Spring days

chapter 2

"הארו, בוקר טוב, תתעורר בבקשה עוד שעה מתחילים הלימודים." עוזרת הבית העירה את הארו שרק רצה לישון עוד עשר דקות אבל אין מה לעשות, בית ספר זה בית ספר ואסור להפסיד אף יום או שעה, אלא אם כן אתה חולה בקנה מידה שצריך בית חולים, ככה הוריו לימדו אותו והוא חי על המנטרה הזאת כל חייו.

הארו הוריד את השמיכה הנעימה מעל גופו הקטן, עייף כל-כך בשביל לפקוח את עיניו. בלי רצון התרומם מהמיטה בעוד גופו מצטמרר מקור הרצפה שהתקררה בזכות המזגן ששכח דלוק וכמובן ששוב שכח לגרוב גרביים. הוא צעד לחדר הרחצה שנמצא בחדרו, מתחיל בארגוני הבוקר הכוללים: מקלחת מהירה, צחצוח שיניים ומריחות קרמים. רק לאחר מכן הולך להתלבש בחדר הארונות הקטן שנמצא בדלת ליד.

"אני שונא עניבות..." הארו נאנח בשקט למרות שאין מי שישמע. הוא הסתכל על עצמו במראה, עיניו השחורות כלילה היו עייפות ומתחתיהן הופיעו שקיות שהעידו על כך שקרא כל הלילה במקום ללכת לישון. שיערו החום לא רצה להקשיב למסרק ולנוח בשקט אלא קפץ לכל עבר, מה שגרר גניחת יאוש וסידור בשנית. גופו הקומפקטי היה מעוטר בתלבושת בית ספר שכללה מכנסיים שחורים וחולצה לבנה מכופתרת ואיך לא, עניבה שחורה שהארו שנא כל-כך.

הקטן התמתח מול המראה ופיהק אך בין רגע פער את עיניו והרים את תיקו כאשר ראה את השעה המאוחרת. "בוקר טוב אנני," שחור העיניים בירך את עוזרת הבית הלא כל-כך מבוגרת.

"בוקר טוב הארו, קורנפלקס?" שאלה בחיוך, אוהבת מאוד את הקטן שהיה כמו לבנה הרי היא זאת שגידלה אותו משום שהוריו עסוקים בעבודותיהם. הארו הנהן בחיוך והתיישב על הכיסא האפור והגבוה שהתאים בדיוק לאי שבאמצע המטבח. הוא אהב לשבת שם בזמן שאנני בישלה. חום השיער תמיד רצה לדעת לבשל והעוזרת אהבה את נוכחותו והתעניינות שהפגין.

"אני פשוט אוהב את הקורנפלקס הזה," אמר בין ביס לביס בעודו נהנה מטעם הקינמון והסוכר שהתערבב עם החלב. "את יכולה לעשות היום לזניה?" שאל בחיוך למרות שידע שאנני תעשה זאת, הוא לא מבקש כל יום אוכל ספציפי, שחור העיניים לא בררן אך בשר הוא לא אוכל בשום אופן משום שלא רצה לפגוע בחיות.

"ברור קטן, אני אעשה לך גם פאי פקאן שיהיה לך לקינוח." חיוכו של הארו נמתח אף יותר לאחר ששמע את מילותיה של העוזרת החביבה, הוא מצפה לסוף היום בקוצר רוח. "עכשיו בחור צעיר, יש לך בית ספר והנהג בוודאי מחכה." הקטן הנהן אליה ישירות וקם על רגליו, לא שוכח את התיק המעט כבד והולך אל החנייה.

"בוקר טוב הארו," בירך הנהג הנחמד את הארו שבדיוק נכנס. שחור העיניים חייך והחזיר באותה ברכה בעוד הם יוצאים לדרך הלא ארוכה. "יום טוב הארו, אם תרצה שאחזיר אותך תצלצל אלי." הנהג נפרד לשלום מהקטן שצעד על שביל האבנים לשער בית הספר הזהוב.

"הארו," נשמעה צעקה מחרישת אוזניים שוודאי ישמעו לעוד כמה קילומטרים טובים. איימי רצה אליו בעוד החצאית המעט קצרה שלה מתרוממת מעט ותיקה הסגול קופץ עם כל תנועה. "התגעגעתי אליך קטני שלי." חיבקה אותו בעוד הארו מנסה לברוח אך איימי לא ויתרה וחיבקה חזק יותר.