we're not done

צבעים // 5

פליקס החליט להזמין את ליסה ורוזה לארוחת ערב בבית שלו שהאחים שלו החליטו לצאת עם זואי למסעדה.

פליקס פשוט חשב שזה התזמון המושלם שלו לשפוך את כל הצרות על החברות התומכות שלו, אז זה בדיוק מה שהוא עשה.

פליקס בדיוק סיים לסדר את השולחן כשנשמעה דפיקה בדלת, הוא רץ לדלת ופתח אותה בחיוך גדול.

ליסה ורוזה חייכו כשראו את החיוך המשמח של פליקס ומייד קפצו עליו בחיבוקים.

"בנות! מה שלומכן?" שאל פליקס בחיוך ונתן להן להיכנס לבית.

הבנות הביטו סביב בחיוך מוקסם, הם ידעו כמה עבודה פליקס השקיע בבית הזה ושהוא עשה את זה בעצמו.

"אז.. הזמנתי אתכן לכאן כי- טוב- פשוט אני צריך לשפוך" אמר פליקס במבט רציני.

"ספיל דה תי בסטי." ליסה אמרה בחיוך ופליקס צחקק.

"אז.. אתמול שחזרתי מהעבודה.. הייתי פאקינג מותש ורק רציתי ללכת לישון כבר" אמר פליקס ושתה. "אממ, ג'יסונג התקשר אליי ושאל אותי אם אני רוצה ללכת איתם לחופשה של איזה שבוע, ו.. אמרתי כן, אבל! לא ידעתי מה אני אומר! לא הקשבתי לו! אוף! פשוט הייתי עייף" אמר פליקס ונאנח.

"אז שהתעוררתי היום בבוקר התקשרתי לג'יסונג כי זכרתי שאמרתי כן על משהו אבל לא זכרתי על מה, ועכשיו נדפקתי לגמרי" אמר פליקס והשכיב את ראשו על השולחן, "היונג'ין הולך להיות שם" לחש פליקס ודמעה זלגה מהעין שלו.

"אנחנו יודעות" אמרה רוזה בטון רגוע ופליקס פער את עיניו, "מה?!" צעק פליקס בהלם, "מה ששמעת, אנחנו גם באות איתכם" אמרה ליסה בחיוך.

"פאק! כיף לכן לראות אותי סובל אה?!" שאל פליקס ביאוש ורטן.

"ברור שלא! אבל עברו חמש שנים וכולנו חושבים שהגיע הזמן שתתקדם ותתגבר על מה שקרה בניכם" אמרה ליסה.

"אני באמת לא מבינה איך דבר כזה הפריד בניכם, רק מאיך שהסתכלתם אחד על השני יכלו לראות כמה אתם מאו-" "רוזי.." ליסה קטעה את רוזה ורוזה הסמיקה והשפילה את מבטה, "סליחה.." היא מלמלה.

פליקס פשוט נאנח והמשיך לאכול בשקט והקשיב לשיחות של ליסה ורוזה.

אחרי הארוחת ערב הבנות הלכו ופליקס נכנס למקלחת.

הוא שם לב שהוא שקט מתמיד, כי אפילו שהוא לבד זה או שהוא מדבר עם עצמו או שהוא סתם שר שירים, אבל עכשיו הוא פשוט שתק.

כשהוא יצא מהאמבטיה הוא לבש בוקסר מתחת לחלוק מגבת ונשכב על הגב הביט בתקרה ואז פתח את הטלפון שלו.

והוא שם לב שנשאר לו רק חמישה ימים עד שהוא אמור ללכת לחופשה הזאת, הוא היה כל כך לחוץ.

כל מה שעבר במחשבותיו ברגע הזה היה היונג'ין.

היונג'ין.

היונג'ין.

היונג'ין.

רק היונג'ין.

'איך הוא נראה עכשיו? הוא השתנה? הוא גבה? הקול שלו השתנה? אני יזהה אותו? אנחנו.. נדבר? נשלים?'

פליקס נאנח, 'לא לא לא! בחיים לא! לא אחרי שהוא עזב אותי! ועוד בנקודה הכי נמוכה בחיים 
שלי!'

'חמש שנים-' מחשבותיו של פליקס נקטעו כשהוא שמע את הדלת כניסה נפתחת וזואי צוחקת ורצה לכיוון החדר שלו, היא נכנסה לחדרו וקפצה עליו בחיבוק.

"אמא ואמא קנו לך בגדים חדשים! לחופשה!" צווחה זואי בחיוך.

פליקס פער את עיניו, "אמא ואמא?" שאל פליקס בחיוך מתרגש. זואי הביטה בו בבלבול, "כן..?" היא מלמלה וקיוותה שהיא לא עשתה משהו לא בסדר.

"מי קה!" צעק פליקס בחיוך ומי קה ויונג סון נכנסו לחדר שלו.

"נו מה אתה אומר על הבגדים החד-" "זואי קראה לכן אמא ואמא" פליקס הודיע בחיוך ומי קה קפאה במקום.

"א-אמא ואמא..?" מי קה שאלה והתקשתה להאמין, היא רגילה שזואי קוראת ליונג סון אמא כי זאת באמת אמא שלה.

אבל.. היא?

מי קה הביטה ביונג סון ולא ישעה מה להגיד או לעשות.

יונג סון חייכה ונשקה ללחי של מי קה שהסמיקה טיפה, "מתאים לך" לחשה יונג סון בחיוך, הרימה את זואי ויצאה מהחדר.

מי קה נשארה לעמוד שם והסתכלה על אח שלה מוסמקת, "לכי אלייה!" אמר פליקס בחיוך וקם, מי קה יצאה ופליקס סגר את הדלת ונעל אותה.

אם אתם זוכרים, זה הרגל שלו.

אחרי כמה דקות פליקס נזכר בבגדים שמי קה ויונג סון קנו לו, אז הוא הוציא את כל הבגדים והסתכל עליהם ואחרי כמה שניות נאנח, הכל היה בצבע שחור לבן.

פליקס התחיל לדמוע.

ואם אתם טועים למה, זה כי זה שתי הצבעים האהובים על היונג'ין.

פליקס ידע שיונג סון ומי קה עשו את זה בכוונה, אבל הוא לא יכל לכעוס עליהן, כי הוא ידע שיש להן רק כוונות טובות.

אבל זה לא נתן לו הרגשה טובה יותר, ולא הקל על הכאב שהוא הרגיש ברגע הזה.

"מה אכפת לי, אם הוא יסתכל עליי אני יגיד לו שיפסיק" אמר פליקס ומדד את הבגדים.

הם ישבו עליו יפה מאוד, כמו כל דבר.

אבל הוא ידע שהוא לא יעיז להגיד להיונג'ין לא להסתכל עליו, הוא רצה שהיונג'ין יסתכל עליו שיראה מה הוא הפסיד וכמה השתנה, אבל כאב לו לחשוב מה תהיה התגובה של היונג'ין שהוא יראה אותו.

למרות שהיונג'ין יודע שפליקס יגיע ופליקס ידע את זה; הייתה לו הרגשת בטן רעה.

זה פרק 5 יאס
אני יודעת שזה משעמם אבל חכו לפרקים הבאים!
ולא לשכוח להצביע זה עוזר (: ~