חיים או מוות-פאנפיק פרסבת'

פרק #14 (מתחזה או לא, מה זה משנה. ריסוק יד חובה) (חלק 1)

פרק #14
(מתחזה או לא, מה זה משנה. ריסוק יד חובה)
(חלק 1)
***

פרק חדששששש
השתדלתי לעבוד עליו מהר😙
פרק זה מוקדש ל
KeeFoster292
תודה על כל פרק וחלק שאת עוזרת לי לערוך, מגיבה ומעודדת!♥️
בקיצור,
בלי הרבה חפירות🤫

***

ריינה הביטה באוקטביאנוס במבט חודר.
ואז דרכה על רגלו בעוצמה כזאת שדם פרץ ממנה.
אוסטין השתנק בהפתעה.
ליאו הניח יד מגוננת על כתפה של קליפסו.
כל מעגל האנשים התרחק צעד אחד אחורה, מביט במבט מבוהל בריינה הזועמת בעלת נעלי הפלטפורמה, חוץ מרייצ'ל שעדיין בהתה באוקטביאנוס כאילו נחת מהשמיים.
אופס, זה באמת קרה.
אוקטביאנוס לא הסיט את מבטו מעיניה של הפריאטור ולא פלט שום צליל שהביע על כאב כלשהו שחש.
רייצ'ל לא שמעה טוב במיוחד בגלל הלמות ליבה שדפקו בעוצמה באוזניה, אבל נשמע שהוא מלמל, "זה הגיע לי".
"בוגד מטונף, שקרן מגעיל, פלרטטן מזעזע-" התחילה ריינה לירות בזעם.
"אני יודע." הוא אמר בקול שקט.
ריינה עצרה בהפתעה, "את- אתה- יודע?".
הוא הודה הרגע? אוקטביאנוס? לא צרח עליה קללות ומארות על ראשה?
הוא הנהן.
"מה עובר על הראש הבלונדיני המלוכלך שלך?!" היא פערה עיניים כהות.
"שום דבר," אמר באותו קול שקט לא אופייני.
"מה בשם כל אלי רומא- אתה מנסה להתחנף? להסכים לכל מה שאגיד וככה לצאת מהכל בלי עונש ובלי צרחות מכל חניך וחניך כאן עד שיתחרשו לך האוזניים הקטנות והטיפשיות-" ריינה אמרה בלהט.
רייצ'ל אחזה בידה של הפריאטור הזועמת, נוטשת כל קרירות שהייתה ביניהן, "ריינה, תירגעי שנייה".
ריינה הביטה ברייצ'ל, ואז באוקטביאנוס, ואז שוב ברייצ'ל.
"מה?" היא נבחה לעברה.
"תנשמי עמוק." רייצ'ל ניסתה למשוך אותה הצידה.
"אורקל, דברי מהר לפני שאני מרסקת כל עצם בגופך," ריינה איימה בעיניים לוהטות, "אני יותר מדי עצבנית עכשיו מכדי לנשום," אבל היא זזה מעט הצידה כדי שאוקטביאנוס לא יוכל לשמוע.
"אוקיי, פריאטור," גלגלה רייצ'ל עיניים, "מה שאני מנסה להגיד זה שאין מצב שזה אוקטביאנוס האמיתי. זו בוודאי תחבולה או תרמית או-".
"מה את מנסה להגיד?" ריינה הרימה גבות.
"שאוקטביאנוס בחיים לא היה שורד את הפיצוץ. הוא מת. ואת סתם מרסקת את הרגל של בחור כלשהו שמתחזה אליו ברצון לבלבל אותנו. אני בטוחה שיש פה איזו מזימה," רייצ'ל שחררה את ידה של ריינה במחשבה שריינה כבר מספיק רגועה כדי לא לרסק איברים לאנשים.
היא לא ידעה שבמהלך היום ריסוק עצמות יהיה ספורט נפוץ במחנה.
"אני אוהבת את תיאוריית הקונספירציה הזאת," ריינה טפחה באצבעה על סנטרה, "זה גם אומר שלא נצטרך להתמודד עם אוקטביאנוס האמיתי שוב. כי באמת, אני לא אשרוד עוד דקה לידו אם הוא ימשיך עם כל הבובות פרווה והנאומים המשמימים על שלטון ואמון".
רייצ'ל הניחה שריינה נרגעה עכשיו וסוף סוף קלטה שזו בטח תחבולה.
אבל ריינה צעדה לעבר הבחור הבלונדיני ודרכה בעוצמה על ידו הימנית.
"זה בגלל שאתה חושב שתוכל לעבוד עליי, כי אוקטביאנוס אתה לא." היא נראתה מרוצה מעצמה.
הוא עדיין הביט בה בשלווה יחסית ולא הוציא הגה.
רייצ'ל זינקה לשם, "ריינה, התכוונתי שאת לא יכולה לרסק לו עוד איברים! זה לא אוקטביאנוס!".
"אבל אם זו קנוניה, כדאי לגלות מי זה, הלא כן?" שאלה ריינה והרימה גבה לעבר רייצ'ל.
"כן, אבל מה קשור ריסוק-יד?" רייצ'ל הביטה ביד המדממת של המתחזה בחמלה.
"איך את מצפה להוציא מידע מאויבים חוץ מעינויים?" ריינה אמרה בשלווה.
"עינויים? אוי, ריינה, לא, לא, לא..." רייצ'ל הנידה בראשה, היא לא יכולה עם הפריאטור הזאת.
הייזל ופרנק, שהיו באחורי המעגל, התקדמו כשראו את רייצ'ל, שיערה הג'ינג'י התבדר מעט והכריז על מיקומה בצורה בלתי ניתנת לערעור.
"רייצ'ל, שמענו שמישהו נפל-" הייזל החלה, רצה לעבר רייצ'ל.
פרנק עצר בעדה כשכבר היו ליד האורקל והצביע ארצה.
"אוקטביאנוס?!" הייזל התנשמה.
"מה הוא עושה פה?" פרנק הזעיף פנים.
"זה לא אוקטביאנוס," רייצ'ל ניסתה להרגיע.
זה לא עבד לה באופן מוצלח במיוחד.
"מה?" פרנק בהה בבלבול בבחור הבלונדיני.
הכנראה-מתחזה הביט בפרנק חזרה בעיני קרח שקטות, ידו ורגלו המרוסקות נראות מאיימות במקצת לצד השריון המרוטש והמראה המרושל.
הוא ישב על האדמה בנוחות כאילו יושב על כיסא מלכים, אבל מבטו היה מושפל ומובס.
שיערו הבלונדיני היה מוכתם בדם קרוש ופניו היו מלוכלכות מאפר.
"אז מי זה?" שאלה הייזל את השאלות הנכונות.
"אנחנו בדיוק מנסים לברר," אמרה רייצ'ל במבט נוזף לעבר ריינה, שניפחה את חזה בגאווה והשליכה מבט מזלזל לרייצ'ל, "אני הצעתי את השיטה האידיאלית; עינויים".
"כן, ברור." גלגלה הייזל עיניים, "ומשהו שכירון וביתן אפולו כן יאשרו?".
"אוי, בחייכם," ריינה הנידה בראשה בביטול, "העינויים שלי לא משאירים פצעים כל כך קשים, ביתן אפולו יעמוד בזה-".
כירון התקדם בדהרה, קשת תלויה על מותניו-הסוסיות ותיק עזרה ראשונה בידו.
"הוא חצוי?" שאל ישירות, אפילו עוד לא הגיע למרכז המעגל.
"מתחזה לנצר." קבעה רייצ'ל.
כירון הרים גבות בשאלה.
"הוא מתחזה לאוקטביאנוס," הסבירה.
כירון רכן מעל הבלונדיני-השקט באופן מלחיץ ובחן את פצעיו.
"איך הפציעות האלו קרו?" פער עיניים, "זו עבודה מאוד יסודית, עצם-עצם".
ריינה הסמיקה מעט והסבה מבט.
"עבודה רומית." מלמלה רייצ'ל וריינה נעצה בה מבט.
כירון מדד את אוקטביאנוס, את פעימות הלב ובדק לו דם ונשימה וכל מיני דברים בעוד רייצ'ל, ריינה, פרנק והייזל עומדים בצד ומביטים.
"הממ, רייצ'ל?" כירון קרא לה להתקרב לאחר דקות של דממה מתוחה והתלחששויות.
הוא הכניס כל מיני דברים לתיק שלו והוציא מחטים ותחבושות ושלף משחות.
הוא נעץ בכתפו של הבחור -שלא זע- מחט קטנטנה והושיט לרייצ'ל, "לפי כל הבדיקות... זה לא מתחזה".
"מה?!" רייצ'ל עמדה, המומה, ובהתה שוב בבחור הבלונדיני.
"כן, זה אוקטביאנוס האמיתי..." כירון נראה כלא יודע כיצד להגיב.
"אבל איך הוא שרד את הפיצוץ?" רייצ'ל עדיין הייתה בהלם.
"ולמה הוא כזה שקט?" תהתה הייזל.
"אולי עדיף שנשאל אותו," נשך כירון בכתפיו, מסמן בידו לבני אפולו להתקרב ולעזור.
הם התחילו לחבוש את רגלו ואת ידו המרוסקות.
"אז... מה אנחנו עושים איתו? הוצאה להורג? עינוי? גירוש? אפשר לסקול אותו? אולי לשלוח אותו לאולימפוס, אפולו ישמח לטפל בו-" רייצ'ל הייתה נלהבת סוף סוף להעניש את אחד מהאנשים השנואים על המחנות.
היא חייכה למחשבה שזה הוא האמיתי, ואפשר...
אולי הייתי צריכה לתת לריינה לרסק לו עוד כמה גפיים.
"רייצ'ל..." כירון לא הצליח להוציא את המילים.
רייצ'ל קטעה אותו, "אתה יודע, לא יפריע לי להיות זאת שתקשור לו את הידיים עד לקבלת הפנים המיוחדת שנערוך לו לפני שנזרוק אותו לטרטרוס-".
כירון נעמד, פנה למעגל שסביבם, שגדל פי כמה בזמן ההמתנה וסקר אותם.
"חניכים יקרים, אני מבקש לקבל בעדינות מרובה ובלי הרבה אלימות את החניך החדש שלנו במחנה החצוים, אוקטביאנוס, נצר אפולו".

**