Spring days

chapter 5

"סמסטר שלישי ולפני האחרון ביצ'ז!" צעקה איימי, מאושרת על כך שהצליחה לסיים עוד סמסטר מבלי שיעיפו אותה מבית ספר והיא יותר מאושרת מכך שנשארו להם עוד פחות משישה חודשים של למידה ואז הם משוחררים מהכלא שנקרא בית ספר.

"חוגים בפעם האחרונה..." אמר ליאם, כל אחד יודע כבר לאן הוא הולך. השלושה חייכו אחד לשני לפני שנכנסו בשער בית ספר, צועדים ללוקרים שעמדו אחד ליד השני. "אין לי כוח לפיזיקה אבל מצד שני, אנחנו ביום האחרון לשבוע אז זה נסבל." הבלונדיני הוציא מארון המתכת את הספר והמחברת שבהם לא באמת עשה שימוש.

"רוצים שנעשה משהו בראשון?" הקטן שאל, רוצה לבלות קצת עם חבריו מחוץ לתחום בית הספר. השניים הנהנו והארו חייך חיוך קטן לפני שהכניס את המחברת לתיק, גם הוא לא אהב פיזיקה אך זה מקצוע שנלמד ואין לו ברירה אלא להצטיין גם בו, אחרי הכל איך יביט להוריו בעיניים אם יכשל אפילו במקצוע אחד?

"יהיה חם מהרגיל בראשון אז בואו נלך לים, הרבה זמן לא הייתי," הציעה אדומת השיער לשני הגברים שעמדו לצידה בזמן שדחסה את הספר המסכן לתוך התיק.

"מעולה, בדיוק האביב הגיע, זה זמן מדהים." חום העיניים הסכים והארו רק חייך, כל עוד הוא איתם אין לו בעיה ללכת לים. השלושה צעדו להם לכיוון כיתת הפיזיקה בזמן שתכננו את מהלך יום ראשון.

…

התור היה ארוך בדרך לבחירת החוגים, השלישייה כעת מפוצלת בין ההמון וכל אחד הלך לבחור לעצמו את התעסוקה של אחרי הלימודים שבסופם יבחנו על החומר הנלמד.

הארו עמד בתור כדי להירשם לחוג ההיסטוריה כמובן, למקצוע שהוא הכי אוהב נפתח חוג משום שהנהלת בית הספר מנסה לקדם את המקצוע שאף אחד לא באמת סבל, אף אחד חוץ מהארו ואולי עוד כמה תלמידים מפתיעים.

ליאם חיכה לתורו יחד עם חבריו מקבוצת השחייה שבה היה גם בשנה שעברה ולפני שנתיים. שחייה וכושר בכללי היו התרפיה שלו, כאשר היה עצבני או עצוב או סתם רצה לחשוב, הוא התעמל. ושחייה זה אחד מענפי הספורט האהובים עליו, לכן ניצל את ההזדמנות ונרשם שוב לאותו חוג.

לאיימי הייתה התלבטות קשה בין קולנוע לבין שירה אך בסופו של דבר בחרה לשיר כי ידעה שיכלה לנצל את הארו שיעזור לה, הרי שחור העיניים היה בעל קול של מלאך שאפילו המורה רצתה אותו אצלה אבל רצונו של הארו לפני הכל ככה שבמקום להיות עם איימי בחוג, הוא נמצא עוד חמישה תלמידים ומורה שתלטן.

"איימי מורגן, שירה," אמרה אדומת השיער שבחנה את האישה שרשמה את שמה בעייפות. איימי הבינה אותה, בטח קשה לרשום כל-כך הרבה תלמידים חסרי סבלנות. "תודה רבה לך," הודתה ירוקת העיניים בחיוך לפני שנתנה לגבר שהיה מאחוריה את המקום.

"ליאו אורון, שירה," אותו בחור אמר ואיימי סובבה את ראשה אליו. האישה המבוגרת רשמה את שמו וסמנה לו לתת לאחרים להתקדם. ליאו זז והתלמידים התנפלו על המסכנה שלא הצליחה להשליט סדר על בני הטיפש-עשרה.