49 // best when

212 33 8
                                    

פליקס פקח את עיניו ונאנח לכאב שתקף אותו בגב. "שיט.."

אחרי כמה שניות הוא התיישב ושפשף את עיניו ובדיוק אז היונג'ין יצא מהמקלחת עם מגבת עטופה מסביב לגוף התחתון שלו.

"הערתי אותך?" היונג'ין שאל בעיניים פעורות והתקדם אל פליקס. "מצטער." הוא לחש וירד על ברכיו מול פליקס ההמום.

"אתה רעב?" היונג'ין שאל וליטף את הלחי של פליקס. "מה קרה אתמול בלילה?" פליקס שאל לגמרי מתעלם מהשאלה של היונג'ין.

"אתה.. לא זוכר?" היונג'ין שאל והטה את ראשו הצידה. "ברור שאני זוכר!" פליקס צעק והיונג'ין הביט בו בבלבול.

"מה חשבת שהבאת אותי לכאן שאני שיכור?!" פליקס צעק והיונג'ין מלמל כמה מילים ונעמד על רגליו.

"תתלבש, אני יקח אותך הביתה." היונג'ין אמר והסתובב לארון.

פליקס כיווץ את היד שלו לאגרוף ודמעות של כעס זלגו מעיניו והוא קם ורץ למקלחת.

"מה הוא חושב לעצמו בכלל!" פליקס צעק ושטף את גופו במהירות.

"פליקס." פליקס סובב את ראשו לדלת במהירות והחביא את גופו מהיונג'ין.

"מה אתה רוצה?" פליקס שאל והיונג'ין הוריד את המגבת והתקדם לתוך המקלחת.

"מ-מה אתה עושה היונג'ין?" פליקס שאל בבלבול והיונג'ין משך אותו לחיבוק.

"אני מצטער פליקס." היונג'ין לחש וחיבק את פליקס בחוזקה.

"ע-על מה אתה כבר מצטער?" פליקס שאל בבלבול והיונג'ין הסתכל עליו.

"הכל. הכל פליקס." היונג'ין לחש וליטף את המותניים של פליקס. "אני לא יכול להביא במילים כמה החרטה שלי אוכלת אותי פליקס." היונג'ין לחש בקול שבור והרים יד ללחי של פליקס שהביט בו בדממה.

"לא הייתי צריך לגמור את זה ככה כשהיית צריך אותי. ולא הייתי צריך להתחתן עם אישה שאני לא אוהב. אני ניסיתי לשכוח ממך, כי אני רק עשיתי לך רע ופגעתי בך." היונג'ין לחש והרגיש דמעות על הלחיים שלו.

"כל יום במשך השנים האלה חשבתי עלייך בלי הפסקה, שלחתי את האנשים שלי לראות אם אתה מסתדר ואם הכל בסדר איתך. אתה לא יודע כמה דאגתי לך, כמה התגעגעתי אלייך." היונג'ין לקח נשימה עמוקה והמשיך.

"ואתה לא יודע כמה זה שבר אותי. אני מתייאש פליקס, אני לא יכול להמשיך ככה יותר." היונג'ין אמר בקול רועד.

"א-איך אתה לא יכול לחיות יותר?" פליקס שאל בהיסוס והביט בהיונג'ין בעיניים גדולות.

"בלעדייך."










שלום אנשים התגעגעתם?

 we're not done Where stories live. Discover now