חיים או מוות-פאנפיק פרסבת'

פרק #11 Wrong kiss (חלק 5)

חה! נראלכם שאני אשאיר הכל טוב?
שעשעתם.
אני מעדיפה דרמות.
****
אנבת' חיכתה, דרוכה, בביתן אתנה.
היא הוציאה את כל האחים-למחצה שלה כדי שתוכל לדבר עם פרסי בפרטיות.
קליפסו סייעה לה בזה.
משום מה, כשאנבת' ביקשה ממנה לעזור לה כדי שתוכל לדבר עם פרסי, לקליפסו עלה מין חיוך ערמומי כזה על הפנים,
ואנבת' הייתה כזה 'אוי, לא'.
"על מה החיוך, קלי?" שאלה אנבת' בחשדנות.
"שום דבר מיוחד," אמרה קליפסו בחיוך רחב עוד יותר וסילקה את מלקולם מהביתן, בעודו מחזיק כמה ניירות מגולגלים ורוטן על כך שייאלץ לשרטט במקום אחר.
אנבת' ניערה את ראשה, אסור שדעתה תוסח. היא… פרסי. הוא בא עוד מעט.
כבר כמעט שש. הוא אמור להיות פה בכל רגע נתון.
כשפרסי יגיע, מה היא תעשה?
היא תדבר איתו? היא תגיד לו 'בוא נשב ונדבר'? תנשק אותו?
ביער ובמרפאה הוא היה כל כך חמוד, אבל היא תהתה מה עם רייצ'ל.
מה יקרה כשיהיו לבדם? הוא יתנהג כרגיל או...
אנבת' הרגישה מבולבלת.
ההרגשה הזאת הייתה כל כך זרה ומוזרה במוחה. היא תמיד הייתה חדורת מטרה, נחושה, אמיצה, אסטרטגית...
זהו זה! מה שהיא צריכה זו בסך הכל אסטרטגיה!
מה הוא אוהב לעשות? מה הוא אוהב? חוץ מעוגיות כחולות ומלעצבן את קלאריס, כמובן.
הבוקר שלו תמיד נפתח בוויכוחים על בגדים עם אנבת'.
ואז היא תמיד כועסת על זה שהוא פורע את השיער ושבשם האולימפוס, שיכבס את החולצה שלו ואז הם מתווכחים על הבגדים שלו ואז הוא מנשק אותה... ואז כל המחשבות שלה נעלמות והיא שוכחת בכלל על מה כעסה עליו...
אנבת' ניסתה לסלק את המחשבות האקראיות על פרסי, שהזכירו לה את כל הרגעים שלהם..
הנשיקה באגם... רגע האיחוד במחנה יופיטר... הנשיקה במקום-היריבות בין אתנה ופוסידון... היום הראשון שנפגשו... מסע החיפושים הראשון שלהם… הימים בהם נעלם והיא חיפשה אחריו בצורך עז… לנשום אותו שוב, לנשק, לדבר, להיות...
היא שמעה צעדים קלים מחוץ לביתן ונדרכה שוב, מחשבותיה פרחו במהירות.
זה עכשיו או לעולם לא.
מוטב מוקדם מאשר מאוחר.
עדיף ציפור אחת ביד מאשר שניים על העץ.
אין הנחתום מעיד על עיסתו.
תמיד כשהייתה עצבנית או מבולבלת, פתגמים אנושיים מוזרים עלו במוחה ובלבלו אותה. היא חייבת לשלוט בעצמה ולא לתרגם אותם ליוונית עתיקה או להטות פעלים בצרפתית.
שליטה עצמית, למה זה דבר כל כך קשה?
היא עצרה בעצמה מלצטט לעצמה ממאמר על שליטה עצמית והתרכזה בצעדים שהתקרבו.
הפרפרים שלה בבטן התגברו, מה לעשות? מה?? שיחה? חיוך? איך מתחילים? מה עושים?
מד החרדה שלה עלה במהירות והידית שירדה ופתחה לאט את הדלת נדמתה כזזה בהילוך איטי.
היא לא חשבה יותר, וכשהוא נכנס בדלת, היא פשוט רצה אליו, הטילה את עצמה בזרועותיו והצמידה את שפתיה לשפתיו.
התנועות שלו היו מופתעות והמומות.
הידיים שלה עלו אוטומטית לאחוז בשיערו והיא שקעה בנשיקה.
השפתיים שלו נדמו... אחרות.
הטעם המלוח ממי-ים הרגיל שלהם לא היה, ושיערו תחת אצבעותיה נדמה פחות סמיך וסבוך ויותר ... חלק ורך.
הוא נישק מישהי אחרת? לפתע עלתה במוחה מחשבה, בגלל זה הוא מגיב מוזר? זאת… רייצ'ל?
הנשיקה לא הייתה כפי שדמיינה (בחצי שנייה שלקח לה לתכנן אותה-), היא הייתה מעט נוקשה, כמעט כאילו הוא לא רוצה לנשק אותה.
הלב שלה פעם בטירוף.
את מי הוא אוהב? מה עם רייצ'ל? הוא רוצה להיפרד כבר? אולי סתם לחצתי עליו עכשיו? כל מה שהיה במרפאה וביער היה סתם? כלום?
היא לא ידעה מה לחשוב, להתנתק? להמשיך? לדבר? לחייך?
היא החליטה שהם חייבים לדבר, אי אפשר לפתור הכל בנשיקה.
אנבת' התנתקה ממנו והוא פלט התנשפות מבוהלת.
לפתע ליבה החסיר פעימה, ונשימתה האיצה במהירות.
היא נרתעה צעד אחורה אוטומטית בבהלה.
היא בחנה אותו שוב, מביטה בעיניים הכחולות הפעורות.
רגע, עיניים כחולות?
כן.
כי זה לא פרסי,
זה ג'ייסון.

***

נראלכם באמת שאני אסדר הכל?
חכו בסבלנות, יהיה גם מסע חיפושים✨
מה אתם אומרים בינתיים?
ניפגש בפרק הבא✨
צ'או♥️