חיים או מוות-פאנפיק פרסבת'

פרק #15 פסיכולוגים? פסיכופתים (חלק 3)

אנחנו קרובים.ות לסוף יותר מתמיד!😚💙
~

פרק #15
פסיכולוגים? פסיכופתים (חלק 3)

קליפסו נשענה על ביתן ארס, ממתינה לליאו.
"בו!" ליאו קפץ מאחוריה והבהיל אותה.
"בשם כל האלים, ליאו, מה עובר עליך?" קליפסו גיחכה אבל אחזה בליבה.
"הבהלתי אותך?" הוא התקרב אליה בחיוך מקניט.
"כן," היא אמרה וגלגלה עיניים, "בוא, הולכים לאנבת', לי, איחרת," נזפה בחיוך.
"רגע," ליאו עצר אותה, "אני חייב להגיד לך משהו".
"עוד מעט".
"מה?" הוא הזעיף פנים.
"לא עכשיו, יש לנו עבודת ייעוץ לעשות." קליפסו הנידה בראשה.
היא הסתובבה והחלה להתקדם לעבר ביתן אתנה.
ליאו גלגל עיניים והלך בעקבותיה, "אבל, קלי-".
"ששש!" היסתה אותו קליפסו, אוזנה צמודה לדלת ביתן אתנה.
"אבל רק-".
"שקט, ליאו!" קליפסו דרשה.
ליאו שרבב את שפתיו, "את מעליבה אותי!".
"ואתה חמוד מדי, אז מה?" היא חייכה חיוך קטן ושתלה נשיקה על שפתיו.
הוא חייך חיוך מרוצה, "אז נעשה עבודת ייעוץ ואז נדבר?".
היא השיבה בנשיקה נוספת.
ואז הם עמדו והאזינו.
רחשים קלים נשמעו מבעד לדלת.
ואז יפחות שקטות.
הבעתה של קליפסו העכירה מרגע לרגע. גם ליבו של ליאו נכמר כששמע את היבבות החלושות.
קליפסו קפצה בבהלה כשקול קטוע נשמע מהביתן, "אני יודעת שאת שם, קלי, את יכולה להיכנס".
היא החליפה מבט עם ליאו ואז פתחה את הדלת.
קליפסו וליאו נכנסו, מביטים בביתן החשוך למחצה.
בחוץ היה חמים -ימים של סוף הקיץ- אבל בביתן אתנה היה קר ואפל.
הוילונות היו סתורים, החלונות סגורים, המיטות מסודרות בנוקשות ומקופלות.
השרטוטים והדיאגרמות תלויים  בסימטריות מרשימה.
ספרים היו בכל מקום, אבל עדיין בסדר נוקשה כלשהו; ערימות מסודרות, מדפים לפי צבעים, ספריות מחולקות לנושאים.
בקיצור, ביתן אתנה.
אבל שררה אווירה קודרת. קרה.
בפינה עמדה המיטה היחידה שלא הייתה מקופלת.
מעליה היה תלוי מדף ועליו ספרים כמו 'איך להתמודד עם מכת העכבישים' או 'ארכנופוביה- סלק את בעלי שמונת הרגליים!' בליווי תרסיסים וחומרי הדברה ואלפי פתרונות לסילוק עכבישים.
המיטה תחתיו הייתה מבולגנת ובתוכה התחפרה אנבת', בידה הספר; 'כל החוקים של הפיזיקה הקוונטית- הספר השלם'.
שבילים של דמעות יבשות על פניה, עיניה אדומות. היא סגרה את הספר והניחה אותו לצד המיטה, על שידת הלילה.
"אוי, אנבת'..." קליפסו ניגשה לראשית המיטה של אנבת' וליטפה את ראשה בחמלה, "איך את מרגישה?".
"זוועה." ענתה אנבת' בקול צרוד מבכי, "כאילו אלפי עכבישים תוקפים אותי מכל צד".
ליאו הניד בראשו, "תיאורים של עצב מאת בת אתנה בי לייק".
קליפסו ישבה על כיסא סמוך והחזיקה בידה של אנבת'.
"שקט, ליאו," דרשה קליפסו והביטה באנבת', "את רוצה שנעשה משהו?".
אנבת' הנידה בראשה בשקט.
קליפסו קמה והביטה בחלון.
היא הסיטה את הוילונות ולפתע הסתובבה ואמרה לאנבת', "בואי נלך".
"מה?".
"בואי נצא, נבלה. נסתובב קצת בקניון. נעשה שופינג. נעבור בחנות ספרים, נאכל משהו, אולי נכיר איזה בחור חמוד שאוהב אדריכלות או פיזיקה. נשכח מהכל. נהנה ביחד".
אנבת' לא הספיקה להביע את מורת רוחה. היא לא מעוניינת בבחורים שאוהבים אדריכלות. היא רוצה את פרסי. רק את פרסי.
אבל היא לא הספיקה לומר מילה. דפיקה נשמעה בדלת.
כפולה.
ליאו ניגש ופתח אותה לכדי חריץ.
"אפשר את… אנבת' פה?" אנבת' שמעה קול מוכר שגרם לליבה לסעור.
"זה לא זמן טוב, בחוריי-" התחיל ליאו.
"עכשיו." אנבת' שמעה קול מוכר נוסף, נחרץ.
ג'ייסון?
מה?
קליפסו הנהנה בחוסר ברירה לליאו והוא פתח את הדלת.
ג'ייסון ופרסי נכנסו במהירות ונעמדו מול המיטה.
אנבת' התיישבה במהירות, מוחה את הדמעות האחרונות מפניה, אוספת את שיערה שוב.
"מה-" היא פתחה בקול שקט, לא מביטה בעיניהם, לא רוצה להיתקל בירוק ים האהוב והמוכר או בכחול הבוהק שמכניס אותה לתסבוכות בליבה.
"אנבת', זה היה ניסיון מטופש ל-" התחיל פרסי בדיוק כשג'ייסון אמר, "מאז הנשיקה זה מוזר ו-".
"רגע, רגע, מה?" היא התבלבלה.
"הנשיקה עם לין-".
"כשהתנשקנו-".
"נקמה-".
"רגשות מוזרים-".
"זאת הייתה טעות-".
"אבל זה לא יילך-".
"הנשיקה שלי ושלך הייתה נקמה בלין?" שאלה אנבת' את ג'ייסון, מבולבלת.
"מה? לא, רק-".
"אז תסבירו לי אחד-אחד כי אני לא מבינה כלום!".
קליפסו וליאו יצאו בשקט, נותנים להם פרטיות.
"הנשיקה שלי ושל לין… הייתה נקמה בך ובג'ייסון." הסביר פרסי בראש מושפל.
"והנשיקה שלנו… הנשיקה השגויה… עוררה בי משהו… ואז הבנתי שזה לא יילך." אמר ג'ייסון.
"רגע, הנשיקה… הייתה שגויה?" פרסי תהה.
"אתה יודע עליה?" אנבת' פערה עיניים.
"אני ופייפר ראינו אותה," אמר פרסי בקול קריר.
"ובגלל זה לא באת." אנבת' הבינה לאט, "ולכן הלכת לרייצ'ל? להתייעץ?".
"אוי, אחי, אני ממש מצטער, זה היה בטעות. אני חשבתי שזו פייפס, והיא חשבה שזה אתה," ג'ייסון הניד בראשו בצער.
"את… באת לנשק אותי?" פרסי הסמיק, "לא כעסת עליי?".
"אני-" אנבת' השתנקה, "אני לא אנשק אותך יותר בחיים, מוח אצה! כלומר, פרסי! איך יכולת להיות כל כך טיפש עד שנישקת בחורה אחרת רק כדי לנקום בי! אתה כל כך אידיוט!".
"ואתה," היא פנתה לג'ייסון, "איך אתה יכול להיות כל כך מטומטם עד שהרגשת משהו כלפיי? יש לך את פייפר! היא מושלמת! והיא מושלמת בשבילך!".
ג'ייסון פתח את פיו להגיד משהו, אבל אנבת' קטעה אותו.
"וזה כל כך מגוחך שאנחנו כועסים אחד על השני, " היא הביטה בשניהם, "בגלל הטעות שלי ושל ג'ייסון! ואתה, פרסי, כל כך טיפש שחשבת שאני אוהב מישהו אחר מלבדך- כלומר, איף!" היא האדימה מכעס והסמיקה ממבוכה.
דממה של מבוכה עמדה בין כולם. פרסי בהה באנבת' בתהייה. אנבת' קברה את פניה בכפות ידיה לרגע. ג'ייסון בהה בחלל האוויר וחשב.
"לך לפייפר." אנבת' אמרה לבסוף בלחש לג'ייסון.
ג'ייסון הנהן, "את צודקת. ואני לא אפריע לאיחוד כאן," הוא חייך חיוך שלם, "אני מצטער על הסיבוך. אני מצטער, אחי," הוא טפח על כתפו של פרסי, "מצטער, אנבת'," הוא חיבק אותה לשנייה,  "אבל אני חושב שפתרנו אותו, לא?".
הוא הביט בהם.
אנבת' חייכה חיוך קלוש, רק כדי שילך.
הוא משך בכתפיו, "אני אלך להתנצל בפני פייפס. תתכוננו, אני הולך להיות מושפל ועוד איך הערב. היא בטח תרביץ לי. ופייפר יודעת להרביץ".
הוא יצא מהביתן, משאיר את אנבת' ואת פרסי לבדם.
"אז," פרסי חייך חיוך קטנטן, "אני אידיוט מושלם, או סתם אידיוט?".
אנבת' קמה מהמיטה והתקרבה אליו במבט מתריס.
פרסי היה בטוח שהיא עומדת לנשק אותו. הוא הניח יד על מותנה וקירב אותה אליו בחיוך מהוסס.
ואז היא נתנה לו אגרוף בפרצוף.
"אאוץ'!" הוא אחז באפו, "למה זה היה טוב?".
אנבת' הרימה גבות.
"בסדר, זה מגיע לי," הוא גנח בכאב.
הוא לחץ על אפו, מנסה לעמעם את התחושה.
"אתה פשוט כל כך אידיוט," היא חייכה אליו.
"אני יודע, חכמולוגית. ואת כל כך חזקה," הוא חייך בכאב.
היא הביטה בו עמוקות. רחמים וחמלה וחיבה עזה געשו לה בבטן.
"יש לי-" היא היססה, "פשוט.. בוא רגע".
הם יצאו יחד מהביתן, ולרגע הרגישו ביחד יותר מאי פעם.

~~~