האש שבוערת בינינו.

פרק 23

-שרה-
״איפה הוא?״ אנדרו מסתכל עליי במבט מפוקפק.
שילך לזדיין.
״עבר הרבה זמן מאז שראיתי אותך פה,״ או אני זוכרת אותו טוב מאוד.
אדם דוחה ומגעיל שמתחיל עם נערות בנות 14.
״איפה.הוא.״ אני שונאת את הבר הזה.
כל סנטימטר בו מלא בזיכרונות רעים.
״איפה מי?״
״איפה קול?״ הבעת פניו נהיית מופתעת.
״את מחפשת צרות, ילדה קטנה?״ אני נשבעת שאם לא היו פה אנשים, הייתי מפרקת לו את הצורה.
״אתה מחפש ללכת לכלא, איש זקן?״ כל השעשוע שהיה בעיניו נעלם.
״הוא לא הגיע היום, אבל אולי יש אנשים מאחור שיודעים איפה הוא,״ הוא מצביעה על המקום השנוא עליי, והמקום האוהב על קול.
פינת ההימורים.
אני לא רוצה להכנס לשם.
אני עדיין זוכרת את הריח הדוחה שם.
כל החברים של קול אמורים להיות שם ואני יהיה שמחה מאוד לדקור אותם בפנים.
אבל אין לי זמן לזה.
אני מחפשת רק אדם אחד.
אני מאדקת את האגרוף שלי ויורדת במדרגות.
האוויר פה קריר, אפשר להריח את הסמים מפה.
דילן היה מבלה פה גם לפעמים.
אבל לא איתם.
עם אנשים גרועים יותר.
אני מתחילה לשמוע קולות של אנשים צוחקים ומדברים.
תנשמי שרה.
אני מרגישה כל כך מוזר.
כאילו אני חוזרת לחיים הקודמים שלי.
אני שונאת את זה.
כל ריח פה מזכיר לי סיטואציה.
איך קול נוגע בי.
אני רוצה לדקור את הידיים שלו.
אני מגיעה לסוף המדרגות ורואה ששום דבר לא השתנה.
אלה אותם שולחנות אדומים.
אותם אנשים מזדיינים.
אותם מבטים.
אני מרגישה כאילו כולם מסתכלים עליי.
נהייה שקט מוחלט פה, כאילו הם מחכים למשהו.
אני מתחילה ללכת בין כל הפרצופים המוכרים עד שאני נתקלת באחד שאני מחפשת.
העיניים שלי שורפות.
אל תבכי שרה.
לראות את הפנים שלו דוחה אותי.
״הולישיט.״ קאי שם לב שאני עומדת מעליו. כל החברים שלו מסתכלים עליי ופוערים את פיהם.
כן, בני זונות.
זאת פאקינג אני.
אני רוצה להכות אותו בפנים.
אבל אני גם מרגישה פחד. באותו הלילה שקול צילם את הסרטון קאי לא נגע בי, קול לא נתן לו.
אבל הוא רצה.
ראיתי את זה בעיניים החומות שלו.
הבן זונה רצה לאנוס אותי.
״איפה הוא?״ אני סוף סוף מוצאת את קולי. הם כולם מסתכלים עליי ושותקים.
כאילו אני בובה מזוינת.
״איפה מי?״ קאי בוחן את גופי ואני רוצה להקיא.
״אתה יודע מי חתיכת מזדיין.״ אני כמעט צועקת. הוא נראה כועס.
יופי שיכעס.
״איך קראת לי?״ הוא נעמד בצורה מאיימת ואני מתחילה להרגיש צמרמורת.
לא, שרה. את חזקה יותר מזה.
״אתה רוצה שאני האיית לך את זה? אמרתי מ-ז-ד-י-י-ן.״ אני משחקת משחק מסוכן.
״את יודעת כמה זמן רציתי לזיין אותך? חתיכת כלבה?״ הוא מתקרב אליי ואני לוקחת צעד לאחור.
״הגיע הזמן שאני יעשה את זה.״ הוא תופס בידי בחוזקה וההרגשה של היד שלו עליי גורמת לי לרצות להקיא.
״החלטה גרוע.״ אני מחייכת.
לפני שהוא מבין, אני שולפת את הסכין מצד המכנס שלי ומכוונת לצאוורו.
הוא קופא במקום.
״פאק!״ אחד הבחורים צועק.
״היא משוגעת אחי!״ עוד אחד מצטרף.
אולי אני באמת השתגעתי קצת, אבל כבר לא אכפת לי.
״שרה...תניחי את הסכין..״ קאי מתחיל להגיד ואני רואה טיפת זעה נוזלת על מצחו.
פחדן לוזר בן זונה.
״אתה לא זוכר איזה כיף היה לנו ביחד קאי?״ הסכין לוחצת על עורו.
אני זוכרת מה הוא עשה לי.
״עין תחת עין קאי.״
הוא כמעט משתין על עצמו.
״תגיד לי איפה הוא עכשיו או שהסכין הזאת תיכנס לך לגרון.״
הוא בולע רוק.
״פאק! פאק! בסדר, הוא ברחוב של דיווה, אוקיי?״ הוא מתנשף בפחד.
יופי שיפחד.
הוא מוביל אותי במדרגות הבר, המקום מריח כמו אשפה, כאילו משהו מת פה.
״תמשיכי להתקדם זונה,״ הוא מושך אותי.
אני כל כך שונאת את המקום הזה.
אני מרגישה כאילו העצמות שלי שורפות.
״נו,נו,נו, תראו מה יש לנו כאן.״ קול אומר בקול מתנשא שרואה את פניי.
קאי המניאק ראה אותי יושבת בחוץ ולקח אותי.
טוב, זה לא שיכלתי להתנגד.
קול יושב על כיסא וכל חבריו מסביבו.
כאילו הוא מלך.
אני לא אומרת כלום, רק מסתכלת עליהם במבט מזלזל.
אני יודעת שקול שונא את זה.
ואני יודעת שהיו השלכות
אבל אני רוצה להרגיש כאב.
זה מוזר נכון? אבל עבר עליי יום חרא.
דילן ירד מהפסים שוב.
חשבתי שהוא באמת הולך להיות נקי הפעם, ואז מצאתי אותו.
על כדורים.
הוא אמר שהוא ראה את אמא,ותקלטו את זה, מתברר שהיא חיה שעתיים מפה, אני שונאת אותה כל כך.
היא הרסה אותנו.
היא הרסה את דילן.
״אמרתי לך שאני לא אוהב שאת עושה את המבט המלוכלך הזה,״ קול מושך אותי למציאות.
״ואני אמרתי לך , לך זדיין.״. הוא תופס בצווארי בחוזקה ונראה זועם.
״את יודעת,״ הוא מתחיל להגיד ומושך אותי רחוק מכולם.
״היו לי מחשבות בזמן האחרון,״ הוא נושם על פני ואני נגעלת.
״מחשבות על להרוג אותך.״ דמי קופא.
פסיכופת מזוין.
העור שלי הופך למחוספס. ״אתה צריך טיפול.״ אני כמעט לא מצליחה לדבר שהוא חונק אותי.
״אתה לא בריא,״ אני רואה את השטן בעיניים שלו.
״זהירות, את מתחילה להכעיס אותי,״ היד השניה שלו תופסת את שערי.
״קאי!״ קול צועק.
קאי מגיע בשניות כמו כלב טוב. פאתטי.
״תוציא אותה.״ קול מצווה עליו, ובשניה הבאה, קאי שולף סכין.
פחד.
אני מרגישה אותו יותר מאי פעם.
הוא משתלט על כולי.
קאי מתקרב אליו ואני רוצה לברוח.
הוא מעביר את הסכין לאט על החזה שלי.
אני מרגישה צמרמורת בכל הגוף שהמתכת הקרה נוגעת בגופי.
״אנחנו הגיהנום הפרטי שלך,״ הם מחייכים.
״היה נחמד לפגוש אותכם שוב,״ אני מחייכת ומורידה את הסכין מצווארו של קאי.
הוא נושם לרווחה.
אדיוט.
״היי שרה!״ קול נשי צועק. מי זאת?
״ה..היי?״ אני מסתכלת על בלונדינים שלבושה בתחתונים וחזיה בלבד.
״אני מולי, אני חברה של אח שלך,״ מה לעזאזל...
״יואי?״
״דילן,״ היא מתקנת אותי.
״הנה,״ היא מוציאה מהתיק טלפון נייד.
״הוא שכח אותו פה אתמול, תגידי לו שיתקשר אליי ושמאוד נהנתי בערב,״ היא מוסיפה בקריצה והולכת. פשוט מדלגת משם כמו ארנבה.
למה דילן היה פה אתמול? זה לא אומר ש..
לא.
תפסיקי אלוהים.
אני יוצאת מהבר ומקבלת שיחה ממישל.
״היי, איפה את כלבה! את לא בבית?״ היא אומרת ונשמעת שיכורה.
״א..אממ לא, יצאתי לבר,״ אני פותחת את הטלפון של דילן ונכנסת לאנשי הקשר.
״אהההההה, טובב, רציתי להגיד לך ש-״
״דיברת עם דילן אתמול?״ אני חותכת אותה בהמצע המשפט.
כתוב שלוש שיחות שלא נענו ממישל.
טוב זה...
״אלוהים! למה כל העולם סובב סביב הבחור המזוין הזה?״ היא צועקת ואני שומעת מוזיקה.
״איפה את?״
״אווו, אני במסיבההההההההה,״ אלוהים אדירים.
״את ידעת שדילן היה אתמול בביקתה?״ היא לא עונה כמה רגעים.
״אני לא יודעת עליו כלום שרה, הוא רק מניאק!״ טוב השיחה הזאת לא מועילה.
״היי, אני צריכה לנתק, אבל שמרי על עצמך טוב?״ היא לא עונה בכלל.
״לאביו בי׳ץץץץץץ!״ היא צורחת ומנתקת את השיחה.
אני מתחילה להתקדם שאני רואה משהו מוכר.
או יותר נכון מישהו מוכר.
״אלוהים דילן!״ הוא שוכב על צד הכביש נטול חולצה.
הפנים שלו נראות חיוורות והאצבעות שלו מדממות.
מה עשית דילן?
״ש..רה?״ הוא ממלמל בשקט.
״כן מניאק זאת אני, עכשיו קום מהמדרכה!״ אני מתקופפת להרים אותו והוא מצחין מאלכוהול.
״לקחת משהו?״ אני מנסה לחפש פצע של מזרק.
הקלה נופלת עלייך שאני לא רואה כלום.
״הרסתי הכול,״ הוא לוחש. כואב לי עליו.
״לא הרסת שום דבר, הכול הולך להיות בסדר,
רק תפסיק בסדר?״ אני דוחפת אותו למכונית של אבא ונכנסת בעצמי.
הוא משתרלע על שלושת המושבים.
״מה עשית פה בכלל דילן?״ הוא עוצם עיניים.
״תענה לי!״
״היא לא רוצה אותי שרה,״ מה?
״הבלונדינית עם הציצים? תאמין לי היא רוצה אותך.״ אני יוצאת אל הכביש הגדול.
״לא,לאא, היא לא רוצה אותי, היא רוצה אותו.״ על מי הוא מדבר?
ג׳ולי?
״זה הורג אותי שרה,״ זה כואב לי לשמוע אותו ככה.
זה מזכיר לי את..לא.
את לא חושבת עליו עכשיו.
אף פעם לא שוב.
״את מגעילה אותי.״
המשפט הזה יהיה תקוע אצלי לנצח.
״הנה קח.״ אני זורקת עליו את הטלפון.
״שחכת את זה פה אתמול בלילה.״ הוא מסתכל על הטלפון ואז מתיישב בחוסר רצון.
״פאק.״ הוא ממלמל שהוא רואה משהו בטלפון.
״אני צריכה טובה.״ הוא מעוות את פניו ונאנח.
״נו?״
״מישל באיזו מסיבה, אני צריכה שתלך לאסוף אותה, היא קצת שיכורה.״ פניו הופכות לחסרות הבעה.
״תתקשר אליה, ותברר איפה היא בסדר?״ אני ממשיכה לדבר והוא ממשיך לשתוק.
״אין לי את המספר שלה.״ מה?
למה שהוא ישקר?
״אה, אז אני התקשר אליה ואשלח לך מיקום,״ אני צריכה לחפור קצת בעיניין הזה.
״אין בעיה.״ טוב זה נשמע כאילו יש בעיה.
״למה היית פה לעזאזל?״ שיט.
קוויתי שהוא לא יחשוב על זה.
״א..ז...אנ..זה לא עיניינך! אוקיי, למה אתה היית פה? אה?״ אלוהים אני כזאת שקופה.
״אוקיי, תירגעי דרמה קווין.״ הוא מרים את ידיו בנסיגה.
״רק אל תכניסי את עצמך לצרות כן?״ הוא מוציא חבילת סיגריות מכיס ושם אחת בפה.
״אתה לא מעשן באוטו של אבא!״
״לא תכננתי על זה,״ הוא פותח את הדלת ויוצא החוצה.
הדפוק הזה.
״איך תגיע הביתה בידיוק?״
״יש לי דרכים,״ אני לא רוצה לדעת...
״אה ודילן?״
״כן?״
״תפסיק.״ אני מראה לו מה שנפל לו מהכיס.
בקבוק מורפין קטן.
הוא ממצמץ את עיניו ואני רואה את הבהלה מתפרצת בפניו.
״שרה..זה לא-״
״תחסוך ממני,״ אני מכניסה את זה לכיס מכנסיי ומתחילה לנסוע.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
״פיונה!״ אחותה הקטנה של דיווה צועקת. היא מביטה בי מכף רגל ועד ראש כאילו משננת את מראי.
הדבר האחרון שאני רוצה זה לראות את פיונה.
ובעיקר לא את דיווה.
״פיונה! כלבה בואי כבר!״ היא צועקת יותר חזק ואני רוצה לסטור לה.
״אלוהים, מה כל כך חשוב דבי? אני מאכילה את התאומים-״
היא עוצרת בכניסה שהיא רואה אותי עומדת ליד הדלת.
היא נראת בידיוק כמו שאני זוכרת אותה.
שיער שחור אסוף בגולגול מבולגן.
עיניים שחורות שנראות מלוכסנות.
היא נראת פרועה ומלוכלכת, בצורה מושכת.
״ש..שרה, היי,״ היא עכשיו עומדת מולי.
״אני צריכה לראות את דיווה.״
״אה, היא לא פה-״
״את יודעת איפה היא?״ אני רוצה לשנוא אותה על מה שהיא עשתה.
״למה את מחפשת אותה?״
״למה אכפת לך?״ אני מאגרפת את היד.
אני שונאת את המקום הזה.
״כי היא אחותי-״
״בולשיט, כאילו היה אכפת לך אי פעם ממישהו חוץ מעצמך. תראי לא באתי בשביל לדבר איתך. באתי כדי לשאול שאלה. או שתעני על השאלה או שתגידי לי להזדיין לך מהפנים.״ אני מתנשפת.
״היא בפארק. זדייני לי מהפנים שרה,״ היא אומרת את זה עם חיוך ואני מחזירה לה חיוך.
היא טורקת את הדלת ואני מתחילה ללכת לפארק שהכול התחיל שם.
הפעם הראשונה שפגשתי את קול היה בפארק הזה.
״אני נשבעת לך! הוא נתן לי נשיקה!״ דיווה צועקת ואני רואה את הסומק מצטבר על לחייה.
״זה היה בלחי!״ אני דוחפת אותה עם הכתף וצוחקת.
דיווה סיפרה לי שאלכס הציע לה חברות היום.
היא הילד הכי חתיך בכיתה שלנו!
״פיונה! בואי לפה ותישמעי איך אלכס נישק את דיווה!״
פיונה בת 16 כמעט והיא סופר מגניבה.
היא פעם אחת סיפרה לי שמישהו ניסה לנשק אותה והיא העיפה לו סטירה.
״עוד פעם השטויות האלה,״ היא מגלגלת עיניים וממשיכה לצייר בחוברות המוזרה שלה.
״בואי!״ דיווה מושכת אותי ואנחנו רצות ביחד לפארק.
אני רואה מרחוק חבורת בנים שנראים בערך בגיל של פיונה.
״היי, בנות,״ יואי רץ לכיווני וכולו מזיע.
״איכס יש לך ריח של חרא,״ אני אומרת.
״אה כן? גם עכשיו יש לי ריח של חרא?״ הוא מחבק אותי ומצמיד אותי לחוצה הדוחה שלו.
״איככ יואי!״ הוא צוחק ומתרחק ממני.
״היי יו,״ פיונה עומדת מול יואי והוא מחייך.
״היי פי,״
״הם נראה לי עומדים להזדיין,״ דיווה פולט ופיונה נהיית אדומה כמו אבטיח.
בזמן האחרון היא ויואי התקרבו.
״תשמרי על הפה! ותפסיקי להגיד את זה.״ פיונה צועקת ויואי נראה משועשע.
״יו! זה לא מצחיק!״ פיונה מכה אותו עם החוברת שבידה.
״סליחה,סליחה,״
״טוב,אם תסלחו לנו אנחנו הולכים לספריה לאיזה 20 דקות בסדר ילדונת?״ יואי מחייך אליי.
אני מהננת בתגובה והוא ופיונה מתחילים ללכת.
״אני הולכת לרגל אחריהם! בואי,״
״אני יוותר תודה,״ דיווה מגלגלת עיניים ומתחילה ללכת אחריהם.
השמים בהירים כל כך שקשה לי להסתכל עליהם.
״היי! ילדה תמסרי את הכדור!״ אני שומעת צעקה מחברות הילדים הרחוקה.
אני רואה כדור כדורסל מתגלגל לפניי.
אני מרימה אותו ומתחילה ללכת אליהם.
״אחי,״ אחד מהם מסתכל עליי וצוחק.
משהו לא בסדר בפנים שלי?
״הנה.״ אני מניחה את הכדור בידיו של בחור גבוה ומאיים.
כל מה שאני רוצה לעשות זה ללכת משם.
הנוכחות שלהם מפחידה אותי.
״אמרתי לך למסור לי אותו.״
״אה, כן, אני גרוע בלמסור, פעם אחת לואי אח שלי ביקש ממני למסור לו כדור ואז מתי שניסיתי למסור לו הכדור חזר-״
״תסתמי זונה, לא אכפת לי.״ חברים שלו מתחילים לצחוק.
אני לא זונה...
״אוקיי, אני אלך עכשיו.״ אני מסתובב ואני מנסה לא לרוץ הרחק מהחברות בנים הזאת.
״לא מהר כל כך,״ הוא תופס בידי בחוזקה ואני רוצה לבכות.
״אתה מכאיב לי! תעזוב אותי!״ העור שלי צורב.
״אם את מבקשת,״ הוא עוזב את ידי בהפתע ואני נופלת על הישבן בחוזקה.
דמעות ממלאות את עיניי.
״אתם רעים!״ אני צועקת אליהם את האמת.
״נעים להכיר גם אותך,״ הוא צוחק ונראה כמו נבל מסרט אימה.
״איך קוראים לך זונה?״ הוא מתכופף לריצפה.
״אה?״ היד שלו מחזיקה בסנטרי.
״שאלתי איך קוראים לך?״
״לך זדיין!״ זאת פעם ראשונה שאני מקללת ככה.
״מה אמרת לי כרגע?״ הוא נעמד על רגליו ובועט בעיטה חזקה בבטי.
אני מרגישה אותה מתכווצת.
כאילו אני לא יכולה לנשום.
חברים שלו מתחילים לצחוק.
״מהיום את הצעצוע החדש שלי זונה,״ הוא מסתכל עליי כאילו אני זבל ואז הולך עם כל החברים שלו.
אני בוכה.
אני צורחת.
לא רוצה לזכור את זה.
אני מסתכלת על השמים ושמה לב שהם אפורים.
כנראה הולך לרדת גשם.
אני מגיע לפארק וספויילר,שום דבר לא השתנה.
הכול עדיין נראה כמו זבל.
אני מסתכלת סביבי ולא רואה אף אחד.
פאק.
הוא עבד עליי.
באתי לפה בשביל כלום.
בן זונה.
אני רוצה ממש לצרוח עד שהמעיים שלי יתפוצצו.
אני מתחילה ללכת מהפארק ומתחיל לרדת גשם.
יום נהדר.
״באמת חשבת לברוח בלי להגיד שלום?״ אני קופאת במקום.
הנשימה שלי עוצרת.
הלב שלי עוצר.
הדם שלי עוצר.
אני מרגישה את הצמרמורת עולה עד לראשי כמו חליפה.
אני לא צריכה להסתובב כדי לדעת מי עומד מאחוריי.
״קול.״