האש שבוערת בינינו.

פרק 24

-שרה-
״קול.״ הנשימה שלי עוצרת.
אני יכולה להרגיש את הרגליים שלי רועדות.
מפחיד אותי להסתובב.
לראות את הפנים שלו.
זה מרגיש כמו חלום לשמוע את הקול שלו שוב.
או יותר נכון כמו סיוט.
״אל תתביישי, תראי לי את הפנים היפות שלך.״ אני מרגישה את הנוכחות שלו כמו מחלה.
אני מחזיקה את הדמעות שמציפות את עיניי ולוקחת צעד כדי להסתובב.
ברגע שפניי מופנות אליו כל הרגשות שאתם יכולים לדמיין מציפים אותי.
כעס,אשמה,פחדן,עצב,חרדה.
זה אוכל אותי בחיים לראות את הפנים שלו.
זה כמו לראות סרט אימה שאת הדמות שמתה.
הוא נראה בידיוק אותו הדבר.
שיער קצוץ, עיניים שחורות שיש בהן מוות.
״את נהיית יפה מרגע לרגע שרה,״ המילים שלו גורמות לי לרצות להקיא.
״אתה נהיה נוראי מרגע לרגע קול,״
הפנים שלו נופלות.
״אני רואה שעדיין יש בך קצת חריפות,״
הוא מתקדם צעד לפניי.
״אני מודה, חשבתי שהרגתי את המד הזה בך.״
אתה תצטרך הרבה יותר מזה בשביל להרוג אותי בן זונה.
אני מסתכלת בעיניי השטן שלו ומרגישה.. מוזר.
כמו דג׳וואו.
״אני מודה..לא חשבתי שאי פעם תחזרי לפה,אבל אני כל כך שמח שחזרת.״ הוא משחרר נשימה.
״עכשיו נוכל להנות כמו פעם.״ זין.על.זה.
״אתה חתיכת חלאה!״ אני צועקת בפניו.
״הרסת לי את החיים!״ הוא מסתכל עליי עם חיוך ענק.
אני מנסה לא לפרוץ בבכי.
״תשמרי על הפה שלך לפני שאני יבוא ויסתום אותו בעצמי,״
הוא מזהיר.
״אתה אנסת אותי!״ הדמעות פורצות מעיניי.
לעזאזל.
״חיללת לי את גוף, אני שונאת אותך!״ אני שמה את היד על הסכין.
״ועכשיו אני הולכת להרוס לך את החיים כמו שעשית לי.״
אני שולפת את הסכין ומתקרב אליו.
את באמת עושה את זה?
פאק כן.
״למה את בוכה זונה קטנה? את הולכת לדקור
אותי עם הדבר הזה?״ הוא נראה משועשע.
כל כך שורף לי.
אני רוצה לחתוך את העור שלי עצמי כדי לא להרגיש אותו יותר.
אני באה לקפוץ עליו עם הסכין אבל אז הוא שולף משהו מכיסו.
אקדח.
״באמת חשבת שקאי לא הזהיר אותי מהסכין הקטנה שלך שם?״
הוא מכוון אליי את האקדח.
״אני באמת מצטער שהסיפור שלנו צריך להגמר ככה שרה,״
היד שלו על ההדק.
אבל אני לא מפחד, אני לא מרגישה כלום.
אין לי בשביל מה לחיות יותר.
אני מרגישה פשוט..ריקה.
״אולי אני ישתמש בגוף שלך כצעצוע אחרי,״ זה העביר לי צמרמורת חדה בגוף.
״ביי שרה,״
בום.