בתשע וחצי בבוקר נשמע קול השעון המעורר שהכריז שהזמן לקום הגיע. יום חופשי לגוף ובעיקר למוח וזה מה שהארו היה צריך. פיהוק גדול נפלט מפיו והוא מתח את גופו במיטתו הגדולה. לאחר ש-'התעורר על עצמו' הוא הסתכל מהחלון על השמיים הכחולים בעוד אור השמש האיר את החדר הרחב.
"ישנתי טוב," אמר לעצמו בזמן שהסתכל במראה ושם לב שהשקיות השחורות כבר לא היו בעוד חיוך מתוק נראה על פניו משום שהוא לא אהב להראות כמו זומבי. "אולי אני אסתפר?" שאל את ההשתקפות שבמראה בזמן ששיחק בשערו הארוך. "ליאם יהרוג אותי אם אעשה זאת." פסל את האפשרות ויצא ממתחם החדר לאחר שהספיק לצחצח שיניים.
"בוקר טוב הארו, תצטרף לארוחת הבוקר, משפחתך מחכה לך," אנני שבדיוק סידרה את הכריות שבסלון אמרה והקטן הנהן לפני שהסתובב לצד השני ששם עמד לו שולחן גדול ערוך בארוחת בוקר מפנקת כמו שאנני תמיד עושה.
"קדימה הארו!" אימו זירזה אותו והוא התיישב במקומו במהירות ליד תיאו, בנו של טימי. חום השיער הסתכל על אחיינו שישב בשקט, מחכה שאביו יתחיל לאכול כדי שכולם יתחילו גם כן.
"בתאבון." בירך אביו בזמן שהסתכל על אישתו, מכניס את הביס הראשון לפיו ובכך סימן לכולם שהם יכולים לאכול גם כן. הקטן הרים את החתיכה מביצת העין, בוהה בצלחת, לא רוצה ליצור קשר עין עם אף אחד מיושבי השולחן, כך חינכו אותו וכך ימשיך להתנהל.
הארוחה הייתה שקטה כרגיל הרי אסור לדבר בזמן האוכל, בכנות הארו גם לא רצה לדבר אם היה מותר, לא היה לו על מה לדבר איתם. תמיד הייתה בין בני משפחתו קרירות כזאת, הוא האמין שזה חלק מהחינוך לכן לא ייחס לזה חשיבות גדולה, היחיד שבאמת היה קשור אליו, היה תיאו אך הוא היה קשור גם לאחיו, טומי אבל קצת לפני שתיאו נולד הוא התרחק ממנו ומכל המשפחה בלי להסביר לקטן מדוע.
הארו הסתכל על תיאו הקטן שלמד לאכול לבד למרות גילו הצעיר, הוא היה רק בן שנה ותשעה חודשים ואמא לא הייתה לו, למעשה הארו לא יודע מי הייתה אימו ואיפה היא עכשיו, אך דבר אחד היה ברור, הוא אהב את התינוק מאוד ובכל הזדמנות שיש לו הוא היה משחק איתו, בעיקר בסופי השבוע כאשר היה פנוי מלמידה ובית ספר.
הוא אכל בשקט וכל כמה דקות בדק אם תיאו מסתדר, תהיות רבות עלו לראשו, בין עם בקשר לתינוק שלידו או לכך שיתחיל סמסטר חדש עוד שלושה ימים, גם בסמסטר הזה עליו להוכיח את עצמו ולהביא הביתה ציונים גבוהים כדי שהוריו יהיו גאים ומרוצים.
אנחה אילמת ברחה מפיו כאשר יותר מדי מחשבות התנגשו זו בזו, לא נותנות לו באמת להתרכז. שחור העיניים חייב להראות לכולם שהוא מסוגל לעשות את כל מה שנותנים לו, גם אם לא רצה בכך, הוא חייב, אחרת הוא הסתבך עם הוריו הנוקשים וזה דבר שאינו רוצה.
אביו התרומם מהכיסא שבראש השולחן, מסמן לכולם שאפשר לקום הרי בלי אישורו של ראש הבית, הם יכולים לשבת במקום גם עוד שעתיים. הארו התרומם אחריו, לא רוצה לאכול יותר ולכן הרים את כליו ולקח למטבח לפני שהניח בכיור ויצא מהשטח. חום השיער הסתכל על אחיינו שפינה גם את הכלים וחיוך קטן עלה על פניו 'התינוק הזה מדהים,' חשב בזמן שהלך לעזור לו והניח גם את כליו בכיור.
YOU ARE READING
Spring days
RomanceSpring days- תקציר: הארו הוא עוד ילד אשר נולד למשפחה מהאליטה של החברה האמריקאית. לאביו רשת מסעדות מצליחה ואימו מעצבת פנים. אותו ילד אמור לרשת את מקומו של אביו בעתיד לכן היה צריך ללמוד ולהשקיע, שהציונים הגבוהים ביותר יהיו שייכים לו. חייו של הארו היו...
