Spring days

chapter 23

*כעבור שבוע*

השבוע עבר די מהר, הארו כבר חזר ללימודים אך עדיין התקשה להישאר, יודע שעם הזמן יחזור כבר לשגרה לכן לא דאג. בבית הספר עדיין נתנו לו מבטים בכל פעם שהעתיק מהלוח או הרים את ראשו מן השולחן וזה שבר אותו, למה אנשים מאמינים לכל דבר? זה כל-כך מעצבן.

הצלצול נשמע ברחבי בית הספר, גורם להארו להתרומם ממקומו לפני שצעד אל דלת הכיתה. איימי, ליאם ורנדי יצאו אחריו בחיוך גדול, עוד מאתמול מדברים על היום הגדול. הרביעייה התיישבו על הדשא הרך שמתחת לעץ וכעבור כמה דקות הגיעו גם ליאו ורז שהצטרפו אליהם לחבורה.

"הארו, מזל טוב!" צעקה איימי בעודה קופצת על שחור העיניים, לא מצליחה להתאפק יותר. "אוי תינוקי שלי, גדלת בשנה, אני לא מאמינה," אמרה לפני שחיבקה חזק יותר ורק אז הבין הארו שהיום הוא ה-15 במאי. יום הולדתו הגיע בלי ששם לב, כל האירועים רצו במוחו, הוא עבר המון בתקופה האחרונה והוא לא מאמין שהגיע לגיל תשע-עשרה, מי היה מאמין שיגמור בלי בית ועם אהבה לגברים, אהבה לגבר מסוים שלא יכולה להתממש.

"זה מאיתנו," אמר ליאם לפני שהוציא מתיקו את המתנה שהייתה עטופה בנייר כחול. הארו חייך לפני שחיבק את ליאם ואז עבר לרנדי שמלמל לו; "יום הולדת שמח." הארו חייך חיוך גדול והכניס את המתנה לתוך התיק.

"זה מאיתנו," אמר ליאו בעודו מוציא את המתנה השנייה שהקטן מקבל היום. הוא התרגש מאוד ושמח על כך שחבריו זכרו את יום הולדתו ואף קנו לו מתנות, למרות שהביאו לו כל שנה הפעם הארו היה מאושר יותר, מודה להם בליבו על כך שזכרו אותו כשאחרים רק שכחו.

"וזה ממני, לא ידעתי מה לקנות לך אז שאלתי את ליאם, מזל טוב," אמר רז לפני שהגיש לקטן את המתנה האחרונה. הארו לחש לתודה לילד שלא הכיר כל-כך אבל הוא השקיע עליו מחשבה, סימן שהוא כן מחשיב אותו לחבר וזה שימח אותו.

"אני אפתח אותם כשאני אגיע הביתה, תודה רבה," הודה האסייתי למחצה בזמן שהכניס את המתנה האחרונה לתיק שהפך מלא עד אפס מקום מהפריטים החדשים. עכשיו שהאחרים דיברו ביניהם והוא נשאר בשקט, מוחו התחיל לעבוד ושוב חשב הנער על ריידן, למה הוא לא מצליח לשכוח אותו? באמת עליו לעזוב אחרת זה יהיה קשה אף יותר, קשה לו שהמורה דואג ועוזר לו, היה עדיף שהגדול היה נשאר כמו שהוא מאשר לתת להארו תקוות שבסופו של דבר התנפצו.

"באמת קשה לי לקלוט שאתה בן תשע-עשרה, אתה נראה כל-כך קטן, אתה גדל בגיל אבל לא פיזית, תינוק שלנו," אמר ליאם והארו רק גילגל את עיניו לפני שבעט בבלונדיני שחייך אליו. ליאם נשק לראשו של רנדי וחיבק אותו אליו בעוד רנדי הסמיק, עדיין לא רגיל שחיבה הניתנת לו.

"די, אתם כאלה מדהימים, אתם מזכירים לי את השחקנים הראשיים באהבה במקרה, זה כל-כך חמוד. הארו, אני מצפה ממך לאותו הדבר." וזה היה תורו של הארו להסמיק, עליו לספר להם שהבחור שהוא מאוהב בו הוא לא אחר מריידן, מורם להיסטוריה שעשה לו חיים קשים ואף יותר מהם?