו נרגע והרצפה נסגרה
אבל ראיתי שאנבת' מתחילה להתעצבן, והאמת אנבת' מעוצבנת יותר גרועה מניקו מעוצבן
אז באתי אליה ''חכמולוגית, תרגעי...''
לא עבד.
חיבקתי אותה ונישקתי אותה.
עבד.
''מה אתם עושים?'' נבהלה גברת וויזלי ''תפסיקו מייד!''
לא הפסקתי כי אם אני אפסיק אנבת' תהרוג אותה, אבל סימנתי לפייפר להרגיע אותה.
כשאנני נרגעה (עוד שם חיבה), פניתי לגברת וויזלי שבדיוק שאלה ''אז איזה עוד זוגות אני אראה פה?''
כולם חוץ מליאו ופייפר (שנראתה עצובה) הרימו ידיים והייזל הסבירה- ''פרסי ואנבת', אני ופרנק, וויל וניקו. לליאו יש חברה, אבל היא לא פה'' ''רגע, וויל וניקו? אבל הם בן ובן!'' אמר רון בגועל
''תסתום!'' צעקו כולם
''בסדר, בסדר!'' נבהל רון ופרד וג'ורג' גיחכו.
''רגע, למה רק לפייפר אין חבר?'' שאלה טונקס בהתעניינות
אוי לא.
פייפר התחילה לבכות על הייזל.
כולם נהיו עצובים וגם אני וכולנו הבטנו בטונקס בכעס
''אוי, סליחה, אמרתי משהו לא בסדר?'" שאלה טונקס
''החבר של פייפר נרצח מול העיניים של פייפר לא מזמן'' הסבירה אנבת' בשקט
''מצטערת, לא ידעתי...'' מלמלה טונקס
''ז-זאת ל-לא א-אשמתך...'' אמרה פייפר ברעד, היא כבר נרגעה קצת ''ל-לא י-יכולת ל-לדעת...''
בסוף מולי הסכימה שנישן כולנו בסלון.
נ.מ. הארי
בלילה התגנבנו אני ורון מתחת לגלימת ההיעלמות, לבדוק אם יש להם את האות האפל.
החלטנו ללכת קודם לפרסי, כי הוא הכי חשוד. הוא ישן מחובק עם אנבת'. פתאום הוא התחיל לזוז ולמלמל כל מיני דברים ''לוק... סילנה, לא... בוב, דמסן... ביאנקה, בבקשה!... לא!'' את המילה האחרונה הוא צעק וקפץ ממקומו, מבוהל ומתנשם. איזה מזל שאנחנו מתחת לגלימת ההיעלמות...
פתאום אנבת' התחילה גם להתנועע ''לא... פרסי...איפה אתה?... בוב, דמסן...''
פרסי ניער אותה ''אנבת', הכל בסדר אנחנו לא שם כבר...'' אנבת' התעוררה וחיבקה את פרסי
שוב שמחתי שאנחנו מתחת לגלימה
''בואי, נחזור לישון'' אמר פרסי
כשהיינו בטוחים שהם נרדמו, התקדמנו אליהם.
התחלתי להרים בזהירות את השרוול של פרסי כשלפתע הרגשתי מישהו תופס לי את היד. זה היה פרסי בעצמו. הספקתי לראות סימן שחור לפני שהשרוול נשמט שוב, לא יכולתי לראות את זה כמו שצריך, כי היה חושך, אבל אני בטוח שזה האות האפל. פרסי התרומם כשפרק ידי אחוז בידו, והוא כעס.
''מה אתה חושב שאתה עושה?'' הוא לחש בכעס, בברור מנסה לא לצעוק כדי לא להעיר אף אחד
''א-אני...'' גמגמתי בפחד
''אתה יודע, לא מנומס במיוחד לעשות דברים כאלה...'' שמעתי פתאום את הקול של אנבת'
אוי לא, היא הכי מפחידה
''לך מפה'' היא אמרה ואני הנהנתי בפחד והסתלקתי משם והרגשתי שרון נוגע לי בזרוע כשהוא עדיין מתחת לגלימת ההיעלמות כדי שאני אדע שהוא שם.
דילוג זמן-למחרת בבוקר
נ.מ.פרסי
הרגשתי את חכמולוגית מנערת אותי אומרת לי לקום
''עוד חמש דקות...'' מלמלתי
''הגיע משלוח עוגיות כחולות מאמא שלך'' היא ענתה
מהההה?
קפצתי מהמיטה ואז ראיתי את חכמולוגית צוחקת עליי, היא עבדה עליי, אין שום עוגיות...
התארגנתי מהר וירדנו לארוחת בוקר
כשבאתי להתיישב, הסתכלתי קודם על המושב, בגלל התאומים האלה שנראים כאילו הם מותחים אנשים כמעט כמו האחים שוד ובאמת ראיתי שהייתה מן כרית כזאת שמשפריצה קצפת על הפנים ברגע שמתיישבים.
סימנתי לחצויים האחרים, וסובבנו את הכריות שישפריצו על פרד וג'ורג'.
כשהתיישבנו ולא קרה כלום, פרד וג'ורג' התלחששו כמה שניות ואז פרד (כןכן, אני מבדיל) אמר ''אתם יכולים לקום שניה כולכם?'' קמנו והסתרתי חיוך
ברגע שקמנו, הכריות השפריצו את הקצפת על פרד וג'ורג', והתפוצצנו מצחוק.
''איך ידעתם?'' הם שאלו בתיאום
''כשאתם כל קיץ במחנה עם האחים שוד, אתם לומדים לבדוק את המושב שלכם לפני שמתיישבים...'' עניתי
''מי אלה האחים שוד?'' שאל ג'ורג'
''אנשים שאני לא רוצה שתפגשו, אחרת העולם יהרס...'' אמרה אנבת'.
אני מאוהב.
(ה.כ. מתי קלטת את זה?)
אחרי הארוחה גברת וויזלי אמרה ''אוקיי כולם, הולכים לסמטת דיאגון''
''מה זה סמטת דרקון?'' שאלתי
''דיאגון, לא דרקון'' אמרה הרמיוני
אוקיי אז זה סמטת דיאגון
כולם הלכו לכיוון האח
''רגע, אף פעם לא השתמשתם באבקת פלו, נכון?'' אמרה לפתע גברת וויזלי, מפנה אלינו את השאלה
הבטנו בה במבט מבולבל
מה זה אבקת פלו?
''אוקיי חמודים, אתם צריכים לזרוק מהאבקה לתוך האח, להיכנס ולצעוק 'סמטת דיאגון' בסדר? רון, תדגים'' אמרה גברת וויזלי
רון זרק אבקה לאח ונכנס, נורא נבהלנו ואז הוא אמר ''הכל בסדר, זה רק קצת מדגדג, זה בכלל לא שורף'' ואז הוא אמר ''סמטת דיאגון!'' ונעלם
ליאו לחש ''אוקיי, אני אכנס אחרון ואז אני אשנה את הצבע של האש ואבער ואצעק, תתקשרו לשודים באיריס-נט, שיראו שהם לא היחידים שמסוגלים לעשות מתיחות טובות''
הנהנו
נכנסנו אחד אחד ויצאנו בתוך רחוב גדול, באח שהייתה מותקנת בקיר לבנים.
מגניבבבב!
התקשרתי באיריס-נט לקונור וטראוויס וסימנתי להם להיות בשקט
כשליאו יצא הוא שינה את הצבע של האש, יצא מהאח בצעקות של 'אני בוער, אני בוער'
הקוסמים מיהרו אליו ואנחנו התחלנו לצחוק
''חבר שלכם עולה באש, ואתם צוחקים?'' אמר רון בתדהמה וכעס
קונור וטראוויס לא התאפקו והתחילו לצחוק גם ''ליאו, מסכנים, תפסיק'' צחק קונור
ליאו כיבה את עצמו והראה לקוסמים שהוא בסדר
טראוויס וקונור ניתקו, כשהם לא יכולים להפיק לצחוק
''טוב,'' אמרה גברת וויזלי אחרי שהתאוששה מההלם ''בואו נלך לגרינגוטס''
וואט???
לחשתי לליאו ''הולכים לעז ירוקה'' וצחקנו.
מתברר שגרינגוטס זה בנק. אה.
פתאום ראיתי שם את אבא, האדס, אפולו, אפרודיטה, ארס (שנראה לי שהוא היה מארס באותו זמן), אתנה והפייסטוס
''אבא?'' שאלתי ורצתי אליו
''פרסי'' הוא אמר
כל אחד ואחת רצו להורים שלהם
''אבל מה אתם עושים פה?'' שאלתי ''הדוד הרשה?''
''בואו נגיד רק שהיה קשה לשכנע אותו'' אמרה אתנה ''לא חשבתם שאתם יכולים לצאת לקניות בלי כסף, נכון?''
''סלחו לי, מי אתם?'' שאלה גברת וויזלי
''ההורים שלהם'' ענתה אפרודיטה
''בואו נרד לכספות שלנו'' אמר אפולו בחיוך
ירדנו בלי הקוסמים, כי הגובלינים לא הסכימו שהם יהיו איתנו בעגלה, אז גובלין אחד שקוראים לו גריפהוק לקח אותנו ואחד שקוראים לו גורנוק לקח אותם.
עלינו לעגלה והתחלנו לרדת עוד ועוד ואני ממש פחדתי, זה הזכיר לי את ט..טר.. נו, אתם יודעים וראיתי שגם אנבת' מפחדת אז התחבקנו חזק.
כשהגענו לכספות שהגובלינים אמרו שהן הכספות הכי עמוקות בבנק אז התפצלנו ועל אחד/אחת הלך עם ההורה שלו
הלכתי עם פוסי-אבא לכספת בצבע ירוק ים כמו העיניים שלי עם עיטורים בכחול בצורת צדפים, דולפינים, המפוקמפוסים ועוד כל מיני דברים של הים. אבא אמר לי להניח יד על הכספת, עשיתי זאת והיא נפתחה וראיתי בפנים כל מיני סוגי כסף- היו שם דרכמות, דולרים, אירו, יין ועוד כל מיני סוגים של כסף של בני אדם וגם היה שם עוד שלושה סוגי מטבעות- מטבעות זהב בגודל של צלחות מרק, מטבעות כסף בגודל די גדול יחסית לכסף, ומטבעות קטנים מנחושת. ''אלה אוניות, חרמשים וגוזים'' אמר לי אבא ונתן לי שקית '' זהו שק ללא תחתית, אתה יכול לשים שם כמה כסף שתרצה, ולא יגמר המקום, וגם זה יוציא לך בדיוק את כמות הכסף שתצטרך.''

היי!
סליחה על העיכוב עם הפרק
ככל הנראה ייקח לי זמן להעלות פרקים, מתנצלת מראש
יותר מאלפיים מילים!
שיתוף- היום שלי ממש עמוס רוב הזמן וכשיש לימודים הוא אפילו יותר...

טלבת'

נ.ב. אשמח שתצביעו ותגיבו!