A model and a fan-Larry /מתורגם

part 48

הארי החנה את מכוניתו מחוץ לחנות התקליטים, השעה הייתה תשע בערב והמשמרת של לואי הסתיימה.

הוא עצר על עקבותיו מול החנות כשראה את לואי עומד בצד אחד של דלפק הקבלה, בחור עומד בצד השני ומצחיק את לואי.

הארי אפילו לא הבין למה הבחור עדיין שם, זה שעת הסגירה. גם אם זו לא הייתה שעת הסגירה, הוא לא צריך להיות שם ולהצחיק את החבר שלו.

הוא נכנס לחנות כשגבותיו מקומטות, פניו של לואי אורו כשראה אותו. "האז! אתה כאן."

הוא ניגש אליו וחיבק אותו, מנקר את לחיו. זרועותיו של הארי נכרכו אוטומטית סביב לואי, עדיין מסתכלות על הבחור.

"הארי סטיילס, נעים להכיר אותך." הבחור חייך אליו והושיט את ידו כדי ללחוץ, הארי היסס מעט אבל לחץ את ידו, הזרוע השנייה כרכה בחוזקה סביב לואי.

"אפשר לשאול מי אתה?" לפני שהבחור הספיק לדבר לואי דיבר, כבר ידע למה הארי מתכוון.

"האז, זה אדם, הוא עובד חדש אז הבוס אמר לו להצטרף לאחת המשמרות שלי כדי ללמוד את העבודה."

לואי שפשף את גבו של הארי כדי לנסות להרגיע אותו, "אדם, זה הארי, החבר שלי."

"כן, חשבתי, כשנישקת את הלחי שלו." אדם הנהן. הארי הנהן, מביט בו פעם אחרונה לפני שפנה ללואי, "אתה מוכן ללכת הביתה?"

"כן, אני פשוט אקח את הדברים שלי." לואי הנהן, אבל אדם מיהר להעביר לו את הטלפון שלו, ואפילו עזר לו להכניס אל הז'קט שלו.

לואי היה קצת מופתע אבל נתן לו לעזור, הוא הודה לו והם יצאו מהחנות, נעלו אותה.

"היה נחמד לבלות איתך היום." אדם אמר ללואי בחיוך, לואי החזיר את החיוך והנהן, "כן, זה היה נחמד."

"מקווה שניפגש שוב?"

"אני-אני מניח."

אדם חייך ועטף אותו בחיבוק, שם לב לאופן שבו הארי מסתכל עליו.

לואי היה הראשון שנסוג, הוא הרגיש את עיניו של הארי בוערות בגבו, "אני צריך ללכת עכשיו."

"בסדר, נתראה מאוחר יותר." אדם חייך אליו חיוך אחרון והלך.

לואי פלט אנחה קטנה ופנה אל הארי, שעצר את עצמו מלרוץ אחרי הבחור ולהרביץ לו בפניו.

"האז, שום דבר לא קורה בינינו ואתה יודע את זה." לואי נאנח ולקח את ידו בידו, "בוא נלך הביתה עכשיו."

הם נסעו בשתיקה, לואי לא העז לומר מילה, הוא ידע שהארי כועס.

הארי החנה את המכונית במגרש החניה, הם יצאו, לואי נרתע כשהארי סגר את הדלת בחוזקה.

הם נכנסו לבית, לואי הוריד את הז'קט ופנה אל הארי, שהקיש ברגל על ​​הרצפה בכעס.

"הארי -"