Spring days

chapter 27

ריידן הקפיץ את רגלו בעצבים, הוא לא ריחם על ציפורניו, כוסס אותם בלחץ. כבר חצי שעה שהוא יושב מחוץ לדלת הגדולה, מחכה שיקראו לו אך עוד דקה עוברת ורק השקט היה במסדרון. כחול העיניים הסתכל ימינה ושמאלה, רואה אנשים שמחכים בדיוק כמוהו, לצידם ככל הנראה עורך-דין או בן משפחה שמחכים גם הם להיכנס אל חדר השופט.

הדבר הראשון שריידן עשה כשקם בבוקר, היה להתקשר לעורך דינו ולקבוע פגישה עם שופט שעוסק בענייני משפחה. עורך הדין שהיה חבר טוב של שחור השיער, נענה במהירות והצליח כעבור שעה לקבוע להם את הפגישה דחופה לאחר שריידן סיפר על האסון שיתרחש אתמול. "למה לא קוראים לנו אדם?" שאל ריידן בחוסר סבלנות, הוא היה כל-כך לחוץ, במיוחד שהבטיח להארו שידאג להכל בזמן שהקטן בבית ספר.

"אנחנו ניכנס ריידן, תרגע קצת, אני בטוח שנצליח," אמר אדם בזמן שהסתכל על הרגל שלא הפסיקה לקפץ. הוא הניח את ידו על הברך, ללא רצון גורם לריידן להפסיק לפני שהוציא את ציפורן האגודל מפיו.

"עורך הדין אדם סמית, השופט דרייק סקוט יקבל אתכם עכשיו." מזכירת השופט יצאה מהחדר שהיה בסמוך לכיסאות עליהם ריידן ואדם ישבו. שני הגברים הנהנו והתרוממו לפני שפסעו אחרי המזכירה אל תוך החדר הבינוני שהכיל שולחן עבודה שעליו נחו תקיות וכמובן ספריה ענקית ששמרה על אין ספור קלסרים.

"תשבו בבקשה," אמר השופט הצעיר שהיה בן שלושים לכל היותר. השניים התיישבו מולו ואדם שלח חיוך מרגיע לשחור השיער, חיוך שאמר שהכל יהיה בסדר וריידן כל-כך קיווה שזה נכון. "אוקי, אז ריידן צ'ייס, לפי מה שהבנתי, ביקשת מאדם לקבוע פגישה דחופה בנוגע לאימוץ ילד, האם אני צודק?" שאל הגבר וריידן רק הנהן, מחכה להמשך. "מעולה, אני רוצה שתספר לי עליך ולאחר מכן מסביר לי למה אתה מבקש ילד ספציפי לאימוץ," אמר השופט בעוד חיוך קטן נמצא על פניו.

"אני ריידן צ'ייס, בן עשרים ושמונה, אני עובד בתור מרצה באוניברסיטה, יש לי שני תארים בהיסטוריה ואחת בהוראה. נכון להיום, אני מלמד בבית ספר תיכון עד סוף שנת הלימוד מכיוון שהמורה הקודמת עזבה לשלושה חודשים. אני מבקש לאמץ את תיאו אישיקי מכיוון שאימו, שהייתה אחותי הקטנה, נפטרה בלידה ואת התינוק העבירו לאבא שכלל לא מתעניין בו. ההורים של האבא סוג של דאגו לו ואתמול הודיעו לנו שהם נהרגו בהתרסקות מטוס כשחזרו מנסיעת עסקים. ככל הנראה את התינוק ישלחו לבית אומנה משום שהאבא לא באמת בתמונה ואני לא רוצה שאחייני ישאר לבד למרות שיש מי שידאג לו," הסביר ריידן בתמצות את הסיפור הקשה בזמן שהחזיק אצבעות שהשופט יבין.

"הבנתי, אז מה שאתה אומר זה שאין לילד אפוטרופוס עכשיו ואתה רוצה לקבל את התפקיד הזה. תשמע, זה לא פשוט לגדל ילד אך משום שיש לך תעודת הוראה ואתה אפילו מלמד בבית ספר תיכון, אז אתה מבין שזה לא משחק. אני לא רואה שום סיבה שלא לתת לך את הילד, אני רק צריך הוכחה שהאבא של הילד באמת לא נמצא ומבחינתי הילד עובר לידיים שלך." ריידן ניסה לחשוב מאיפה הוא הולך להביא הוכחה כזאת אך זה לא היה פשוט, בטח שלא כשהוא מדבר מול אדם בעל סמכות משפטית.