האש שבוערת בינינו.

״האש שבוערת ביננו.״

מוקדש לכול הבנות שלא האמינו להן...אתן מדהימות.
מוקדש לכול האנשים שעזבו אותם.. זאת לא אשמתכם.

פרק 1- היום הראשון שלי
שרה

זין.על.החיים.שלי. זה היום הראשון שלי בתיכון ג׳ורג׳יה ואני כבר יודעת שזה הולך להיות יום מחורבן. אני כל כך שונאת את הבית ספר הזה, ועוד יותר את האנשים שנמצאים שם, חוץ ממישל, החברה הכי טובה שלי מכיתה ג׳,דכרנו התפצלו שהלכנו לבתי ספר שונים, אבל נשארנו בקשר חזק כי היא שכנה שלי, היא יודעת עליי הכול. ואני יודעת עליה הכול. אבל היא לא יודעת שאבא שלי העביר אותי תיכון, מתי שהיא תראה אותי שם עם התלבוש המטופשת של בית הספר היא תתחיל לצחוק. עד עכשיו למדתי בתיכון האזורי בוינצ'סטר
וכל פעם שאני אפילו חושבת על המקום הזה אני מקבלת צמרמורת, ‏שנאתי את המקום הזה אפילו יותר מאת התיכון החדש שלי. אני מעדיפה למות מאשר לחזור לשם, זה גורם לי להתכווץ רק על זה שאני חושבת על לדרוך שם עוד פעם, בעיקר שאני חושבת על בן אדם אחד מסוים. אני לא יכולה לחשוב עליו אפילו, הוא הרס אותי. הוא הרס אותי בכל דרך אפשרית, ומשם זה רק הדרדר, ולאט,לאט, לא יכלתי להמשיך ללכת לבית ספר,ומה שהיה הכי גרוע זה שאבא שלי לא ידע כי לא סיפרתי לו, כל הזמן שהייתי חוזרת עם חבלות הייתי ממציא תרוץ, ועוד תרוץ,ועוד תרוץ, כי היה לו כל כל טוב. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי שהוא שמח מאז שאמא עזבה,הוא לא היה מאושר ככה במשך שנתיים שלמות. ולא רציתי להרוס לו כי אם הייתי מספרת לו הוא היה מעביר אותי תיכון והיה מתחיל לדאוג יותר מידיי עוד פעם ,אבל יום אחד פשוט לא יכולתי יותר. זה היה יותר מידי, באותו היום חזרתי הביתה עם דם וחבלות על כל גופי, ולא יכולתי להחזיק את הדמעות,באותו היום הלכתי לבית ספר ולא עלה בדעתי מה הולך לקרות לי, אבל זה קרה. אני הייתי בשוק שזה קרה לי,הייתי בשוק שבן אדם מסוגל לעשות דבר כזה נורא, הייתי בהלם שאותו הילד ‏שמתעלל בי שנתיים שלמות יכול לרדת כל כך נמוך, ומה שהכי שנאתי בעצמי, זה שפשוט קפאתי במקום ולא הצלחתי לזוז. ובאותו היום שחזרתי הביתה, עם דמעות בעיניי,פשוט נשברתי, סיפרתי לאבי הכול, כמעט הכול..פשוט לא יכולתי יותר ואבא שלי מייד עביר אותי מקום, אבל היו לי עוד שלושה אחים גדולים שאחד מהם היה בן שבע-עשרה שקראו לו דילן, אחד בן עשרים ושתיים שקראו לו לואי, ואחד בן שמונה-עשרה שקראו לו יואי, והם לא למדו באותו בית ספר שאני למדתי בו, הם למדו בבית ספר רק לבנים, אחי יואי ואחי דילן ידעו על מצבי בזמן שלמדתי ב וינצ'סטר, כלומר הם רק ידעו שחברות ילדים מציקים לי, הם לא ידעו על אלכסנדר קול. המתעלל שלי.והם ניסו לעזור כמה שיכלו אבל בסוף זה גם סיבך אותם.. הם נכנסו להרבה בעיות בגללי, ולא רציתי שהם יסכנו את עצמם בשבילי, לואי לעומת זאת לא היה עם דילן ויואי בבית הספר,הוא היה בקולג׳ והיה מעט מאוד בבית, אז הוא לא היה כל כך מודע למצב, אבל אני חושבת שגם עם היה מודע למצב הוא לא היה שם זין, אכפת לו רק מעצמו. ״שרה! רדי כבר את תאחרי ליום הראשון!״ נאנחתי בתסכול ״טוב, אבא. אני עוד שניה מסיימת ויורדת.״ התלבוש המזוינת. לבשתי חצאית , חולצה מכופתרת לבנה צמודה, גרביון בצבע גוף ברגליים, וגז׳אקט מעל החולצה,הסתכלתי במראה וכמעט לא זיהיתי את עצמי, השתנתי הרבה בחופש הזה, אף פעם לא חשתי מכוערת, כי אני יודעת שאני יפה. זו עובדה, אני בלונדינית עם עיניים כחולות מטר 57 ובידיוק התחלתי לגבוה קצת, עכשיו אני בת 16,אני גדולת שכבה, התחלתי להתפתח בגיל דיי צעיר, הציצים שלי התחילו להתמלא שהייתי בכיתה ה׳ קיבלתי את המחזור הראשון שלי גם בכיתה ה׳, אפשר לומר שמשכתי הרבה תשומת לב גברית אבל לרוב כל מי שבאמת חיבבתי לא רצה אותי, או שהם רצו לבלות איתי רק ׳לילה אחד׳ אני גם לא חושבת שאי פעם התאהבתי במישהו, אני לא מצליחה להתאהב, אבל זה לא שלא עשיתי דברים.. עשיתי דברים אפילו עם כמה בנים, טוב אולי זה היה מתי שהייתי שיכורה אבל זה עדיין משהו, אבל אף פעם לא שכבתי..כאילו..אני כן.. אבל לא רציתי את זה. אני לא מחשיבה את זה מבחינתי אני עדיין בתולה.
״קדימה רדי כבר שרה!״ הסתכלתי פעם אחת אחרונה במראה וצעקתי, ״אני באה.״ יצאתי מחדרי והתחלתי לרדת במדרגות לכיון המטבח שלנו, החדר שלי היה בקומה השניה של הבית, ובסך הכול היה לנו ארבעה חדרים בכל הבית כולל שרותים, בחדר אחד אני הייתי, כי אני הבחורה היחידה, בחדר שני דילן יואי ולואי היו, אבל תכנית זה רק של דילן ויואי כי לואי ביקושי ישן פה, והחדר האחרון הוא של אבא, כן לא בידיוק בית החלומות אבל לפחות יש לי בית,״בוקר טוב קטנטנה,״ אבא מברך אותי תוך כדי שהוא לוקח שלוק מהקפה שלו. ״בוקר טוב אבא,איפה דילן ויואי?״ הכנסתי מחברת לתיק, ״הם עדיין ישנים כי הלימודים שלהם מתחילים רק ב10:00״ הסביר ״כדי לך להזדרז את לא תרצי לאחר לאוטובוס.״ כן אני יצטרך לנסוע באוטובוס בשלוש שנים הקרובות. ״אבא האוטובוס שלי רק ב8:15 ועכשיו 7:30 לא צריך למהר.״משכתי בכתפיי ״אבל מתוקה, זה 20 דקות הליכה לפחות לתחנת האוטובוס,סליחה שלא אוכל להסיע אני צריך ללכת לעבודה מוקדם יותר..״ נאנח ״ הכול בסדר אבא, תודה.״ אבא שלי הוא טוב לב, הוא בני המעטים שמצליחים לעלות לי חיוך על הפנים, הוא סבל אמון, וזה לא מגיע לו, אני בסך הכול רוצה שהיה לו טוב. הוא נורא דומה ליואי גם במראה וגם באישיות, אבי מטר 85, הוא קרח עם עיניים חומות,הוא מזכיר לי את יואי כל כך, רק שיואי יש שיער שטני מהממם, ועיניים חומות, והוא יותר נמוך מאבא, יואי מטר83 לפי מה שהוא אמר לי, לעומת זאת דילן הוא מטר91  בלונדיני, עם עיניים כחולות, קצת יותר דומה לי, דילן הוא המצחיק במשפחה,הוא תמיד צוחק ברגעים רציניים ותמיד יש לו בדיחה מטומטמת בראש, לעומת יואי שהוא בחור חכם ויודע בידיוק מה הוא רוצה ואיך הוא ישיג את זה. לואי היה יותר דומה לאמא היה לו שיער חום מעורבב עם בלונד, עיניים חומות,והוא היה שקט ,ואני מעדיפה לא לחשוב על אמא.. ״ביי דובשנית שלי תסמסי לי עם כל דבר קורה לך,אני אוהב אותך.״קורא אבי ״ביי אבא אני אוהבת אותך.״ וואו אני חייבת כבר לצאת.