אהבה אסורה

Part 13

שיר פשוט נעמדה מתחת לבניין מחכה, הוא רץ בקטנה וסובב אותי אליו ואמר לי "אני יכול להבין מה את עושה", עניתי "הולכת לבצפר", אמר בכעס "לין כנסי לאוטו, אני גם ככה עצבני" ,עניתי "תהיה עצבני ,למה מה אני לא עצבנית", שאל "על מה את עצבנית,אני יכול להבין", עניתי "בשמחה אתה יכול ,אני לא ילדה קטנה ,אם אני מבקשת ללכת לבד לבית ספר בגיל 18 בכיתה י"ב עם החברה הכי טובה שלי כנראה שיש לזה סיבה טובה ולא חייב לעשות כל מה שאתה רוצה", ענה "לין מה הקשר לילדה קטנה, אני רוצה לקחת אותך ,לא בתוך חבר של אח שלך ,בתור הבן זוג שלך ,אני יכול פעם אחת להרגיש מה זה", שאלתי לא מבינה "מה זה מה", ענה "אני לא יודע להסביר לך ,פשוט בואי בבקשה", הסתכלתי עליו למשך כמה שניות והוא הושיט לי את היד שלו ,עברתי על פניה ונכנסתי לרכב כי ידעתי שהוא לא יוותר ככה או ככה. הנסיעה עברה שקטה.

הגענו לבית ספר ב10:20 ,הוא נעצר ליד השער ושיר באה לפתוח את הדלת ואמרה "תודה אלמוג,בייי", הוא חייך אליה והיא יצאה וחיכתה לי בחוץ ,הוא סובב את הפרצוף שלו אליי ושאל ״את יכולה להסתכל עליי או שזה יימשך ככה עוד הרבה", עניתי מסתובבת אליו עם הפנים "הנה עזר לך במשהו" שאלתי עצבנית, השיב בחיוך "את מושלמת".

איך הוא יודע תמיד מה להגיד במצבים האלה, וואו זה משהו הזוי ,כל המילים האלה שלו גורמות לי להרגיש על גג העולם אבל אני לא יכולה להיכנע לו כי אני חייבת לעמוד על שלי ,כי אם לא אז מה עשיתי בזה? יצאתי סמרטוט בשקל ,אז ממש לא ,זה לא יקרה.

עניתי באדישות "תודה ביי", באתי לפתוח את הדלת והוא נעל את הרכב לפני שהספקתי ואמרתי לו "אל תשגע אותי אלמוג", ענה "את מוזמנת להשתגע אבל עד שאת לא מביאה לי נשיקה את לא יוצאת מפה", עניתי "יואו איזה בן אדם הזוי אתה אמאלה", ראיתי ששיר עומדת מחוץ לרכב וצוחקת עליי ועושה לי עם הידיים שאין לי ברירה ,אלמוג ראה אותה בדיוק כמוני, חייך ושאל "אז את מביאה לי או לא", עניתי "לא", הציב בפניי עובדה "טוב, אז נוסעים הביתה", השבתי בטון גבוה "לא ,לא מה אתה מפגר ,יש לי מתמטיקה, אוף" לקחתי נשימה והסתובבתי אליו מהר והבאתי לו נשיקה של שתי שניות ,ברגע שהשתחררתי מהנשיקה ,הסתכלנו אחד לשנייה בעיניים ואז הוא פשוט תפס אותי מהצוואר ונישק אותי שוב. כן, נכנעתי לו בסוף.

עצרתי את זה אחרי כמה שניות כי הייתי חייבת כבר לצאת וגם כי רציתי להראות לו שאני עוד עומדת על שלי , חלקית.
שאלתי אותו בחצי חיוך "עכשיו אני יכולה לצאת", ענה "כן ,עכשיו את יכולה לצאת", הוא שחרר את הנעילה ופתחתי את הדלת, יצאתי ולא אמרתי מילה ,הוא נסע אחרי שבחן את התלמידים שנכנסו כנראה לוודא שעידן לא ביניהם ונשארתי עם שיר.

נכנסו לשער ושיר אמרה לי "מה יש לך את יא מפגרת, הלוואי עליי גבר כזה", שאלתי "אני אמרתי משהו", ענתה "לא ,אבל רואים עלייך", שאלתי "מה רואים עליי ,אני מאוהבת בו ואת יודעת את זה אבל הוא עושה דברים שמטריפים אותי", ענתה "מה מטריף אותך לין ,הוא הבן זוג שלך מן הסתם שהוא ירצה לקחת אותך לבצפר ולבלות איתך בבקרים כל עוד הוא יכול", עניתי "זה לא זה ,אני חולה על זה שהוא דואג לי והכול אבל הפעם אני בטוחה שהוא לקח אותי בגלל עידן ונכון הוא דואג לי אני מבינה אבל אני לא יכולה להרגיש ככה כל פעם שאני יודעת שיכולה להיות איזושהי קרבה ביניהם", ענתה "כן אבל תראי ,הוא לא יצא", עניתי "הוא לא יצא כי הוא לא ראה את עידן ואם הוא היה רואה אותו אני לא רוצה לדעת מה היה קורה", אמרה כהצבת עובדה "את מפחדת שיקרה לו משהו", עניתי "כן והוא לא מבין את זה ", שאלה "אבל לין יכול להיות שגם את לא מבינה שהוא מפחד עלייך באותה מידה", עניתי "אולי" והמורה בדיוק נכנסה לכיתה .