הארלי

פרק 21 | נמאה

המימד היווני, ההווה

"לאן אנחנו הולכים, בדיוק?" הארלי שאלה בזמן שעלתה על גבעה משופעת יחד עם שותפה המכשף. הוא שתק לכל אורך הליכתם וניסה להתמקד במשימה ללא הסחות דעת מיותרות. מעל כף ידו ריחפה מפה שהציגה את נקודת הקסם הראשונה שעליהם לאסוף בשביל אויבם.

"אני לא יודע." ג'רמי הודה והמפה התפוגגה ונעלמה מעל פרק כף ידו. "לאסוף את נקודת הקסם שהוא דיבר עליה." הסביר.

"איך אתה יודע איפה היא נמצאת?" שאלה.

"למימד היווני יש אלים עוצמתיים במיוחד. הסרתי את היכולות שלהם ממפת הפילוח של בעלי הקסם ואנחנו בדרך ליצור עם הקסם הגבוה ביותר כאן."

"אז יכול להיות שההשערה שלך מוטעית ואנחנו סתם עושים את זה?" הארלי ניסתה להזמין בזמן שטיפסה על הסלעים והאבנים.

"כן." ג'רמי השיב. "אבל אין לנו זמן או אופציות אחרות לעבור. פיטר צריך אותי ואני אעשה את המשימה כמה שיותר מהר."

הארלי הרגישה את עיניה נעצמות לסירוגין. היא פקחה אותן ואגרפה את כף ידה בהידוק. "אנחנו נציל אותו." אמרה בביטחון לחברה הטוב ביותר. לפי ארשת פניו, הארלי כבר יכלה להבין שהוא מודאג מאוד. חושש לחיי אחיו. "איפה אנחנו נמצאים?" שאלה אותו.

"נמאה." הוא הקריא בספק. "כנראה אני אטעה בדרך שבה אומרים את השם של האי הזה, אבל כן, המקום זה נמאה."

"ולא עדיף שתשגר אותנו לשם במקום שנטפס כמו בני אדם?"

הוא נחר בבוז. "את עדיין בת אדם." הזכיר לה. "גם אם יש לך יכולות על טבעיות." הוא מלמל. "עדיף שלא נשתמש בכוחות שלנו. אנחנו לא יודעים איך היצורים יגיבו לקסמים, ואנחנו בהחלט לא רוצים להעיר את האלים."

"אז אחרי המימד היווני, לאן אנחנו הולכים?" הארלי שאלה.

ג'רמי חשף את גב אמתו מולה. "הוא הטיל עליי רונת קשר. כשהוא ירצה, הוא ייצור איתי קשר ויגיד לי לאן אנחנו צריכים ללכת מכאן." הסביר לה. "אם הכל יילך כמו שצריך, אנחנו לא צריכים יותר מכמה דקות בשביל להביס את מה שלא נמצא שם."

הארלי הנהנה ולאחר שתיקה קלה, החליטה לומר. "אני מצטערת."

ג'רמי הסתכל אליה ולאחר מכן החזיר את מבטו לדרך. שתיקתו הביעה את כך שהוא בהחלט היה צריך לשמוע את ההתנצלות הזאת.

"בגללי אח שלך בסכנה." הוסיפה.

"אני יודע." הוא השיב בכחכוח גרון והידק את אגרופו. "לא צריך להזכיר לי." הוסיף.

"אנחנו נחזיר אותו." אמרה באופטימיות. "אני אחזיר אותו."

"את עשית מספיק." ג'רמי השיב וסיים את השיחה בכך שהגביר את קצב הליכתו במעלה ההר. ההליכה השקטה ביניהם הייתה רועמת. האוויר היה מתוח. הארלי הסתכלה אל עבר הנוף שנשגב ממיקומם. יער כיסה חצי מהנוף ואת החצי השני, עיר מודרנית למדיי, מלאה בבניינים גבוהים, רכבים ואנשים שחיו את חייהם. בשמיים, הארלי יכלה להישבע שראתה סוס עם כנפיים מרחף בין העננים.