רייצ'ל לא ידעה מתי זה התחיל.
אבל היא ידעה שזה קורה.
יש לה רגשות כלפיו.
שוב.
היא ידעה שזה לא הגיוני בכלל.
לא מוסרי ולא הוגן.
היא ידעה שזה לא יפה מצידה, לא חברותי ובכלל... לא חוקי.
אבל עדיין, היא לא יכלה להתכחש לכך. היא התאהבה שוב.
פרסי נכנס בסערה למערה שלה, מלווה בפייפר הבוכה.
היא בקושי הצליחה להסיט את עיניה מהעיניים המהפנטות שלו כדי לעזור לו להושיב את פייפר.
היא בקושי הצליחה שלא לחשוב על אצבעותיו החמימות שנגעו לרגע באצבעותיה כשהעביר לה את המשקל של בת אפרודיטה המיבבת.
היא בקושי הצליחה להקשיב לסיפורם כשהוא ישב מולה, התנשף וקולו הצרוד מעט מספר הכל במהירות ובחדות.
"ג'ייסון ואנבת'... התנשקו?" היא קלטה לרגע שביב מדבריו ברגע של ריכוז ופערה עיניים.
פייפר פרצה בבכי שוב ופרסי כיסה אותה בשמיכה נוספת.
רייצ'ל הושיטה לה קופסת טישו שלישית וכוס מים רביעית בערך.
"כן," פרסי לא הביט בעיניה, למרות שהיא כל כך רצתה לראות את הירוק-ים היפהפה הזה מביט בעומק. בה.
רייצ'ל נותרה חסרת מילים.
ומחשבות מגעילות התחילו לעלות בה.
אם אנבת' לא באמת אוהבת את פרסי…
ופרסי יוותר עליה…
איזו חברה מגעילה אני! רייצ'ל נזפה בעצמה, אני חייבת להירגע ולעזור לו.
"אין מצב שאנבת' באמת רצתה את זה, נכון?" ניסתה רייצ'ל.
"היא זאת שקפצה עליו. הוא נכנס לביתן והיא פשוט… זינקה עליו ונישקה אותו," פרסי עדיין לא הביט בעיניה.
רייצ'ל רצתה לנחם אותו בשמיכה ובכוס תה, פייפר המתייפחת פחות עניינה אותה כרגע. רק פרסי ...
"אבל, פרסי… היא אוהבת אותך, נכון?" רייצ'ל הרגישה בתקווה-גועלית עולה בתוכה.
"אני כבר לא יודע…" הוא לחש בשפתיים יפות.
רייצ'ל הרגישה את התקווה מתנפחת בתוכה.
"אל תדאג, אני פה".
"תודה, רייצ'," הוא סוף סוף הביט בה והיא כמעט התעלפה.
הסחרור של הירוק המדהים הזה שפגש בעיניה…
כבר לא היה אכפת לה להיות מגעילה.
היא שכחה מזה. היא רק הסתחררה בירוק-ים.
רייצ'...
אבל היא ידעה שפרסי הוא לא אחד כזה שיוותר על אנבת'.
היא ידעה שיש נבואה שקרבה, היא הרגישה אותה בכל גופה.
הגוף שלה התכונן לפלוט נבואה חשובה בקרוב מאוד.
מסע חיפושים יכול לקרב בין אנבת' לפרסי. וזה רע.
אבל מה שהיה חשוב עכשיו, היה לנכס את פרסי לעצמה.
והיא ידעה בדיוק מה תעשה.
ומה יותר טוב מהעמדת פנים של חברה מנחמת וייעוץ תוכניות שייכשלו מראש?
רייצ'ל מספיק טובה בדברים האלו.***
סורי, חבר'ה, עשיתי את רייצ'ל מגעילה רצח🥲
בקרוב היא תחזור לעצמה.
אני מקווה.
YOU ARE READING
חיים או מוות-פאנפיק פרסבת'
Fanfiction**** "פרסי?". "אני.. את... את רוצה לטייל איתי רגע?" הוא מלמל לבסוף, סמוק כולו. היא הביטה בו, המומה לרגע ואז הנהנה. היא נכנסה לביתן שלה לרגעים ספורים שנדמו כנצח. היא חזרה והוא שילב יד בידה. הוא השתדל שלא לבהות בה, אבל בחושך של המחנה, שרק נצנוצי הכוכב...