היונג'ין התעורר לרעשים חלשים. היה לו קשה להבין מה הם בהתחלה כי הוא עדיין היה חצי ער וחצי ישן. אבל כשהוא הבין שזה משיכות אף ובכי חלש הוא התאמץ חזק ופתח את עיניו באיטיות.
"מ..מה קרה יונגבוק?" היונג'ין שאל בינוניות, הוא הסתכל על פליקס שבכה בשקט ושפשף את עיניו במהירות.
"א-אל תקרא לי כ-ככה" פליקס לחש והיונג'ין נאנח. "מה השעה?" הוא שאל בעיפות.
"ז-זה שלוש-" פליקס עצר את עצמו כשהדמעות חנקו את גרונו ומנעו ממנו לדבר.
"ולמה אתה ער בשעה כזאת?" היונג'ין שאל בבלבול. "מה פאקינג א-אכפת לך?" "אכפת לי ממך." היונג'ין לחש. "שק-שקרן"
"למה לי לשקר? ועוד לך?" רק אנחה קטנה יצאה מפיו של פליקס. הוא הסתובב אל היונג'ין והסתכל עליו בעיניים דומעות. ברגע הזה היונג'ין רצה לבכות גם הוא..
"מה קרה?" היונג'ין שאל פעם נוספת והפעם עם קול מודאג. "ה-החושך- א-אני צ-צמא ולא יכול לצאת-" פליקס לא הצליח לדבר כמו שצריך כי הוא עדיין בכה.
"זה הכל? בגלל זה אתה בוכה?" פליקס הנהן וניגב את דמעותיו.
היונג'ין גיחך בחיוך והתיישב.
"בוא" "לאיפה?" "אליי"
פליקס היסס והסתכל על היונג'ין במבט מעט המום.
"לא רוצה.." "אל תהיה תינוק" אמר היונג'ין בחיוך ותפס במותניו של פליקס ששכב על הגב. הוא תפס אותו והושיב אותו על המיטה.
"תנשום עמוק" היונג'ין לחש והזיז שיער מפניו של פליקס בעדינות.
פליקס נרגע והפסיק לבכות. הוא הסתכל על היונג'ין במבט רגוע ועייף.
"לבוא איתך לשתות מים?" "כן"
שניהם קמו ויצאו מהחדר והלכו למטבח במהירות.
"הנה" היונג'ין הושיט לפליקס באיטיות את הכוס מים שמזג לו.
"תודה" לחש פליקס והתחיל לשתות באיטיות.
היונג'ין היה מהופנט לגמרי.. טוב, מהופנט זה בכלל לא מילה.
הוא הסתכל על פליקס בחיוך מהופנט שהצעיר ממנו שתה באיטיות. הוא פשוט נראה כל כך חמוד..
"למה?" שאל פליקס והפסיק לשתות.
"למה מה?" "למה אתה בוהה?" "ככה"
"ככה זאת לא תשובה. זה הגוף שלי והפנים שלי ואם לא שמת לב הם ממזמן לא שייכים לך. אני לא מסכים לך להסתכל עליי"
היונג'ין גלגל עיניים וסובב את ראשו לצד.
"מה זה היה?"
"מה עכשיו?" היונג'ין שאל בזלזול ופליקס
גיחך. "אל תתחיל איתי"
"עשיתי את זה פעם א-" "היונג'ין." "בסדר בסדר"
"בוא" פליקס סובב את גבו אל היונג'ין והתחיל ללכת בחזרה לחדר.
הדרך לא הייתה ארוכה כי המטבח והחדר שלהם
היו באותו קומה. אבל זאת גם לא הייתה דרך קצרה ממש, ובזמן שהם הלכו עיניו של היונג'ין
ירדו באיטיות לישבנו של פליקס, הוא חייך
בערמומיות ואז קפא.
'אני נשוי, אבל זה לא עוצר אותי מלתת לו
סטירה על התחת'
היונג'ין נתן לחיוך הערמומי להתפשט על פניו והתקרב אל פליקס בשקט.
פליקס לא שם לב לשום דבר וזה היה התזמון המושלם בשביל היונג'ין!
הוא דפק סטירה חזקה על ישבנו של פליקס והתחיל לרוץ לחדר הכי מהר שהוא יכול.
YOU ARE READING
we're not done
Storie d'amoreספר המשך לספר 'צריך אותך!'. כולם כבר יודעים את הסיפור 🦫 מכיל ועלול להכיל: - סמאט - אלכוהול - סמים (?) אם ההזהרות לא מוצאות חן בעיניכם בבקשה אל תקראו! הספר הזה שלי, אני כתבתי את כולו והזכויות שמורות לי, לא להעתיק. כל מה שכתוב כאן על הדמויות לא קשו...
