Spring days

chapter 12

דלת הבית נפתחה על ידי שחור העיניים, הוריו אפילו לא באו לקחת אותו מבית החולים לכן ליאם הגיע יחד עם תיק שבו היו בגדי החלפה וכלי רחצה. הם נכנסו יחד לחלל הגדול, הוריו לא היו כלל בבית, לא מייחסים חשיבות לכך שהגיע לאחר לילה בבית חולים.

הבלונדיני עלה אחריו במדרגות, צועדים לחדרו בשקט, אף אחד לא באמת רצה לדבר על כך שהוריו לא באו לראות אותו. "אני נכנס להתקלח" אמר הארו, פונה לחדר הארונות כדי לקחת פיג'מה לפני שהלך לחדר הרחצה בעוד ליאם רק הנהן בשתיקה, רואה כמה הקטן מדוכה.

"אני מצטער קטני," אמר ליאם בשקט כאשר שמע את המים זורמים והוא קיווה שהארו לא בוכה בפנים אך הוא טעה משום שלמלוכסן ברחו דמעות שיתערבבו עם המים החמים.

"גם האחים שלי לא שאלו לשלומי..." לחש לעצמו בזמן שחפף, כועס על כולם ובצדק, היחידים שבאמת היו איתו הם שלושת חבריו הטובים שהיו אפילו יותר ממשפחה. "תתאפס על עצמך, הארו!" רטן בעצמו שחור העיניים, הוא ידע שזה מה שיקרה, אז למה הוא מופתע?

אולי בגלל שפעם אחת הוא ציפה שבאמת יביעו אליו איזשהו רגש של דאגה, אפילו מינימלית, לפחות עכשיו אחרי שהתעלף אך לא, המשפט הידוע באמת נכון 'כגודל הציפיות, גודל האכזבות' וזה, זה שבר אותו יותר כי הוא באמת ציפה…

לבסוף הוא שטף את פניו, מאשים את המים החמים כאשר הן היו מעט אדומות. המלוכסן שלח את ידו לחלוק לפני שלבש אותו על גופו, נותן לו לספוג את המים בזמן שהסתכל על עצמו במראה, לפחות החיוורון עבר מעט, עכשיו הוא נראה פחות נורא מאתמול.

לאחר בהיה ממושכת במראה ואין סוף אנחות עצובות, סוף-סוף הוריד את המגבת שספגה כל טיפת מים אפשרית, טוב...חוץ מהשיער שהמשיך לתת למים לזלוג על גופו הקטן. האסייתי לבש את תחתוני הבוקסר שלו ולאחר מכן את מכנסי הפיג'מה ולבסוף את הפריט הלבוש האחרון, החולצה.

"אני רוצה לישון..." לחש למראה, מיטת בית החולים לא באמת נתנה לו לישון ושלא נדבר על המחשבות שרדפו את מוחו, חוסר מנוחה גם כשנח. פיהוק ברח מפיו לפני שפתח את הדלת הלבנה, חוזר לחדרו כדי למצוא שם את ליאם מחכה לו על המיטה.

"מרגיש יותר טוב עכשיו?" שאל חום העיניים כאשר התרומם אל הארו, בודק מקרוב שהוא אכן בסדר למרות שזה לא נראה כל-כך. הוא נגע בשיערו הרטוב לפני שסרק את פניו המעט אדומות 'הוא בכה,' אמר בליבו בעוד עצבות ממלאה אותו.

"אני בסדר, אולי אני אלך לנוח עוד קצת, המיטה בבית חולים הייתה לא כל-כך נוחה והאינפוזיה הציקה לי," הסביר חום השיער בשעה שליאם לקח מגבת כדי לייבש את השיער הרטוב של בן דודו. הוא הנהן אל הנמוך ממנו, מבין על מה הוא מדבר, הרי גם הוא היה צריך לישון פעם בבית חולים ואפשר לומר שהמיטה לא הייתה בדיוק מיטת מלכים...אפילו לא קרוב.