הארו ישב מול הטלוויזיה ששידרה שידורים חוזרים של סדרות ישנות, לא באמת עניין אותו התוכן אך היה חייב להעביר את זמנו עד שריידן יחזור מהעבודה. שוב פעם הבריז, כבר נמאס לו מהמבטים לכן העדיף להישאר בביתו של המורה, בבית הוא יכל לעשות כל מה שרצה, הוא יכל להיות הוא.
"קילר, משעמם לי," מלמל הארו לכלב השחור. הוא היה משועמם ולא ידע מה לעשות חוץ מלצפות בטלוויזיה אך גם רעיון זה מיצה את עצמו לאחר כמה שעות. "רוצה שנכין אוכל?" שאל את הכלב שרק ליקק אותו על כך שנתן לו תשומת לב מלבד ליטוף.
שחור העיניים התרומם מהספה עליה שהה כבר שלוש שעות והתקדם אל המטבח, רוצה להכין ארוחה כמו שאנני הייתה מבשלת ובמוחו במהירות קפץ הרעיון, הוא יעשה לזניה כי זה המאכל שביקש הכי הרבה פעמים ואת מתכונו הוא זוכר כבר בעל פה.
תחילה הכין הקטן את הרוטב שכלל בעיקרו עגבניות וכמה סוגי גבינות שמצא במקרר ולאחר ששם את הרוטב האדום על האש, עבר הארו לדפי הלזניה שאותם חיפש בכל המזווה הגדול. הוא שימן תבנית ואחר כך התחיל לסדר את הדפים ומעליהם את הרוטב ואז גבינות ולבסוף את הזיתים. כך עשה עד שיצר תבנית מלאה ורק אז בטנו החלה לקרקר, מזכירה לו שלא אכל דבר מלבד פופקורן.
הוא הכניס את הלזניה לתנור בזמן שחיוך מקשט את שפתיו, הוא הצליח לעשות את זה ועכשיו נשאר רק המבחן החשוב ביותר, הטעם. הארו התיישב על הכיסא הגבוה שהיה שייך לאי שהפריד בין הסלון למטבח וחיכה בקוצר רוח שהתנור התכבה מעצמו ויודיע על כך שהאוכל מוכן.
חום השיער היה גאה בעצמו על כך שבפעם הראשונה שבישל יצא לו טוב, שמח שהקשיב למילותיה של אנני כאשר בישלה. הוא זרק מבט לתנור החם שהאוכל שבפנים התחיל להפיץ ריחות נעימים וטעימים לפני שחזר להסתכל על קילר ששיחק בצעצוע העצם שלו.
"אוי לא, קילר, צריך לרדת למטה, בטח אתה מתאפק הרבה," אמר הארו בקול גבוה לפני שירד מן הכיסא ורץ אל חדרו כדי לקחת נעליים וכאשר חזר לסלון, הלך לקחת את רצועת העור לפני שחיבר לקולר בעל הניטים שהיו צבועים זהב. "בוא נרד לשחק קצת, נעלה עוד חצי שעה ונוציא את הלזניה."
קילר רץ יחד עם הארו בפארק הגדול והקטן רק צחק כאשר הכלב קפץ וגרם לשניהם לנחות על הרצפה, סוף-סוף החלום של הארו הוגשם במלואו, הוא כל-כך נהנה עם קילר שכלל לא שם לב לסביבתו, אל האנשים שמסתכלים עליו בחיוך וחלקם בעין צרה אך לא היה לו אכפת, מה שאימו לימדה אותו, לא היה עוד, לא אכפת לו מה חושבים עליו או אומרים עליו, עכשיו אכפת לו מעצמו, כמו שהיה צריך להיות מלכתחילה.
"שב," ביקש הארו מהכלב שקישקש בזנב והוציא לשון בעייפות. "קילר, שב," ביקש שוב והוציא מכיסו ממתק לכלבים וכאשר הראה לקילר הוא התיישב. "כלב טוב." נתן הקטן את הממתק והכלב לעס במהירות לפני ששוב קפץ על הארו ששוב התחיל לצחוק.
YOU ARE READING
Spring days
RomanceSpring days- תקציר: הארו הוא עוד ילד אשר נולד למשפחה מהאליטה של החברה האמריקאית. לאביו רשת מסעדות מצליחה ואימו מעצבת פנים. אותו ילד אמור לרשת את מקומו של אביו בעתיד לכן היה צריך ללמוד ולהשקיע, שהציונים הגבוהים ביותר יהיו שייכים לו. חייו של הארו היו...
