פרק 16 | ספריית סקייווד

21 4 53
                                    

"איך -" הארלי נשארה על המדרכה, המומה למדיי. המילים נעלמו מגרונה וכל שעשתה היה להתבונן באחיה. האח האנושי שהצליח לבצע קסמים במיומנות. "אתה מכשף?" שאלה אותו.

"אנחנו נדבר על הכל." עזרא השיב והושיט את כף ידו אליה. "המכשפים ימשיכו להגיע הנה ואת לא במצב לעמוד מולם. יש לי מקום מסתור."

הארלי טלטלה בראשה. "תמיד היית מכשף? מה?" היא הרגישה שחבט בה ישירות בפנים. כל הזמן הזה, למה הוא העמיד פנים? למה בכל השנים שהכירה אותו לא חשף בפניה שהוא מכשף בעצמו?

"הארלי." עזרא אמר בקול רציני וקירב את ידו הפרושה עוד יותר.

היא אחזה בו וזה מיד פער שער מעבר עם ידו החופשיה. הוא משך אותה יחד איתו פנימה והם נחתו מול מבנה חדש למדיי, נקי ומלא באנשים נכנסים ויוצאים. רובם היו סטונדטים ותלמידים, אך היו גם מספר מבוגרים וילדים.

"ברוכים הבאים לספריית סקייווד." השלט הציג את מיקומם.

הארלי שפשפה את ראשה מספר פעמים. "ממתי אתה מכשף, עזרא?"

"אם את רוצה את התשובות שלך, אנחנו צריכים להיכנס לספרייה הזאת." הוא הנחה אותה.

היא קימטה את מצחה. "ממתי - כמה זמן אתה יודע את הכל? אני ציירתי עלייך את רונת קין לחינם?"

"הארלי." הוא אמר לה והחל לעלות בגרם המדרגות לכיוון הספרייה. "בואי איתי." ביקש ממנה.

"זו ספרייה של בני אדם, עזרא. איך זה אמור להציל אותנו מהמכשפים הראשיים של כל המימדים?"

הוא אחז בפרק כף ידה והשניים הלכו לכיוון הספרייה. כשהם נכנסו פנימה, מלבד ריח ההדרים שאפף את ההיכל כולו, הארלי הבחינה בתחושה נוספת. הכאב חזר בחזרה לצלעותיה והיא הרגישה חלשה יותר משהייתה לפני שנכנסה פנימה.

עזרא עזר לה ללכת לכיוון אחד השולחנות הצדדים והושיב אותה בזהירות על המושב מולו. עיניו האפורות הסתכלו אל שלה והיא ניסתה לשמור על עירנותה.

"מה קורה כאן?" שאלה אותו את השאלה החשובה ביותר.

"אנחנו נמצאים בספריית סקייווד." הסביר לה. "הספרייה הזאת חוסמת קסם. כותב תיאוריות המימדים בנה אותה."

"הכרת את הכותב? רגע, מה קורה כאן?" שאלה שוב.

"הארלי." הוא לקח נשימה קצרה. "אני מבטיח שאסביר לך את הכל, אבל לפני שמתחילים - אני צריך לדעת." הוא נשען על השולחן עוד יותר. "איפה החנית?"

היא כיווצה את פניה. "מה?" שאלה אותו. "אתה היית מת עד לפני יומיים." היא נקפה מולו אצבע. "ועכשיו גיליתי שכל הזמן הזה היית מכשף." הוסיפה. "ואתה רוצה לדעת איפה החנית? איזו חנית לעזאזל?"

עזרא היה נראה חסר סבלנות. "החנית -" הוא לחש בעצבנות ונשף באפו. הרגיע את קולו. "החנית שאיתה החזרת אותי לחיים." הסביר.

הארליWhere stories live. Discover now