חיים או מוות-פאנפיק פרסבת'

פרק #1 קליאו (חלק 3)

אעאעאאעאעאעא קליאוווו יפים שליייי🥺🥺🥺😍😍😍 כלכך נהניתי לכתוב את החלק הזה בעיקר כי ליאו וקליפסו הם הכוכבים בוווו אעאעאעאע מתה🥺😍
עכשיו סורי על ההתפאנגרלות הנל ולכו כבר לקרוא;;;

***

ליאו עמד בנפחייה והשקה את פסטוס בשמן מנועים וטבסקו.
"קדימה, חבר, הנחיתה שלך הפעם לא הייתה משהו," הוא מחה מעט זיעה ממצחו וחיווט עוד כמה חוטים בלוח הבקרה של פסטוס, "אנחנו נסדר אותך יפה ל-".
"ליאו!" קליפסו נכנסה לנפחיה והזעיפה פנים.
"אמרתי לי שאתה עוד עשר דקות גומר! ואמרת לי את זה לפני שעה!" היא החזיקה בידה סלסילה בצבע עץ-כהה ולבשה שמלה לבנה שלא התאימה לאזור הנפחייה המאובק.
"מצטער, מתוקה, פסטוס היה צריך לאכול," הוא טפח על פסטוס, שנשנק וצרצר.
"אבל חשבתי שאנחנו הולכים לאכול באגם היום!" קליפסו התלוננה.
ליאו פער עיניים, "שכחתי! אני מתנצל, מותק, אני עכשיו אלך להתארגן".
יכול להיות שהזוגיות שלו עם קליפסו הפכה אותו למנומס?
הוא סילק את המחשבה ממוחו והלך להחליף לבגדים הולמים יותר.

***

קליפסו נענעה בראשה בחוסר שביעות-רצון. הוא תמיד מאחר.
ליאו התקרב אליה. הוא החליף את בגדיו המאובקים והמלוכלכים מגריז בחולצת טריקו בהירה ומכנסי ג'ינס כהים, וניסה להחליק -ללא הצלחה- אתת שערו המתולתל והשחור.
היא הושיטה אליו יד והם הלכו יחד. היא השתדלה שלא לבהות בו יותר מדי, אבל הוא היה יפהפה בעיניה. כרגיל.
הם התיישבו יחד על שפת האגם והיא הניחה את הסלסילה ושלפה ממנה כמה כריכים.
ליאו מזג להם מיץ פטל -שבוודאי לקח מדקוטה, שבא לבקר במחנה לפני מספר ימים- והם הקישו את כוסותיהם.
"לחיים!" הוא אמר וחייך, עיניו הכהות מבזיקות אליה.
היא חייכה אליו וענתה ב'לחיים' משלה.
הם השקיפו אל האופק, אל השמש היורדת באיטיות, צובעת את השמיים בצבעים מרהיבים.
הם החזיקו ידיים וקליפסו הרגישה פרפרים בבטן. כרגיל.
הוא התקרב אליה ונישק אותה על הלחי, "אני אוהב אותך, מתוקה".
היא אהבה שהוא קורא לה מתוקה. כאילו היא הדבר שהכי חשוב בעולם כולו.
היא משכה אותו אליה לנשיקה אמיתית, מעבירה יד בשיערו הכהה והסמיך.
"באמת חשבת שתוכל להתחמק ממני?".

😍