הארלי

פרק 20 | אפור העיניים, פרק ארוך במיוחד

מימד קוואן, עשרות אלפי שנים לפני כן...

המימד הראשון בהיסטוריה היה, כצפוי, בעל מראה מרהיב. השמיים היו נקיים מעננים, בצבע תכול ומלא חיים. לאורכיו היו גלי אנרגייה שזרמו בתוכו, כאילו השמיים היו הים בפני עצמם. הטל עטף את כל השטח העצום שקוואן כיסתה, מילא את העלים של היערות. כיסה את הדשא הארוך ואף מילא את הנהרות. בשמיים ריחפו להם יצורים דמויי דרקונים במקומות אקראיים.

השמיים נקרעו פתאום כשהשניים נחתו זה על זאת. הם היו מהירים כמכת ברק, זריזים כקליע אקדח. כל אחד מהם ריתק את השני, אך בכל פעם האחר השתחרר והפיל את יריבו. הם היו מנוגדים, שונים. ההילות שכיסו את גופן היו בצבעים הפוכים.

הם שניהם היו דומים בגופם. שתי הדמויות היו בגובה זהה. שתיהן ריחפו באוויר וכל אגרוף שהם הטיחו בשני הרעיד את האדמה ואת השלווה שכיסתה את הארץ שאחד מהם יצר לבדו.

האחד היה לבן, צחור וטהור. את גופו כיסתה הילה בוהקת, הילה שהזכירה בצורתה ובמבנה שלה שכבת מגן.

השנייה הייתה שחורה, כהה ואפלה. את גופה כיסתה הילה חשוכה, הילה שהזכירה בצורתה ובמבנה שלה להבות שיצאו משליטה.

במבנה גופם, שניהם היו ילדים, אבל הגילאים שלהם היו הרבה מעבר לכל דימיון. הרבה יותר מדיי בכדי לספור או לתעד. מתחילת הזמן, הם היו שם.

בינתיים, בנקודה אחרת בקוואן, הילידים שלהם התהלכו זה לצד זה במעין הרמוניה. הם ניהלו שגרה נורמלית לחלוטין, בידיעה שבכל רגע היוצרים שלהם יכולים להפוך את כל החיים שלהם לשטח המלחמה ביניהם ולהחריב את הכל.

"מה אתה חושב על האביר החדש של האור?" הנער בעל העיניים האפורות שאל את חברו.

הם היו לבושים בחליפות קשיחות וכהות, בעלות קווי צבעים שונים. אפור העיניים היה עם פנים צעירות וסקרניות, שניסו למצוא את זה שרבים דיברו עליו.

"אומרים שהוא חזק יותר מכל אביר של האור. אפילו יותר מגורו." חברו הגיב. "האור יצר את החדש בשבילם, אתה יודע. הוא אמור להיות הטוב ביותר מכולנו."

"לא נועדנו להילחם במקריבים של הישות האפלה." אפור העיניים השיב. "הלוואי וכן. אבל רק האבירים, ובמיוחד הוא, נועדו להילחם מולם." הוא המשיך להתקדם בשביל כשחברו נשאר מאחור. אפור העיניים הסתובב אליו. "אתה לא בא?" שאל.

חברו הטוב הסתכל אליו במבט חם וחייך אליו חצי חיוך. "אני אלך להיות עם השאר."

אפור העיניים משך בכתפיו. "נתראה." אמר ועבר את החומה שהקיפה את כפר המגורים בהם הוא, חבריו ומשפחתו התגוררו. הוא התקדם ביער העבות בצעדים בטוחים, הוא כבר למד להכיר כל חלק בו.

רעשים הפריעו לשלוות היער. הוא התקדם לכיוון הרעש והתכופף מתחת לשיח שחצץ בינו לבינם. שם ראה אותם, עטופים בהילה שחורה דקה. הם צחקו ביניהם ודחפו ילד צעיר בעל הילה הפוכה משלהם. זה דימם מאפו ושיערו היה מבולגן.