Spring days

chapter 17

*כעבור שבוע*

השמש חדרה לחדר הקטן שהכיל רק מיטה, שידה, ארון קטן וכמובן חדר רחצה מינימלי אך הוא לא היה צריך יותר מזה. עבר שבוע מאז שהגיע הארו אל האכסניה שמעטים הגיעו אליה, מחר הוא אמור לעזוב ואינו ידע מה לעשות, כיצד להמשיך? האם לחזור בכלל ללימודים או לצאת לעבוד? הרי לאיימי וליאם הוא לא יספר, לא רוצה לערב אותם בבעיות שלו, מאמין שיש להם מספיק גם ככה.

כל יום הלך לבית ספר ואף אחד לא חשד, הוריו כבר שילמו לשנה הזאת, השנה האחרונה של הארו במסגרת לימודית. ולאחר מכן לא ישאר לו דבר, מנער שלא חסר לו כלום, הפך בין רגע ליתום חסר בית. לאחר שריחם על עצמו מספיק, התרומם על רגליו, עוד יום מתחיל.

הוא צחצח את שיניו בזריזות לפני שהתקלח, ולאחר מכן פנה אל מזוודתו, מוציא משם את בגדי בית ספר, שלא כיבס אפילו פעם אחת בשבוע האחרון, לא היה לו איפה וגם לא ידע איך לעשות זאת, הרי אנני היא זאת שהייתה מנקה ומכבסת.

אחרי שבדק שלקח את הכל, יצא הארו מחדרו הקטן, לא שוכח לנעול אותו לפני שהתקדם אל יציאת המקום שנתן לו לינה תמורת תשלום. את הדרך לבית ספר העביר בליווי מוזיקה כמו בכל יום וההליכה הארוכה הרגישה קצרה יותר כאשר השירים מתנגנים.

אותו ג'קט מוכר היה תלוי על גופו הקטן, למרות שחם ועוד מעט הקיץ, החליט הארו ללכת בכל יום עם ג'קט שחור, פריט הלבוש שפתאום אהב כל-כך, הוא התחבר אל הצבע הזה שבולע את שאר הצבעים.

כאשר הגיע לשער בית ספר, הוא עמד מעבר לכביש, בוחן את הנכנסים, ביניהם תלמידי כיתתו ושוב נזכר במבטים שחוררו אותו מבפנים, המבטים שגרמו לו לרצות להיעלם מהעולם. לאחר עוד בהיה קצרה בשער, החליט הארו להסתובב וללכת למקום אחר, לא בא לו להיות במקום הזה.

שוב מצא את עצמו מטייל בעיר הגדולה, עובר ליד גני שעשועים, מסעדות ובתי קפה, מגדלי חברות וגורדי שחקים. לאן כדי לו ללכת? האם הוא צריך למצוא ספסל לישון עליו או שעליו לבקש עזרה?

הארו עבר ליד מועדון גייז ולא יכל שלא לעצור ולהסתכל, אולי כדי לו לנסות ולחפש בן זוג במקום מפוקפק שכזה? טוב הוא כבר יחשוב על זה, בינתיים המשיך לטייל ברחוב היוקרתי שהכיל עוד כמה מועדונים המפוזרים בשדרה הארוכה.

לאחר שיצא מן השדרה, נכנס הקטן לאחת אחרת שם עמדו גם חנויות קעקועים ופירסינג ופתאום מחשבה עלתה לראשו, אם כבר העיפו אותו מהבית אז לפחות שיגשים חלום ילדות ויעשה עגיל...השאלה היא איפה.

הוא נכנס לחנות הקטנה מחייך לבחור המקועקע שישב על הכיסא מאחורי שולחן. "שלום, איך אפשר לעזור?" שאל הבחור הצעיר, מפנה את תשומת ליבו לנער המלוכסן, הלקוח שלו.

"אמ...אני רוצה לעשות עגיל, אבל אני לא יודע איפה," אמר הקטן תוך כדי גיחוך מובך. הבחור נעמד ויצא מפינת ישיבתו, סורק את הנער מכף רגל ועד ראש, מנסה לעזור לו למצוא מקום שיתאים לו.