Spring days

chapter 18

הבוקר הגיע מהר מהצפוי, גורם להארו להתעורר בלי רצון למשמע השעון המעורר שהראה על השעה תשע. הוא התרומם באיטיות, זורק מבט למזוודה שעוד לא ארוזה לגמרי ועוד שלוש שעות עליו לעזוב כמו שקבע עם הפקידה.

הוא נכנס בזריזות להתקלח ולצחצח את שיניו בעודו חושב על רעיון. נשארו לו אלפיים ושלוש מאות דולר והם אמורים להספיק לו לאוכל ולינה אך זה לא יספיק לזמן רב, אם ישאר הנער עוד שבוע אחד באכסנייה, יגמר לו כל הכסף.

לאחר שסיים להתקלח, מרח את המשחה על החורים שעשה רק אתמול. הם כאבו לו אך הוא סבל את הכאב, יודע שזה יעבור עוד כמה ימים לכן לא ייחס לזה יותר מדי חשיבות. המלוכסן יצא מחדר המקלחת הקטן, מרים את פרטי הלבוש הנחוצים לפני שהתלבש. חולצה פשוטה בצבע שחור וכך גם מכנס הג'ינס הצמוד עם הקרעים שכמעט נגע בעגיל שבטבור אך רק כמעט.

אחר-כך גרב גרביי קרסול ונעל עליהם סניקרס שחורות ולבסוף הניח את הג'קט הידוע. הצבע החמיא לו כל-כך והוא אהב את איך שנראה בהם, אולי הוא צריך לנסות את מזלו וללכת למועדון בתקווה שימצא מקום ללון? אחרי חשיבה קצרה החליט שזה אפשרי, הרי אין לו מה להפסיד ואם לא יצליח, יישן הנער ברחוב.

הוא אסף את בגדיו וחפציו למיטה, מקפל אותם בצורה מסודרת לפני שהתחיל להכניס פריט פריט למזוודה הכחולה. תחילה שם את החולצות ובגדי החורף, לאחר מכן עבר למכנסיים ולבסוף לזוג הפיג'מות שאהב מאוד. את הנעליים הכניס בצד השני, יחד עם עוד כמה בגדים וספרים לפני שסרק את החדר הקטן, בודק שלא שכח שום דבר.

"הו, כלי הרחצה," אמר לעצמו לפני שהלך אל המקלחת. הוא לקח משם את בקבוק השמפו שלו ואת המרכך, עובר לכיור כדי לקחת את מברשת השיניים והמשחה וכמובן המסרק ולבסוף חוזר למזוודה. "עכשיו הכל פה," הכריז אחרי שבדק פעם נוספת. הוא סגר את המזוודה, מוריד אותה אל הרצפה בקושי רב לפני שהתחיל לסדר את התיק הקטן.

אחרי שהכל היה מסודר ומאורגן, ואפילו את המצעים הוציא מהמיטה והכרית למרות שאף אחד לא ביקש אך זה הרגיש לו טוב לעזור איכשהו למנקות. הוא העמיד את המזוודה ליד הדלת, שוב עושה סריקה של החדר לפני שפתח את הדלת ויצא החוצה אל המסדרון הארוך שהכיל עשרות חדרים, חלקם תפוסים, חלקם לא.

"תודה רבה לך, להתראות," הודה האסייתי למחצה בעודו הגיש לפקידה את מפתחות החדר. הוא צעד אל עבר הדלת כאשר תיקו תלוי על כתפו והמזוודה נגררת אחריו והוא לא ידע לאן ללכת בנתיים, יש לו יותר משש שעות להעביר בטיולים בעיר ועם מטען גדול זה לא נוח.

בטנו השמיעה קולות, הוא שכח שלא אכל אתמול כלל לכן החליט שילך לאכול ארוחת בוקר בתור התחלה, לאחר מכן כבר יחשוב על המשך היום, לפחות עד תשע וחצי, השעה שבה התכוון להגיע למועדון שראה אתמול.

הוא בחן את האיזור, מחפש עם עיניו מסעדה שנראת מעט זולה, הרי את הכסף עליו לשמור, זה לא הזמן לבזבז על אוכל יקר ומוחצן כמו שהוריו היו רגילים לקחת אותו ואת אחיו פעם, שהכל היה מושלם אצלם, אך דווקא אצל המשפחות המושלמות מבחוץ, יש את הכי הרבה סדקים, סדקים שאף אחד לא רואה.