Spring days

chapter 15

הבוקר היה אכזרי למדי בשביל הארו, השעון הראה שש וחצי כאשר הקטן קם ביקיצה טבעית, זה מה שקורה שישנים יותר משתיים-עשרה שעות…עיניו של הקטן צרבו בעוד פיהוק גדול ברח מפיו, איך יכול להיות שהוא עוד עייף? כנראה שמצב הראש משפיע על הגוף.

שחור העיניים התרומם מהמיטה, מחליט כי ישן מספיק. את הטלפון הוא השאיר מאחור, לא טורח אפילו להדליקו לפני שצעד לחדר הרחצה. הוא בהה בפניו החיוורות ועיניו השחורות והעצובות ושוב האכזבה עולה, בין אם על מה שקרה ובין אם זה שהוא לא מצליח להוציא את גופו של ריידן מראשו.

הזיכרונות שוב פעלו מעצמם, גלגלי המוח נעו במהירות ותמונתו העירומה של ריידן הופיעה לה. הנטיפים החומים זזו מצד לצד כאשר הארו הניד את ראשו, לא שוב! הקטן נאנח בעצבים, כל מה שמופיע אי שם במקום שבני האנוש רק רצו לחקור היו התמונות מאותו לילה; הנשיקה, ההובלה למיטה, הקונדום, הסקס, ריידן.

"די!" הוא צעק למראה, מתחרפן ובעיקר רוצה להרגיש את אותה הרגשה, האופוריה הזאת שהעניקה לו החדירה שהייתה כואבת בהתחלה אך לאחר מכן גרמה לו לראות כוכבים, הוא מסוקרן יותר מאי פעם, אפילו יותר מהיסטוריה, מי חשב שמין זה כל-כך מעניין.

"אני חייב מקלחת," אמר לעצמו הקטן בקול כאשר הרגיש מוזר בין הרגליים ואת האוהל אי אפשר היה לפספס. הוא התפשט לגמרי ונכנס לתוך איזור הזכוכית שסגר עליו ועל המים, מקלחת טובה תעזור.

אט אט האיזור נרגע וכך גם הארו. הוא נאנח וחפף את ראשו, משתדל להעיף כל מחשבה על אותו בחור שלקח לו את הבתולים. השיער הרטוב נדבק לפניו ושכמותיו בזמן שכיסה את עצמו לאחר שסיים והתרענן לגמרי. שחור העיניים תפס במברשת השיניים, מורח עליה את המשחה המיועדת ומתחיל לצחצח, עכשיו גם הפה רענן.

אחרי בהיה קצרה בעצמו הוא החליט לפנות לחדר הארונות, היום הוא הולך לבית ספר, לא רוצה לראות את הוריו, עדיין כועס ואפשר להבינו. עד מהרה הבגדים היו על גופו יחד עם ג'קט שחור והעניבה בדיוק הונחה על צווארו, לא משנה כמה שנים יעברו הוא עדיין ישנא אותה.

המלוכסן יצא מחדר הארונות, לוקח את תיקו מהכיסא, לא שוכח את הטלפון ונועל את נעליו בכניסה לפני שיצא מהחדר, בורח מהבית ליום לימודים שהעדיף הרבה יותר מלראות את האנשים שהוא קורא להם אמא ואבא.

האוזניות היו מחוברות לנייד שהיה בכיס ושלח שירים מכל הזמנים היישר אל אוזניו הקטנות. סינדי לאופר המהוללת שרה הפעם, קולה הנדיר גרם לו לבכות כאשר ישב אי שם בחדרו, שם אף אחד לא ראה או שמע. מילותיה היו כנות, במיוחד השיר שהתנגן באוזניו, 'true colors', אחד מהשירים שאהב במיוחד.

And I'll see your true color"
Shining through
I see your true colors
And that's why I love you"

עניין אותו לדעת מי יהיה אותו אדם שיראה לו את הצבעים שהיא מדברת עליהם, מי יהיה האדם שיכוון אותו, האם יהיה אחד כזה בכלל? או שגורלו יהיה להישאר לבד. הדמעות היו שם, מורגשות ורוצות לפרוץ דרך מסכת האדישות והוא נשך את שפתו התחתונה כדי שזה לא יקרה אך דמעה אחת בודדה חמקה לה.