Spring days

prologue

"אתה, זה באשמתך, תגיד לי למה עשית את זה," צעק הארו כשסערת רגשות מתעוררת בתוכו תוך רגע. דמעות כעס החלו להתאסף בעיניו אך הוא לא נתן להן ליפול, שחור העיניים יתמודד מולו.

"אתה מוכן להסביר לי מה אתה עושה פה? איך מצאת את הבית שלי?" תקף חזרה המורה בעודו סורק את גופו של התלמיד. הוא היה רטוב ובגדיו נצמדו אליו כך היה אפשר לראות את הרזון הטבעי של הקטן. ריידן לא הצליח להוריד את העיניים מחום השיער שרק שידר עוד ועוד כעס אבל ריידן לא מתכוון לענות עד שהארו יענה.

"תענה לי אתה, למה עשית את זה? למה אמרת שהעתקתי אם זה לא נכון?" הארו רצה להתקרב לכניסת ביתו שפלטה אוויר חם בעוד להארו היה קר מאוד, בטוח שהוא יחלה אחרי הליכה ממושכת בגשם והרוח.

"אתה באת עד לפה בשביל לשאול את זה? אין לך בית? אני מבקש ממך ללכת, אני צריך להמשיך לעבוד." ניסה ריידן לסגור את דלת הבית אך הארו לא נתן לו, כועס מדי.

"אני באתי עד לפה רק בשביל לדעת. ולא, אין לי בית ללילה הקרוב הודות לך אז אין לי לאן ללכת. אני לא הולך עד שלא תגיד לי למה הכשלת אותי." החזיק הארו את הדלת, מונע מריידן לסגור אותה לחלוטין. המורה הופתע לגמרי 'אין לו בית ללילה?' שאל ריידן בליבו, לא מצליח להבין.

…

הגדול הרים את רגלו של חום השיער על כתפו, נותן גישה קלה יותר לפתח בזמן שהרגל השנייה מחבקת את מותניו והידיים מחבקות את עורפו. כחול העיניים נשם עמוק, הנה זה מתחיל.

ריידן התחיל לזוז והארו גנח, לא מכיר את התחושה המוזרה של עצם שחודר אליו. "א-אה, אממ..." סגר הקטן את שפתיו כשבעל הקעקועים הגביר קצב, זז יותר מהר. הגדול נאנח כאשר שחור העיניים כיווץ את שריריו, גורם לריידן להסתכל עליו בתמיהה 'למה הוא בוכה?' חשב בעודו ממשיך לזוז, רואה איך דמעותיו של הארו מתנפצות על הכרית שוב ושוב, פעם ראשונה שהמיומן רואה מישהו בוכה מעונג באמצע אקט וזה היפנט אותו לכן רכן לפניו, מנשק אותו.

הלשון חדרה בפעם המי יודע כמה אבל מי סופר? הרוק של השניים התערבב יחד, יוצר טעם חדש, טעם שרצו לטעום עוד ועוד. הלשון של ריידן חקרה את החלל החם לפני שהתחילה בריקוד משותף יחד עם לשונו של הארו שהמשיך להזיל דמעות עונג.

"הו גאד!" גנח שחור העיניים בחוזקה כשכחול העיניים פגע בנקודה הרגישה שלו, גורם לו לראות כוכבים ולשכוח מהכאב שהרגיש לפני שניה. יבבה ברחה מפיו של הקטן כאשר ריידן פגע באותה הנקודה פעם אחר פעם ואז נפל לגדול האסימון, הוא מזיין נער בתול.

'שיט.' חשב בליבו, לא מאמין על עצמו, מילא ילד שהוא שונא אבל עכשיו הבין שהוא גם בתול אך אין כבר טעם להפסיק, לא אחרי שלקח את בתוליו של שחור העיניים שהיה אחיו של חברו הטוב ביותר. "עוד, עוד..." התחנן הקטן, רוצה להרגיש שוב את איברו של כחול העיניים פוגע בנקודה הרגישה שלו.

ריידן הגביר קצב בעודו מצמיד את חזהו של הארו לחזה שלו, חוזר לנשק אותו בזמן שהגביר את הקצב אפילו יותר. הקטן שרט את גבו בעוד הרגל עדיין על כתפו של השרירי שהרגיש שהוא מתקרב לשיא.

"א-אני מרגיש מוזר..." פלט הארו בקושי בין גניחה לגניחה וריידן הבין שהארו עומד לגמור לכן המשיך לזוז אם כבר זאת הפעם הראשונה שלו, הוא יתן לקטן להרגיש טוב בה, כביכול זיכרון נעים מהפעם הראשונה.

"תשחרר," אמר לפני שחדר בחוזקה ופגע בלי רחמים בנקודה הרגישה שרק התחננה ליחס. הזרמים עברו בגבו של הארו, יורדות במורד בטנו לפני שטיפסו כל הדרך במעלי איברו.

"כן..." גנח הקטן בשעה ששיחרר את הנוזל הלבן והחמים, נותן לו להשפריץ על בטנו וחזהו בעוד כל שריריו מתכווצים לאופוריה הגופנית שהרגיש בפעם הראשונה. פעם ראשונה שהוא גומר, פעם ראשונה שהוא מקיים יחסי מין, פעם ראשונה שהוא מתנשק, ריידן הוא הפעם הראשונה שלו.