חיים או מוות-פאנפיק פרסבת'

פרק #12 נקמה (חלק 5)

נקמה.
זה מה שאמרה רייצ'ל.
פרסי לא ידע מה לחשוב.
איך נוקמים בחברה יפהפיה כל כך אך בוגדנית?
אוף.
הוא צריך מים.
אנבת' תבין מיד כל אסטרטגיה שיעשה- וכך תבין שראה אותה עם ג'ייסון. מה היא תעשה עם זה? תתעלם מכך ותמשיך כרגיל? תתנצל? תודה בזה בגאווה ותזרוק את פרסי באופן סופי?
נקמה.
דבריה של רייצ'ל כל פעם עולים בו, לא מרפים.
כאב לו הראש.
הוא הרגיש פגיע. עדין. שברירי.
כמו שרק אנבת' יכולה להפוך אותו.
פרסי בחיים לא התנהג כפי שהוא מתנהג בתקופה האחרונה.
הצלקות מהקרב ביער גירדו לו.
רייצ'ל אמרה שזה פסיכולוגי.
כי טכנית הוא כבר לא מרגיש כאב.
זה עדיין מציק. ומעצבן. ומגרד.
הוא מבולבל. מסוחרר. עצבני.
המבט של רייצ' היה שונה שהביטה בו היום במערה.
פרסי הניח שזה היה מבט-תכנון-אסטרטגיה או... חמלה.
וזה חדש; הוא לא זכר מתי בפעם האחרונה רייצ'ל ריחמה עליו.
על מישהו, באופן כללי.
רייצ'ל אליזבת דר היא האורקל הכי קשוחה שהוא מכיר.
אוקיי, הוא מכיר אחת אבל בסדר.
היא חברותית ותומכת ובאופן כללי אחת החברות הטובות ביותר שלו.
והיא מעולם לא ריחמה עליו.
הכל השתנה, הוא נאנח במרירות, אני כבר לא יודע מה לטובה ומה לא.
רייצ'ל אמרה לנקום.
נקמה.
איך? היא לא הספיקה לפרט.
הפגישה במערה נקטעה בעיקר בגלל שפייפר האומללה לא הפסיקה לבכות.
פרסי התנדב לקחת אותה לביתן ולחזור, אבל רייצ'ל אמרה שילך לנוח כי הוא בטח המום לחלוטין ובטראומה, והיא בינתיים תחשוב על פתרון.
נקמה.
הוא לא הפסיק לחשוב על זה.
רייצ'ל אמרה לו לנוח, אבל פרסי לא הצליח להירדם.
למה נראה לה שהוא יצליח לישון אחרי שראה את ג'ייסון ואנבת'?!
הוא לא צריך להיות מופתע, הוא ניסה להזכיר לעצמו שהוא כבר ראה אותם מתחבקים בביתן אפרודיטה ו...
אבל אז הוא לא ראה את הנשיקה עצמה.
הפעם... זה היה כל כך אמיתי... כל כך... סופי.
נקמה.
זה הורס אותו מבפנים.
אם בפעם הקודמת -בביתן אפרודיטה- הוא עוד היה יכול לשכנע את עצמו שאיכשהו זה היה חיבוק בין חברים... הפעם אין שום סתירה.
הפעם זאת הייתה נשיקה לחלוטין.
נקמה.
אוף, דבריה של רייצ' לא יוצאים ממוחו.
הראש שלו פועם.
הכדור המטופש שקיבל מהמרפאה בשביל הטיפול הממושך בפציעות פנימיות שאולי נשארו- לא עזר במיוחד והכאב לא שכך.
הצלקות גירדו, צלע אחת עוד כאבה וראשו פעם.
אבל הכאב האמיתי היה בליבו.

**
פרסי קם משינה טרופה של בקושי שעה, בה ראה פלאשבקים של ג'ייסון ואנבת'.
הנשיקה.
החיבוק.
ושוב.
ושוב.
וכל פעם -כל זיכרון- שכולם יצאו למקום כלשהו, דווקא התמונה של ג'ייסון ואנבת' שעמדו -אולי באקראי, אולי לא- זה לצד זה, עלתה במוחו.
נקמה.
הוא לא מסוגל יותר.
נקמה.
זה לא יוצא לו מהראש.
נקמה.
ואולי בצדק.
נקמה.
אולי בשביל אנבת', ואולי רק בשביל להשקיט את רוחו הסוערת.
נקמה.
ואז, כרעם ביום בהיר -או כסופה בים רגוע- הכה בו הרעיון המושלם לנקמה.
אנבת' בגדה בו עם ג'ייסון.
ופרסי יכל לחשוב רק על בחורה אחת שמושלמת לתפקיד.
לנקמה.

לין.

***

קשה לי כאן🥲
אז...
מה אתם אומרים ?✨
חוץ מזה שברצונכם להורגני?😬
איך היה הפרק?✨
זה נחמד שהפרק ארוך ומפוצל? זה נוח לקרוא ככה?😬😬
סוווווו
מחכה לתגובותיכן.ם❤️
ו... ניפגש בפרק הבא! (בואו נתפלל שיהיה לי מוטיבציה וזמן להמשיך לכתוב!✨ בינתיים יש רק חלק 1 לפרק הבא, סו...)
צ'או♥️ ופסח שמח✨✌🏼