הארלי

פרק 31 | כעבור חודשיים, פרק אחרון

אז היי לכולם!

מי האמין שנגיע לפרק האחרון כל כך מהר, אה? :')

הזמן עובר מהר.

לפני שנתחיל, אגיד לכם שייצא בשבוע הבא פרק ספיישל מיוחד וגנוז של האיחוד בין הארלי ולעזרא, זה פרק צדדי שלא חובה לקרוא אותו והורדתי אותו בעריכה הסופית כי הוא האריך משמעותית את הפרק האחרון.

למי שמכם מעוניין לראות את הארלי ועזרא שלנו מתאחדים בפעם האחרונה - בשבוע הבא הפרק יעלה לסיפור שעוסק ביקום הסיפורי שלי. אז מי שעדיין לא עשה את זה - הסיפור זמין בעמוד שלי, הוא מכיל קטעים מספרים, הצצות לספרים עתידיים, כריכות, תיאוריות ורעיונות גנוזים!

ועכשיו בלי הקדמה נוספת - הנה הפרק האחרון, קריאה מהנה :)

~~~~~~~~

"טוב להיות בבית." הארלי התמתחה כשהתקדמה לכיוון דלת דירתה. הכל היה נראה אותו דבר, הריח בצורה זהה והרגיש כרגיל. אבל היא הרגישה שהיא השתנתה. היא שלמה ובטוחה יותר, רגועה יותר. היא קיבלה את הפרידה שהייתה צריכה מאחיה והבינה את המשמעות האמיתית של מותו.

הם עוד ייפגשו, הם עוד יצפו אחד עם השנייה בשקיעה.

היא ניסתה להכניס את המפתח לחור המנעול, אך כשסיבבה אותו דבר לא קרה. הוא אפילו לא נכנס כמו שצריך. הארלי קימטה את מצחה וניסתה לסובב לצד השני. דבר לא קרה.

כעבור כמה שניות, שמעה קול פתיחת מנעול מהצד השני. הדלת נפתחה והורים צעירים אחזו בתינוקת והסתכלו לעברה בבלבול.

"אפשר לעזור?" אב המשפחה שאל.

"א-" קולה של הארלי נתקע לרגע. "זאת הדירה שלי."

אם המשפחה השיבה. "הבעלים של הדירה הזאת עזב לפני חודשיים. אנחנו נמצאים כאן מאז, קנינו אותה מחדש." הבהירה לה. "את כנראה התבלבלת."

הארלי כחכחה בגרונה והתכוונה להשיב, אך בדיוק אז שמעה את קולו של אמט בראשה. "הימים פה ארוכים מאוד, הארלי. מאז שהגעת הנה, לעולם המתים, עברה רק חצי שעה. הזמן עובר אחרת מבעולם החיים."

"עברו חודשיים." היא אמרה בשקט וצעדה לאחור. "אה- תודה וסליחה." אמרה והחלה למצוא את דרכה החוצה מהבניין.

הארלי הלכה בקצב מהיר ברחבי הרחוב וניסתה לחשוב על המקום הבא שאליו צריכה להגיע. היא הייתה מבולבלת וכל מחשבותיה עסקו בפסק הזמן שחוותה מהמימד האנושי ומרצף הזמן התקין של כל היקום. שם של אדם קרוב לא איחר להגיע למוחה. היא רצה קדימה לטלפון הרחוב הקרוב ביותר.

"אני באמצע שיח-" אחד מהתושבים עמדו שם ואחזו בשפורפרת.

הארלי גלגלה את עיניה והרימה את כף ידה. אנרגיית הקסם הירוקה שלה משכה אותו החוצה והארלי חטפה את הטלפון. היא פערה את מרווח אצבעותיה ואנרגיית הקסם הפעילה מחדש את הטלפון. היא התקשרה בזריזות לאחד מהטלפונים היחידים שזכרה.