חיים או מוות-פאנפיק פרסבת'

פרק #7 קביים שבורות (חלק 2)

ליאו היה בטוח שיש לו מספיק זמן לעבוד על היצירה שלו.
לקליפסו לוקח שעות להתקלח.
אבל הוא לא ציפה שתוך דקות ספורות היא תעמוד בפתח הנפחייה, לבושה בשמלת-כותנה תכולה, יחפה, בשיער רטוב עדיין מהמקלחת וחיוך מתוק.
"ליאו!" היא התקרבה אליו והוא לחץ במהירות על כפתור בפסטוס -שישב לצידו.
פסטוס- במקום לבלוע לתוכו את היצירה כמו שתוכנת, הפך למזוודה.
אויש, הכפתור הלא נכון!!
ליאו לחץ על עוד כמה כפתורים במהירות הבזק עד שפסטוס העלה עשן.
ואז הוא בלע את היצירה.
ליאו נאנח בהקלה.
קליפסו הביטה בו במבט מוזר, "הכל בסדר, ליאו?".
"הכל מעולה, קרן-שמש שלי," הוא התקרב אליה, מתרחק מפסטוס שהתחיל לצרצר. היא הביטה בפסטוס בתהייה.
"מה זה הי-" אבל הוא לא נתן לה לגמור את המשפט, הוא פשוט נישק אותה.
"חיכיתי מספיק, את לא חושבת?" הוא גיחך לעברה.
"תפסיק לדבר," היא נישקה אותו שוב, ריח הקינמון שלה סחרר את ראשו.
"ליאו, וויל אומר שהרסתי לגמרי את- אני אחזור עוד מעט," הסמיק ניקו שבדיוק נכנס. {הכישרון של ניקו; להיכנס באמצע קטע-קליאו}.
ליאו וקליפסו התנתקו.
"לא, זה בסדר," האדים ליאו, "מה אתה צריך?".
קליפסו נופפה לליאו לפרידה, טפחה על כתפו של ניקו ויצאה במבוכה, סמוקה לחלוטין.
ליאו נאנח קלות בליבו אבל עטה על פניו ארשת חביבה והביט בניקו.
"וויל אמר ששברתי לגמרי את הקביים. הוא מבקש שתכין חדשות," מלמל ניקו.
ליאו הלך מאחורי השולחן והתחיל לעבוד.
נשמעה תרועת הקונכיה לארוחת הערב.
"רגע, אז אתה נשען עכשיו על.. ענפים של עץ? אתה יודע שגרובר ודפנה יהרגו אותך, כן?" ליאו דיבר בזמן שידיו הרכיבו והבריגו.
"הם חוזרים רק מחרתיים, ככה שהכל בסדר-".
"פרסי!" נשמעה פעיה מבחוץ.
"גרובר?" נשמעה צעקה.
ליאו וניקו יצאו וראו את דפנה וגרובר {רק דיברת, ניקו}.
"ליאו!! ניקו!!" גרובר היה מאושר מכדי להבחין בקביים-המאולתרות-מענפים של ניקו, "הנה אתם!".
"לא הייתם אמורים לחזור מחרתיים?" אמר ליאו.
"התגעגענו," אמר גרובר, "ונראה לך שנפסיד את 'תפוס את הדגל' מחר בלילה? זה יהיה המשחק הראשון שכל השבעה ישחקו ביחד! זה יהיה אגדי!".
"אוי, לא, שכחתי מ'תפוס את הדגל'," מלמל פרסי.
גרובר חילק חיבוקים לכולם ודפנה נמזגה לעץ שלה במהירות, נמנעת ממצבים חברתיים.
ליאו וניקו -לאחר חיבוקים רבים, יש לציין- חזרו לנפחייה.
תוך דקות ספורות היו לניקו קביים משוכללות שהן גם עם מחבוא לסכין ציד ולפגיון קצר.
"מושלם," חייך ניקו (אעאעאעא זה ממש הזוי לכתוב את זה) ולקח את הקביים, "תודה," הוא נזכר למלמל בסף הדלת.
ליאו חייך, וויל באמת עשה שינוי.
"אין בעד מה".
ניקו יצא וליאו חזר לעבוד על יצירתו, תוהה לעצמו מה יהיה ב'תפוס את הדגל' מחר, והאם הם ישרדו.

****
חלק 3 עוד מעט✨