we're not done

8 // heartbreak

"אישתי."

פליקס קפא במקום והתחיל להרגיש מסוחרר, "א-אני שמח בשבילכם..", הוא שיקר בחיוך משכנע, אבל בפנים הוא צרח ובכה.

"ומי אתה?" שאלה דה יון בחיוך והושיטה את ידה אל פליקס, במציאות פליקס רצה לדחוף אותה ובכלל לא להתקרב, אבל היו לו נימוסים אז הוא הכריח את עצמו ללחוץ את ידה.

"א-אני.." פליקס הסתכל על היונג'ין בחוסר אונים ותמימות. "זה לא משנה עכשיו, לכי תיכנסי לשתות מים ולנוח טיפה" דה יון הנהנה בחיוך ונכנסה לוילה.

"יונ-" "תחסוך את זה ממני" פליקס סובב את גבו ונכנס לסלון והתיישב על הספה בעצבים וכאב.

הוא רצה פשוט לקחת את המכונית שלו ולחזור לסיאול, להיסגר בחדרו ולבכות עד שהוא ימות, אבל לצערו זה לא היה דבר שהוא יכול לעשות.

"תקשיבו כולם!" צעק ג'יסונג וכולם באו לסלון.
"אנחנו בחרנו את החדרים ומי נמצא עם מי, אתם לא יכולים להתווכח כי לא יהיה פה שום האנקי פאנקי שזואי כאן." ג'יסונג הסתכל על כולם במבט רציני וגם מינהו שעמד לידו.

"אמא, מה זה האנקי פאנקי?" זואי שאלה בתמימות ובלבול.
גיחוך נפלט מפיה של יונג סון. "לא דברים שאת צריכה לדעת עכשיו. כשתגדלי תביני".
זואי הנהנה בחוסר עניין ונשענה על מי קה.

"אוקיי, את החדר הכי גדול עם ארבע מיטות וחצי הבנות מקבלות." אייני רטן למשמע הדברים האלה.

מחשבותיו של פליקס נדדו מחוסר עניין במה שג'יסונג אמר, הוא לא הקשיב לדבר עד ששמע את שמו יוצא מפיו של ג'יסונג.

"מה אמרת? לא הקשבתי" אמר פליקס בחיוך מובך, ג'יסונג נאנח.
"אתה והיונג'ין בחדר בקומה הראשונה שזאת הקומה הזאת." פליקס פער את עיניו ונעמד במהירות.

"מה?!" צעק הוא בלחץ.
היונג'ין חייך בהתגרות, מה שעצבן את פליקס מאוד. "מה אתה מחייך?!" צעק פליקס בכעס.
"אתה לא יכול לעשות את זה!" "כבר עשיתי"

פליקס התקדם אל ג'יסונג במהירות ונעמד מולו בעיניי כלבלב, "ג'יסונגי.." פליקס התחנן במבט חמוד.
"זה היונג בשבילך"

"היונג! תן לי לישון איתך ועם מינהו!" רק אז זה עלה לראש של פליקס.

"רגע אחד. רגע. אחד. למה אתה ומינהו היונג יכולים לישון ביחד?" חיוך ערמומי התפשט על פניו של פליקס. "כ-כי ככה החלטנו" גמגם ג'יסונג בלי להסתכל על פליקס.

"ג'יסונג אל תעשה לי את זה, בבקשה"
"דיי להתבכיין עברו חמש שנים"

"חמש שנים ממה?" נשמע קולה של דה יון בבלבול. "למה כולם כאן מדברים על משהו לפני חמש שנים? אתם מוכנים לתת לי הסבר?" ביקשה דה יון בבלבול.