חיים או מוות-פאנפיק פרסבת'

פרק #8 להבין (חלק 5)

אנבת' הביטה בכירון, שנעמד וביקש את תשומת לב כולם.
אבל היא לא ראתה אותו, היא הביטה בעדו, רואה את פיו נע אבל לא מקשיבה באמת.
היא חשבה על פרסי.
מה הטעות שלי עכשיו? תהתה אנבת', למה הוא מתנהג ככה?
וויל וניקו נכנסו ועברו ליד השולחן שלה.
"מה קרה?" שאלה אותם למראה הפרצופים הממורמרים.
"קטעו אותנו באימון חץ וקשת שניסיתי ללמד את וויל-" התחיל ניקו.
"ניסית ללמד את בן אפולו חץ וקשת?" אנבת' ניסתה לצחקק, אבל גילתה שלמרות שהעניין משעשע אותה, הצחוק לא יוצא. היא פשוט לא מצליחה.
"נסביר מאוחר יותר," אמר ניקו לנוכח פרצופו החודר של כירון שהופנה לעברם והם צעדו לשולחן אפולו במהירות.
"אז מכיוון שמחר זה יום מיוחד, רצינו להזמין את מר ד' היקר שלנו לשאת את ההודעות הרגילות, בדיוק כמו ימים עברו," אמר כירון בחיוך רחב, כאילו מר ד' באמת יקר למישהו במחנה.
מר ד' הופיע בהבזק של אור והופיע ניחוח קל של ענבים.
"מר ד'! כל כך התגעגענו אליך-" פתח כירון.
"די, די עם הקשקושים, חשבתי שגמרתי עם נשיאת נאומים משמימים. בואו נגמור ונלך, יש לי עוד דברים לעשות כאל במשרה מלאה חוץ מלהודיע דברים משעממים לפרחחים," מר ד' הניד בידו בביטול ונראה קצר-רוח.
הוא לבש את חולצת פרוות הנמר הרגילה שלו, הפנים שלו סמוקות מיין.
"פרחחים שהצילו את העולם יותר מדי פעמים," הזכיר כירון.
"נו, שיהיה." מר ד' גלגל עיניים.
"אז, פרחחים, מחר יהיה לכם תפוס את הדגל. וזהו, תהנו -כן, בטח- ואל תמותו".
"עם כל השבעה-" לחש לו כירון.
"אה, כן, השבעה הנודעים לשמצה- הנודעים, הנודעים, שיהיה. בקיצור, יש שם את… מיס פייפר מקלין המקסימה, תרתי משמע, הייזל לבסק המתולתלת ההיא, אנבל צ'ייס-".
"אנבת'." תיקן כירון.
"שיהיה. ואיך-קוראים לסיני ההוא… אממ פרנק ז'אנג, וג'ייסון גרייס, האח של הציידת ו…".
"שלא תעז-" אמר פרסי.
"אממ.. פיטר ג'ונסון," אמר מר ד'.
"הוא אמר את זה." פרסי הביט בו במבט צורב.
"וזהו, לכו לכם למדורה הקטנה שלכם ותשירו שירים על כמה האלים מדהימים. ביי".
דיונסוס נופף לשלום ונעלם בהבזק, פרצופו היה תערובת של הנאה, נקמה ו… חשש?
אם אנבת' לא הייתה מכירה את דיונסוס, היא הייתה אומרת שהחבר שלה הפחיד אותו.
אבל זה מטופש. דיונסוס הוא אל.
החבר שלה הוא… טוב, הוא מדהים, אבל… להפחיד אל?
חבר, היא אמרה לעצמה במרירות, הוא התכוון לזרוק אותי. בטח בגלל זה הוא מתנהג ככה. התוכנית שלו לזרוק אותי נמוגה. הוא יצטרך להתאמץ כדי למצוא רגע כזה שוב.
כולם קמו והתקדמו לעבר המדורה, שם ביתן אפולו כבר התחיל לזמר איזה שיר-חצוים קליט.
אנבת' חשבה לרגע מה יקרה מחר ב'תפוס את הדגל'... אולי אם היא ופרסי יהיו יחד באותה קבוצה, הם ימצאו זמן לדבר ביער, תוך חיסול מפלצות רנדומליות…
אולי הם יחזרו להתנהג כרגיל…
אנבת' עקבה במבטה וחיפשה אותו בעיניה.
היא ראתה סבך של שיער שחור וליבה ניתר, אבל זה היה בסך הכל ליאו, שצחקק ממשהו שקליפסו אמרה לו, אוחזת בידו.
היא המשיכה לסרוק את הקהל בעיניה, רואה נצנוצי עיניים כחולות וחומות, פקעות של שיער חום, בלונדיני….
היא ראתה זוג עיניים ירוקות כהות ונוצצות וידעה שזה פרסי. היא כמעט טבעה בהן. רק להביט בהן גרם לה להיזכר בכל רגע מאושר...
ואז, שיער ג'ינג'י עז התקרב אליו והוא הסתובב להביט בו.
אנבת' ראתה את רייצ'ל דוחפת את פרסי בשובבות לעבר אזור-המדורה הרחוק עדיין, ולוחשת לו משהו באוזן.
פרסי התקשח כולו, והחזיר לה לחישה. רייצ'ל נראתה מאוכזבת.
המבט שלו היה משונה והיא חיבקה אותו. היא נישקה את לחיו הסמוקה מעט.
פרסי החזיר לה לרגע חיבוק, ואז הביט סביב בחשש.
רייצ'ל התנתקה ממנו ונצנוץ הופיע בעיניה הירוקות.
היא לחשה לו משהו נוסף.
פרסי הנהן והם החליפו חיוך.
ואז הם החלו לצעוד, זה לצד זו ומחליפים משפטים שאנבת' לא שמעה.
הקנאה החלה לבעבע בה והיא התקדמה לצידם-אך-במרחק-מה לעבר המדורה.
אבל… רגע אחד ….
אנבת' עקבה אחרי פרסי ורייצ'ל, שבמקום לפנות למדורה …
פנו למערה של רייצ'ל.
ואז ההבנה היכתה בה.
אז בגלל זה הוא רוצה לזרוק אותי.
כי הוא…. הוא ורייצ'ל…
אנבת' לא יכלה לעמוד בזה.
היא לא הלכה למדורה,
היא הלכה לביתן אתנה, טרקה ונעלה את הדלת.
היא צנחה על המיטה המסודרת-תמידית שלה ופלטה קול-בכי חלוש.
היא קברה את פניה בכרית ויבבה.
לבדה.

***

אזזז סוף פרק וזה🥲
אז מה אתם אומרים?
מחכה לתגובותתת♥️