אנבת' קמה לבוקר שטוף שמש.
היא לא רצתה לצאת מהביתן, לעבוד במטלות הרגילות, ללכת לשיעורים הרגילים, לרכוב על פגסוסים ולירות בחץ וקשת. היא רק רצתה לישון.
להתחפר במיטה ולחשוב על פרסי. אבל היא הייתה חייבת להתנהל כרגיל.
לדעתה, הבוקר היה צריך להיות אפרורי. גשם, ברקים, רעמים ועננים היו מרכיבים נחוצים.
אבל השמש שזרחה בעוצמה כאילו לעגה לאנבת' בזוהר שלה.
"מה עובר עלייך, אנבת'?" אנבת' שמעה קול תוך שהיא ניסתה להרכיב אוכף על גווידו.
היא הסתובבה והביטה בפייפר שעמדה בפתח האורווה עם ידיים על המותניים. אור השמש שנכנס מהדלת האיר את פייפר בהילה זהובה והיא נראתה כמו אלה.
"מה עובר עליי?" התחמקה אנבת'.
"את כבר חצי שעה מנסה להרכיב את האוכף על גווידו. הבעיה היחידה היא שאת מרכיבה את האוכף הפוך," פייפר התקדמה לעברה.
אנבת' הביטה באוכף, מכירה בטעותה. היא השליכה את האוכף הצידה בייאוש.
היא עדיין הייתה מסונוורת מהאור החזק שבקע מהדלת. היא באמת הייתה תקועה באורווה יותר מדי זמן.
"מה קרה, אחותי?" אמרה פייפר, "את נראית בדיכאון".
"הכל בסדר".
"שקרנית שאת," צחקה פייפר, "אני לא צריכה שום דיבור הקסמה כדי להוציא ממך את האמת. קדימה, תשפכי".
"אין לי מה לשפוך," היא התעקשה.
"אנבת'," פייפר הביטה בעיניה של אנבת' בתחינה, מחליפה טקטיקות במהירות-מסחררת, "אני רק רוצה לעזור לך".
אנבת' נשברה, דמעות זלגו מעיניה כמו מפלים.
"מה קרה?" נבהלה פייפר, היא לא הייתה מוכנה לפרץ רגש שכזה מאנבת'.
היא תפסה בידה של אנבת' והובילה אותה לביתן אפרודיטה.
"דרו, החוצה! לכי לשיעור שלך!" היא סילקה את דרו שהבריזה משיעור חץ וקשת {דה}.
"אנבת', שבי," פייפר הורתה לה לשבת על המיטה שלה.
"פייפר, אני לא יודעת מה לעשות…." התייפחה אנבת', "אני לא מסוגלת…".
"מה קרה, אנבת'?" שאלה פייפר בקול רך.
"זה פרסי… הוא… הוא אתמול ניסה לזרוק אותי…".
"אלים אדירים, הוא עשה מה?!" פייפר נדהמה.
אנבת' סיפרה לה תוך יבבות את מה שקרה אמש.
פייפר כיווצה את גבותיה, "ואת בטוחה שהוא עזב לך את היד ואז ברח למערה של רייצ'ל? הוא לא רץ להביא משהו?".
"נשארתי שם המון זמן אחר-כך. הוא לא חזר. הוא הלך," היא ייבבה.
"אוי," פייפר נעצבה, "אני… הייתם זוג ממש חמוד…".
"הייתם? חשבתי שאת רוצה לעזור לי, פייפר!".
"בטח שאני רוצה לעזור לך!".
"אז למה היינו?".
"סליחה. אני אקרא לג'ייסון וננסה לעזור לך, בסדר?" היא הניחה יד על ידה, "אני פשוט לא מאמינה שהוא עשה את זה… אין מצב, אנבת', הוא אוהב אותך…".
"אז כנראה שכבר לא," היא מחתה דמעות אחרונות.
דלת ביתן אפרודיטה נפתחה בחבטה.
"את בסדר, פייפס?" אמר ג'ייסון בחרדה קלה וצעד פנימה, "או, היי, אנבת'," הוא הסמיק במבוכה.
"איך ידעת שאני צריכה אותך?" פייפר ניגשה אליו וחיבקה אותו.
"טלפתיה של מאוהב?" הוא משך בכתפיו בחיוך.
"אתה חמוד," היא פרעה את שיערו קלות והוא נישק אותה.
אנבת' הסבה מבט בעיניים דומעות עדיין. היא לא יכלה לראות אותם ככה. היא יותר מדי שבורה עכשיו.
פייפר בטח שמה לב לכך, כי היא התנתקה מג'ייסון והנידה בראשה לעבר אנבת'.
"דינמו, בוא נעזור לאנבת', אנחנו צריכים להחזיר אותה ואת פרסי להיות הזוג הכי מושלם שקיים".
היא הביטה בו במבט שאמר 'כל-הפרטים-על-המקרה-והנשיקות-שלי-ושלך-אחר-כך'.
ג'ייסון הנהן.
"אבל הוא כבר לא אוהב אותי!" התיייפחה אנבת'.
"אז אנחנו נגרום לו לאהוב אותך, שוב," אמרה פייפר בחיוך ערמומי.
כבר היה לה רעיון.
***
נו, נו, נו, ג'ספר מצטרפים לחגיגת-העצות הרומנטיות....✨🤧
בהצלחה להם, הם יזדקקו לה...
(יש מצב שאת החלקים הבאים אני אעלה מאוחר יותר, אבל הם יעלו, אל דאגה!✨🤧)
YOU ARE READING
חיים או מוות-פאנפיק פרסבת'
Fanfiction**** "פרסי?". "אני.. את... את רוצה לטייל איתי רגע?" הוא מלמל לבסוף, סמוק כולו. היא הביטה בו, המומה לרגע ואז הנהנה. היא נכנסה לביתן שלה לרגעים ספורים שנדמו כנצח. היא חזרה והוא שילב יד בידה. הוא השתדל שלא לבהות בה, אבל בחושך של המחנה, שרק נצנוצי הכוכב...
