האש שבוערת בינינו.

פרק 11

~שרה~
״אתה זיינת אותה!״ מישל צועקת אל דילן.
״תתבגרי, זה סקס.״ הוא משיב ואני רואה את יואי מהצד מתאפק לא לצחוק. ״אני יודעת מה זה סקס. כולם עושים אותו, אבל-״
דילן קוטע אותה, ״מי יגע בכוס מגעיל כמו שלך?״ והנה עוד פעם התחלנו.
״מי יגע בזין עיפרון כמו שלך? אה רגע,נכון. הזונה שזיינת למעלה.״ טוב אתם בטח מבולבלים, בואו אני יסביר לכם מה קרה,
מישל בטעות נכנסה לחדר של דילן בזמן שהוא עשה סקס. בכלל לא מביך.
״זה היה דוחה! היא דוחה.״ מישל אומרת ויואי מתערב.
״תפרטי,״ אוי אלוהים.
״מישמישונת.״ דילן מסתכל עליה במבט של ׳את לא תעזי.׳ והיא שולחת לו מבט של ׳תראה אותי.׳
״לא ראיתי את הכוס שלה מעבר לשיח הענק שלה!״
אני ויואי מתפרצים בצחוק היסטרי. דילן נראה כאילו הוא הולך לרצוח את מישל. צלצול טלפון נשמע ברקע ומישל אומרת
״אני אלך לענות רגע,זאת אמא שלי.״
מישל עונה לטלפון, בנתיים יואי ודילן מתחילים להתווכח על פוטבול. אני מסתכלת לכיון מישל ומשהו נראה לי תקין.
״מה?״ אני כמעט לא מצליחה לשמוע את הלחישה של מישל.
בשניה הפנים שלה הופכות להיות קודרות, הגוף שלה קופא לגמרי והיא נראת כאילו היא חטפה התקף לב. ״מיש? את בסדר?״
אני שואלת בדאגה ומתחילה להתקרב אליה, דמעות מתחילות להצטבר בעינה.
זה נראה כאילו כואב לה פיזית.
״לא,לא,לא,לא,לא,״ הטלפון נשפט מידה והיא נופלת לריצפה. דילן ויואי קמים במהירות לראות מה קרה ואני נופלת לריצפה לידה.
״מה קרה?״ דילן שואלת.
״לא!״ מישל צורחת ודמעות מכסות את לחייה. היא מתחילה למשוך בשערה בשתי ידיה. ״לא.לא.לא.לא.לא.לא!״ היא מלמלת שוב ושוב. ״מה לעשות?״ יואי שואל בדאגה גדולה,
אני לא מצליחה לדבר אני רק מחבקת אותה.
״הוא חזר!״ היא צורחת והכאב שלה נראה עצום.
״מי חזר?״ דילן מתיישב ליד מישל, זה..מוזר.
״הוא חזר!״ היא חוזרת שוב ושוב על אותו המשפט, היא נראת סובלת. היא בהתקף פאניקה.
״אבא חזר.״ מישל ממלמלת כל כך בשקט שאנחנו כמעט לא שומעים אותה,אני יואי ודילן קופאים במקום. כולנו יודעים את הסיפור הנוראי. אבל חשבנו שזה נגמר. חשבנו שהוא מת.
הוא עזב לפני שנתיים ולא חזר. המצב יהפוך למאוד רע.
אני עדיין יושבת על הריצפה עם מישל שדפיקה נשמעת בדלת.
״לא! הוא בא לפה!״ היא מתחילה לצרוח ולבכות. היא רועדת כל כך שהיא מרעידה גם אותי. יואי רץ לפתוח את הדלת.
״בבקשה לא! אל תפתח לו!״ יואי לא מקשיב לה ופותח את הדלת. רק בגלל שאין מצב שאבא שלה יתקרב לפה. ״היי,תסתכלי עליי,״
דילן תופס בפניה של מישל.
״הוא לא בא לפה, אוקיי? עם הוא יבוא לפה אני יהרוג אותו בעצמי.״ מישל ממשיכה לבכות אבל היא נראת הרבה יותר רגוע,
דילן מצמיד אותה אליו ומנחם אותה בזרועותיו. אף פעם לא ראיתי אותם ככה, ״שרה! בואי לפה.״ יואי צועק לי ואני משאירה את דילן ומישל על הריצפה.
״מה?-״ פאק.פאק.פאק.פאק.פאק.פאק.
ג׳וני ומייק עומדים בדלת הכניסה של הבית. תזמון פאקינג מושלם.
״אתם ממש צריכים ללכת.״ אני אומרת בלי להסתכל אפילו לכיון של ג׳וני. אני ממש לא יכולה להתמקד בו עכשיו. אני מתחילה לסגור את הדלת אבל מייק עוצר אותי.
״אבל מישל אמרה לנו לבוא לאסוף אותכם.״
״כן..מישל..לא יכולה עכשיו-״ הצרחה שמישל צועקת קוטעת אותי
״לא!״
מייק מסתכל עליי במבט מבולבל.
״זאת היא?״ מייק נראה מודאג ואני מרגישה את ג׳וני בוחן אותי.
״כן אבל-״
תני לי להכנס.״ הוא עוצר אותי.
״גבר אני לא חושב שזה רעיון טוב..״ יואי אומר.
בלי התראה מוקדמת מייק מתפרץ מעבר לדלת ובשניה שהוא רואה את מישל ודילן הפנים שלו קודרות. פאק זה בטח נראה ממש רע, מישל על הריצפה בוכה ודילן מחזיק בה. ״בן זונה אני אהרוג אותך!״ מייק צועק ומסתער לכיון דילן.
״קדימה בחור גדול, אני ממש פה.״ דילן מתגרה בו כמו המניאק שהוא.
ג׳וני מתפרץ ועוצר את מייק. ״מייקי, מספיק.״
״לא ראית מה הוא עשה הרגע-״ מייק נראה כל כך עצבני.
״ראיתי אוקיי, הוא בסך הכול ידיד שלה.״ בולשיט. הוא ממש לא ידיד שלה. הוא האויב שלה.
״ידידים לא מזיינים ידידים.״ דילן אומר ונראה משועשע.
אני יודעת שהוא מחרטט כדי לעצבן את מייק. הוא תמיד עושה דברים כאלה. ״אתה פאקינג מת!״ מייק מכין את האגרוף אבל נשמעת צעקה בכל הבית.
״מספיק!״ מישל נעמדת בין דילן ומייק. ״מיש לא ראית מה-״
״מספיק, מייקי תפסיק לאיים על דילן, דילן תפסיק להתגרות במייקי.״ מישל נראת הרבה יותר יציבה ממקודם.
היא נראת כאילו שום דבר לא קרה, זה מדהים איך היא יודעת להסתיר רגשות. ״מישמישונת, הבן זונה הזה-״ מישל מסתובבת אל דילן ו...מ..מחבקת אותו? אוי פאק. הם שוב עושים את זה.
לדילן ומיש יש מערכת יחסים מאוד מוזרה. פעם אחת בשנה הם מחליטים שהם חברים, לא, לא חברים , ידידים. זה מחזיק בערך פחות מחודש ואז הם חוזרים לשנוא אחד את השני יותר ממה שהם שנאו קודם, הם גם מתנהגים כאילו הם בחיים לא היו ידידים. אני ויואי כבר התרגלנו לדבר המוזר הזה. אבל זה לא קרה הרבה זמן.
מייק עומד שם ונראה סובל. אני מרחמת עליו. אבל שום דבר לא קורה בין מישל ודילן. אני בטוחה גם ב110% שבחיים לא יקרה בניהם שום דבר. דילן מחבק אותה בחזרה מהמותניים ואני רואה שהיא לוחשת לו משהו באוזן שמשתיק אותו. לבסוף היא מתנתקת  ממנו לוקחת את התיק והולכת. בלי שלום לאף אחד. אפילו לא לי.
מייק יוצא מהבית בריצה וטורק את הדלת. ״א..אני.. אני יוצא.״
דילן ממלמל ויוצא מהמרפסת. טוב זה מאוד מביך. במיוחד שג׳וני בבית שלי. אבא תמיד במשמר לילה. אז אנחנו פה לגמרי לבד.
״רגע, אז מי אתה בכל הסיפור הזה?״ יואי שואל ונראה מבולבל.
״אני ג׳וני-״
״אף אחד!״
אנחנו מדברים בו זמנית.
״לא נכון! אתה ג׳וני?״ יואי נראה כמעט שמח לפגוש אותו.
״שמעת עליי?״ אני שומעת את האגו של ג׳וני מתנפח עד לפה.
״ברור, שרה לא מפסיקה לדבר עלייך.״ אני נשבעת שאני יהרוג אותו.
״כן...על כמה שאני שונאת אותך.״ אני מסתכלת על ג׳וני ומבחינה
בפצע בשפה שלו.
״גם הזכרת לאח שלך כמה את אוהבת את הזין-״
בלי לחשוב פעמיים אני קופצת על ג׳וני ושמה את שתי הידיים שלי על הפה שלו.
״טוב זה היה נחמד והכול אבל-״
״אולי תישאר קצת?״ יואי שואל כאילו זה פאקינג נורמלי.
״אממ, ג׳וני לא יכול הוא מחר נוסע-״
״אני אשמח להשאר.״ ג׳וני ממלמל דרך הידיים שלי, החיוך הזחוח שלו עושה לי עצבים.
״יופי אני עולה רגע לחדר,״ יואי יוצא מהמטבח ומשאיר אותי לבד עם ג׳וני.
אני שמה לב פתאום לקרבה בינינו, החזה שלי נוגע בשלו. הידיים שלי עדיין על הפה שלו. אני על קצות האצבעות ככה שהזין שלו לוחץ לי על הכוס. אני מרגישה את הנשימה החמה שלו על הידיים שלי. אני שונאת את זה שאני נמשכת אליו. זה מחרפן.
אני מורידה את הידיים שלי מהפה שלו ומנסה להתרחק ממנו
אבל הוא לא נותן לי. ״תן לי ללכת ג׳וני.״ מבט האתגר בעיניו
רק מתחזק.
״את יודעת נסיכה, חשבתי הרבה על מה שקרה ביננו ואני חושב שצריך ללמד אותך לקח.״ שיט.
״זה הגיע לך ואין לי בעיה לתת לך ברך לביצים שוב עם לא תשחרר אותי.״ אני ממלמלת.
״תנסי לעשות את זה, נראה מה יקרה.״ זה אתגר שאני פאקינג מכונה אליו. אני מרימה את הרגל אבל הוא תופס אתה, אני מרימה במהירות את הרגל השניה אבל הוא תופס גם אותה. הוא מרים אותי בפיסוק רגליים מסביבו ומצמיד אותי לקיר הקרוב. ״היית ילדה מאוד רעה.״ הוא לוחש באוזני ואני מרגישה את הפטמות שלי מתקשחות. זה לא יכול לקרות.
״ג׳וני אני רצינית תעזוב אותי.״
״כרצונך.״ לפניי שאני מבינה מה קורה הוא עושה מה שביקשתי.
הוא עוזב אותי ואני נופלת על הברכיים מולו. ״אאוץ׳!״ אני לוחשת. אני מרימה אני מבטי ומבינה שאני בול מול הזין שלו. הזקפה שלו ענקית. והפה שלי מתחיל להיות יבש. ״פאק.נסיכה,
אין לך מושג כמה יפה את נראת בתנוחה הזאת.״
אני לא מצליחה להגיד כלום. אני רק בוהה בזין שלו.
אני נאבקת ברצון לפתוח לו את כפתורי הג׳ינס וללקק אותו.
בחיים לא חשבתי שלמצוץ זין זה באמת יהיה כיף.
אבל טעיתי בענק.(תרתי משמע.)
״אין לך מושג מה אני רוצה לעשות לך עכשיו,״ הוא נראה בכאבים. למה אני כזאת מטומטמת? למה אני רוצה לדעת? ״מה אתה רוצה לעשות לי?״ אני מלקקת את השפה התחתונה.
״אני רוצה לזיין את הפנים היפות והמתוקות שלך עד שתחינקתי מהזין שלי ותתחנני לאוויר.״
אני פאקינג דפוקה. אני פאקינג דפוקה כי אני רוצה שהוא יעשה את מה שאמר. ״בבקשה,״ אני מתחננת. אלוהים,אני כזאת פאתטית. ״בבקשה מה?״ הוא רוצה שאני יגיד את זה.
״בבקשה תעשה את זה.״ האש בעיניו נדלקת, יחד עם תשוקה.
הוא מסתכל עליי כאילו אני הדבר הכי יפה שראה מימו.
אני מתבוננת בו לעומק, הלסט שלו חדה כל כך, השפתיים הנפוחות שלו. הזיפים הקטנים שכמעט לא שמים לב אליהם, השיער השחור שנופל לו על הפנים.
והעיניים שאני כל פעם מחדש שוקעת בהן, הן כל כך מיוחדות.
אני רוצה לטבוע בהן ולא לחזור. אני רוצה-״שרה! את יכולה לבוא רגע!״  שיט!
אני קמה במהירות ומתנגשת בג׳וני ושתינו נופלים.
הפעם, אני בפישוק עליו. פשוט נהדר. ג׳וני נראה פאקינג מרוצה מהמצב.
אני מרגישה את הזין שלו נלחץ מהג׳ינס.
״שרה מה קורה אני-״ יואי עוצר את המשפט שהוא רואה אותנו.
האמת שהוא עוצר לגמרי.
אני מביטה בג׳וני שנראה מפוחד קצת. ואני רוצה פאקינג למות.
ברור שזה יקרה לי, ברור. ״אני נשבעת זה לא כמו שזה נראה-״
״לא.רוצה.לדעת.״ יואי מתחיל להסתובב, ״זה באמת לא כמו שזה נראה-״
״לא רוצה לדעת!״ אוי אלוהים. הוא מתחיל ללכת לפני שהוא אומר, ״היי שרה, אל תזדיינו על הספה בבקשה.״ הוא נעלם במסדרון ואני נשארת שוב פעם לבד עם ג׳וני.
״אחים שלך מגניבים,״ הוא אומר.
״אתה אומר את זה רק בגלל שהם לא תלשו לך את הזין.״
אני מגלגלת עיניים,
״נכון מאוד.״ הוא מחזיק לי במותניים, השפתיים שלו כמעט נוגעות בשלי ואני מרגישה פרפרים משונים בבטן. ״היי ג׳וני?״
״כן נסיכה?״ אלוהים מתי שהוא קורא לי ככה אני רוצה לנשק אותו.
״מה אנחנו עושים?״ זה כל כך מבלבל.
״אני לא יודע,״ המבט בעיניו מנסה להגיד לי משהו, אבל אני לא מבינה מה. אני מעבירה את האגודל שלי על החתך בשפתו התחתונה.
״מה קרה?״ הוא מהסס לרגע ואז אומר.
״יש מישהו מהקבוצת פוטבול המתחרה שלנו, שאני מאוד שונא.
האמת הוא הבן אדם השנוא עליי. ו...בוא נגיד שהיום ראיתי אותו,
הוא יצא עם הרבה מאוד נזק.״ אני רוצה לצחוק. הוא נראה כזה חמוד. ״מאיפה הוא?״ אני שואלת.
״הוא לומד בתיכון האזורי בוינצ'סטר,״ אני קופאת.
יש לי עור ברווז. אין פאקינג מצב. אין מצב.
״מה קרה?״ ג׳וני שואל ואני מתעלמת ממנו.
״א..אי..איך קו..קוראים לו?״ בבקשה שזה לא הוא. בבקשה שזה לא הוא. בבקשה שזה לא הוא. בבקשה שזה לא הוא. ״קול.״
לאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלא
אני קמה בלי היסוס ואומרת ״אתה חייב ללכת.״
הוא נראה מבולבל, אבל אני לא יכולה להסביר לו.
אני לא יכולה אפילו לחשוב איך להסביר לו. הדבר היחיד שאני חושבת עליו עכשיו זה קול.
״שרה-״
״אתה חרש? אמרתי פאקינג לך!״ קול פלש לי לחיים, הוא פלש לי לחיים והוא לא עוזב. הוא תמיד שם, בראש שלי, רודף אותי, הלוואי שהוא פשוט ימות, הלוואי שאני ימות. ג׳וני עושה צעד חכם והולך.
בשניה שאני שומעת את הדלת נתרקת אני נופלת על הריצפה ומתפרקת. איך יכולתי להיות כל כך סתומה? איך יכולתי לחשוב שסוף סוף יהיה לי סוף טוב? איך יכולתי לחשוב שהוא כבר לא בחיים שלי? יש רק דרך אחת שהוא לא יהיה בחיים שלי.
הוא לא יהיה בחיים שלי עם לא יהיו לי חיים. אני לא רוצה למות,
אני צריכה למות.
אני צריכה למות כדי שהנפש שלי תהיה סוף סוף חופשייה ממנו. מההרגשה הדוחה שלו,מהמכות שלו, מהידיים המזויונות שלו,
מהכול.אני לא יכולה להמשיך לחיות ככה,אני לא יכולה להמשיך לחיות בפחד שהוא יחליט לבוא ולהרוס אותי שוב, למרות שלא נראה לי שנשאר מה להרוס.

אתם ממש ממש תרצו להמשיך לקרוא את המשך תאמינו לי.