Spring days

chapter 4

"עוד חמש דקות לסוף ההפסקה, אני לא רוצה..." נאנחה איימי וזרקה את גופה על הדשא הירוק והכל-כך מזמין. היא בכתה בכי מזויף וחיבקה את הארו בחוזקה כאילו היה הדובי שעל מיטתה ביום דיכאוני.

"תעזבי אותו, את מפחידה לי את התינוקי." ליאם התערב וחיבק את הארו אליו והקטן רק יכל להאנח, כבר רגיל לכך אחרי שש שנים. הוא נתן להם לחבק אותו, לשחק בשיערו, להשתלט על ארונו ואפילו פעם אחת נתן לאיימי לשים לו איפור. שחור העיניים הרגיש ברבי של שניהם אבל הוא באמת אהב אותם אז נתן להם לעשות כרצונם.

"הארו, אנחנו באים אליך היום." הקטן הרים גבה לעברה, למה הוא לא יודע על התוכניות שלהם אף פעם, הם מחליטים בלעדיו ולו אין ברירה אלא להסכים.

"שיהיה, זה לא שאתם שואלים אותי..." חום השיער גילגל את עיניו אך חיוך קטן עלה על פניו, לפחות תהיה לו סיבה לא לצאת מהחדר. הוא התרומם על רגליו ושניות אחדות אחר-כך גם איימי וליאם שלא ויתרו לו וכל אחד חיבק מהצד, ליאם הלך לאיזור הכתפיים ואילו איימי, לאזור המותניים.

"בייבי קטן שלי." צבטה אדומת השיער את ישבנו של הקטן שרק קפץ בבהלה והסתכל עליה במבט חרד, אם זאת לא הייתה היא אז הוא ודאי היה הולך להתלונן למנהלת על הטרדה. "נכון שתעזור לי היום בהיסטוריה?" חייכה אליו חיוך קטן והוציאה את שפתה התחתונה החוצה.

"נוכלת, בגלל זה את רוצה לבוא אלי היום, שאני אעזור לך בעבודה שהמורה נתן לך להיסטוריה?" הארו עצר במקומו ובחן את עיניה הירוקות שזיק של שובבות הופיע שם ושיערה האדום בהק עד מאוד. 'פשוט נוכלת,' חשב הארו בזמן שחיכה לתשובה ממנה.

"אתה מתכוון המורה החתיך להיסטוריה. וכן, הבטחת שתעזור לי לכן אנחנו באים אליך, נלך אחרי בית ספר," סיכמה איימי בחיוך גדול ודילגה לעבר הכיתה שבסוף המסדרון. ליאם מצידו רק חייך להארו בזמן שהרים מעט את כתפיו, הוא פשוט זורם. הבלונדי חיבק את הארו מאחור והם המשיכו לצעוד לכיתה בשעה שעיניי תלמידים ננעצות בהם.

"תפתחו בעמוד חמישים ותפתרו את התרגיל הראשון," המורה המבוגר למתמטיקה דרש בזמן שרשם על הלוח את מספר העמוד והתרגיל. מר בראון עבר בין התלמידים, בודק מי פותר ומי משחק בטלפון במחשבה שלא ישים לב. וכצפוי כמה טלפונים הוחרמו ברגע כאשר נתפסו על חם.

"היי הארו, תביא לי מחק בבקשה," ליאם ביקש בשקט בזמן שנגע בכתפו הדקיקה בעוד הקטן קפץ מעט במקומו כאשר שקע לתוך התרגיל שרצה לסיים כמה שיותר מהר. שחור העיניים הוציא את הגומי הלבן מקלמרו והגיש לבן דודו שישב מאחוריו ליד איימי.

התרגיל היה יחסית פשוט לחום השיער אך זה רק בגלל שהיה קשוב למורה בשיעור במקום לעשות את מה שתשעים ותשע אחוז מהתלמידים עשו. הטוש המדגיש היה בידו כאשר סימן את התשובה הסופית לאחר שבדק את עצמו.