האש שבוערת בינינו.

פרק 2

שרה
עמדתי בתחנת האוטובוס חצי שעה בגלל שהאוטובוס ‏איחר,
אבל שהוא סוף סוף הגיע התחיל לרדת גשם, ושהגעתי הוא פסק.
ירדתי מהאוטובוס ושמש ‏העירה את פניי, איך זה פאקינג הגיוני שלפני רגע ירד גשם ועכשיו חמים? בחיים לא אבין.
לפני שאני נכנסת בשערי התיכון אני מוציאה את חפיסת הסיגיריות שלי מהכיס, אני יהיה זקוקה לזה כל כך. עדיין לא נכנסתי וכבר נמאס לי, חבורת מפונקות עוברות לידיי וכמה מהן שולחות אליי מבטים סקרניים, בניגוד לכמה שמסתכלות עליי בגועל ומלמלמלות ״מה זבל כמוה עושה פה?״ זה לא מפתיע,אני כמעט צוחקת להן בפנים.
אני לא חושבת שאף אחת מהן באמת חוותה משהו קשה בחיים,
כל מה שהן רוצות הן מקבלות מאבא העשיר שלהן, אולי אני סתם שופטת לפי המראה שלהן, ואולי לא. הן נראות כמו בנות שמתעללות בבנות אחרות רק כדי להרגיש חזקות.
ואלוהים אני אשמח ללמד אחת מהן לקח.
אני שואפת נשיפה אחרונה וזורק את הסיגריה, והנה אנחנו מתחילים. נכנסתי דרך השער ועיניי נפערו. המקום הזה זה בית מלון מזוין, על בניין גדול יש שלט ׳ברוכים השבים׳ ויש תלמידים בכל מקום. הבניין הוא עצום. הוא מעוצב באופן קלאסי ואוטנטי מאוד, יש פרחים מסביב לבניין, ושביל שמוביל לאלוהים יודע לאן. אני מסתכל סביבי ומבינה שאנשים מתחילים ללטוש בי עיניים, אני רואה מבטים של רחמים,קנאה,גועל,סקרנות, וכמובן יש גם את המבטים שמכוונים לציצים שלי, לגוף שלי, וגם לפנים שלי, אני מתחילה להתקדם לכיון הבניין הגדול ושלושה בחורים גדולים עוברים לידיי.
שלושתם נועצים בי מבטים, ״איך זה שאני לא מכיר אותך?״
אחד מהם מתחיל ללכת מצידי, השיער הבלונדיני שלו מתעופף
ברוח, ועיניו הכחולות נוצצות. הוא נראה בסדר, ״אני חדשה.״ אני אומרת ואפילו לא טורחת
להסתכל לעברו.
״אנחנו צריכים להיות חברים מותק,״ החבר השני שלו מתחיל ללכת מהצד השני שלי, אלוהים, בית ספר מחורבן.
״לא תודה, מותק.״ הקול שלי קפוא ואני עדיין לי מסתכלת עליהם, לבסוף אין לי ברירה אלה לעצור כי החבר השלישי שלהם נעמד מולי. ״בחייך, אנחנו לא נהיה קשים איתך,״ אני סוף סוף מסתכלת עליהם ומבטי עובר לברונטי שעומד מולי, ״עם אני יהיה ׳חברה שלכם׳ אתן בהחלט תהיו קשים.״ אני מביטה לכיון הזין שלו וקורצת כדי שהוא יבין למה אני מתכוונת, הם כולם מסתכלים עליי ועיניהם נפערות לרווחה, אני צוחקת ועוברת אותם לפני שהיה להם זמן להגיב, הם כנראה בחיים לא פגשו בחרות שהתנגדו להם,
נכנסתי לבניין הענק שמפוצץ בתלמידים, כולם הולכים ומתרוצצים ברחבי הבניין, פתאום אני רואה שיער שחור מוכר, בשניה שראשה מסתובב אני מזהה אותה מישל. היא לא מבחינה בי, היא מדברת עם כמה בנות. מישל היא לא סתם יפה, היא פאקינג מהממת. השיער הגלי השחור שלה, העיניים הירוקות שלה,הגובה שלה, פאק באלי להיות גבוה כמו מישל. והגוף שלה..אלוהים, היא נראת כמו חלום. היא גורמת לתלבושת בית ספר להראות טוב. ״אין.מצב.״ אני שומעת צווחה
מישל מתקדם לעברי והיא נראת בהלם. ״אני מדמיינת עכשיו? זה לא אמיתי נכון? את לא אמיתית???״ באלי לצחוק כל כך חזק עכשיו, ״הפתע!״ אני מרימה את ידיי באוויר, מישל מתחילה ממש לרוץ אליי ולחבק אותי כאילו אני בכל שניה הולכת לעלם. ״אני בהלם. איך? מתי? למה? ספרי לי הכול עכשיו!״ היא נראת כל כך מאושרת שאני פה, חמימות מתפשטת מסביב לליבי, זה כיף לדעת שלמישהו אכפת ממך. ״אני אספר לך הכול אני מבטיחה אבל כדי שתפסיקי לחבקת אותי אנשים מתחילים להסתכל,״ היא גילגלה את עינייה. ״שיזדיינו כולם. רק את ואני פה!!״ זאת המישל שלי.
״בואי אני יעשה לך סיבוב פה!״ היא משכה את ידי ובאתי איתה. נכנסנו לתוך כל כך הרבה כיתות שחשבתי שזה כל בית הספר ואז היא אמרה לי שזה רק המיבנה של כיתות ט׳ י׳, בתיכון הקודם שלי כל השכבות למדו באותו המיבנה, זה היה חרא.״את רוצה שאני יעשה לך סיבוב במבנים של כיתות י״א וי״ב ?״ שאלה מישל והרימה את גבותיה.
״אמממ, אני חושבת שכן למה לא,״ היא נראת מרוצה מההחלטה שלי. היא הובילה אותי אחריה, והלכנו חצי שעה עד שהגענו למיבנה שלהם, אני לא צוחקת,הוא היה אפילו יותר גדול מהמיבנה שלנו. ״וואו.״ פלטתי עם פה פעור. המקום הזה נראה יותר טוב מכל בית שאי פעם הייתי בו. ״שלא יכנס לך שם זבוז שרה..״ גיחחה מישל ,״או משהו אחר..״ גיחחתי, רגע. למה היא מתכוונת משהו אחר-אווו ״איכסססס.״ צעקתי שהבנתי למה הכוונה ועשיתי כאילו אני מקיא, ״את כמעט דוחה כמוני מיש,״ דחפתי אותה בכתף. ״די תמשיכי שרה,״ אמרה וחייכה אליי את החיוך הכי חמוד שלה. ואז התחילה להסביר לי על דברים בבית בספר. התחלנו ללכת בחזרה ועברנו בתוך מגרש עצום. ״פה כל הח׳ברה של הפוטבול מתאמנים, כדי לך לשמור מרחק מהם,״ אמרה והורידה את מבטה. ״אומייגד. שחכתי ממנו לגמרי.״ אמרתי לה ונזכרתי במה שסיפרה לי לפני כמה חודשיים, ״מה? על מי את מדברת?״ היא התחילה להסמיק, זה דיי חמוד, ״אל תעשי את עצמך סתומה, הבחור האדיוט שיצאת איתו!״ כן,אז זה סיפור ממש לא יפה. היא יצאה עם איזה בחור מקבוצת הפוטבול והוא הסתיר מכולם שהם היו ביחד, מזדיין. מתי שמישל גילתה היא כעסה בטירוף, היא שאלה אותו למה הוא הסתיר את זה מכולם ואז הוא אמר ואני מצטטת,״אנחנו פשוט..לא באותה הרמה, אני שחקן פוטבול ואת..את.״ מתי שהיא סיפרה לי את זה כעסתי יותר ממנה. איזה בן זונה מסריח אומר דבר כזה? בסופו של דבר היא נפרדה ממנו, אבל חכו. זה לא נגמר פה. אחרי חודש בערך שזה קרה, הוא הבין איזה טעות הוא עשה והתחיל ׳לחזר׳ אחריה שוב. כמובן שמישל לא סתומה ואמרה לו ללכת להזדיין, אבל הוא לא וויתר, הוא אמר לה שהוא יספר לכולם שהם ביחד עם היא תסכים לחזור אליו, והוא אפילו אמר ׳אני אוהב אותך׳ מתי שמישל סיפרה לי את זה הייתי בשוק. אבל מישל לא הסכימה לחזור אליו. והיא סיפרה לי שעד היום הוא ׳מחזר׳ אחריה.
״תזכירי לי איך קוראים לו?״ שאלתי בשעשוע בזמן שראינו חלק מהקבוצה משחקים עם הכדור. ״מייק רודריק.״ אמרה בקול אדיש, אבל אני יודעת שעדיין אכפת לה. ״איכ. אפילו השם שלו פאתטי.״ מלמלה מישל, שקר מוחלט. הוא נשמע כמו חתיך הורס. ״מי מהם זה הוא?״ הסתכלתי על המגרש, מישל נראתה מהוססת לפני שאמרה, ״הזה עם השיער החום,״ כן היא תצטרך להיות קצת יותר מדויקת מזה. ״כולם שם עם שיער חום תני לי עוד משהו,״
היא הסתכלה עליי וגילגלה עיניים, מהלך קלאסי של מישל.
״לא כולם שם עם שיער חום..הוא מספר 9.״ חיפשתי בעיניי
את מספר 9 ופתאום אני רואה גבר גבוהה, שלא נראה בתיכון,
הוא נראה לפחות בן 21, שערו החום נראה רך, ידיו השריריות
אוחזות בכדור והוא מתחיל לרוץ. הוא חתיך בצורה מטופשת.
״פאק,מיש.חשבתי שהוא מכוער.״ אמרתי לה וחייכתי, ״הלוואי שהוא היה מכוער. ככה זה לא היה קשה כל כך.״ היא נאנחה ״רגע, אין פה אף אחד עם שיער לא חום.״ אמרתי ונזכרתי במה שאמרה. ״יש. הוא פשוט לא פה.״ מישל אמרה בקול מקפיא והבנתי בשניה שמי שזה לא יהיה, היא שונאת אותו. ״עכשיו אני סקרנית,״ הסתכלתי על מישל, ״קוראים לו ג׳וני מקליי,כל פעם שאני רואה אותו בא לו לתלוש לו את הביצים המזוינות מהמקום.״ הוא כנראה הרוויח את השנאה של מישל. מישל אף פעם לא שונאת סתם. ״אבל גם כל פעם שאני רואה אותו באלי לזיין לו את הצורה, נ.ב הוא החבר הכי טוב של מייקל(מייק).״ רגע מה. ״עכשיו אני מבולבלת,״ מצמצתי את עיניי.מישל המשיכה אמרה,״הוא ההגדרה לחתיך מידיי, הוא ומייקל זוג חראות ביחד.״ זה למשל מסוג האנשים שאני מתעבת. אנשים שחושבים שהם מלכיי העולם אבל יש להם יותר אגו מזין. השבתי את מבטי למגרש ופתאום משהו תפס אל עיניי, גבר עם שיער שחור רטוב נכנס בריצה למגרש,הוא לבוש במכנסיים בלבד. ככה שאפשר לראות את כל שש הקוביות שלו, אלוהים הוא נראה כמו חלום רטוב של כל בחורה. יש לו חיוך זחוח על פניו,אבל מה שבאמת תפס את עיניי הן העיניים שלו. הן אפורות כל כך שאפשר לשקוע בהן. הוא עצר לייד מייק, המשכתי לסקור אותו בעיניי בלי בושה. אני ומישל עמדנו על הדשה ככה שהיינו די קרובות אליהם. הוא ממש נראה כמו סקס עם רגליים, הוא כל כך גבוהה שאי אפשר לא לשים לב אליו. אני מרגישה את מישל שמה את האגודל שלה על השפתיים שלי, ״יש לך פה קצת ריר.״ אלוהים. ״חה,חה, מצחיק מאוד,״
אמרתי והעפתי את ידה, ״הוא המניאק הגדול מכולם. כל מה שהוא נוגע בו נהרס. אני לא ממליצה לך אפילו להסתכל לכיוונו.״
אמרה מישל אבל אני כבר מזמן נתקעתי על המילה שאמרה.
נוגע.נהרס. פלאשבקים לא רצויים מאימים לעלות במוחי,
הסטתי את מבטי ממישל ולפני שהספקתי להסתכל לכיוונו, עיניו כבר היו עליי, בוחנות אותי, הוא שורף אותי במבטו, או לפחות מנסה, אני לא מסיטה את מבטי ממנו, אנחנו בוחנים אחד את השני בלי בושה ומבטו משתהה על הציצים שלי. דוחה. אבל אני מרגישה את גופי נהיה חם. הוא מחזיר את עיניו לעיניי, ממשיך להסתכל עליי ומרים גבה בשעשוע, לעזאזל, הוא מושך. למה תמיד החראות חתיכים? ״כן,טוב. סיימת לזיין את ג׳וני במבטים?״ אמרה מישל וקלטתי שאני בוהה בו כבר חמש דקות. ״מה? אני רק בודקת את הסחורה.״ אמרתי בציניות, ״לא משנהה מה תעשי, אל תתקרבי אפילו לג׳וני. הוא בן זונה, הוא מתייחס לבנות כמו זונות, הוא חושב שהוא מעל כל העולם.״ הסוג אנשים השונא עליי. עם מישל אומרת, אני האמין לה. ״בואי.״ סוף סוף התחלנו ללכת משם ולפתע נשמעת צעקה, ״לאן את בורחת מותק? לא התגעגעת
אליי?״ אני רואה את מייק מניף בידו, ״לך זדיין רודריק!״ מישל מגיבה, ואנחנו יוצאות משם, ״השיעור הראשון אמור להתחיל בואי.״