האש שבוערת בינינו.

פרק 18

~שרה~
בחיים לא הרגשתי טוב יותר.
השלושה שבועות האחרונים היו השבועות הטובים בחיים שלי.
אני מרגישה שמחה, מאושרת, בריאה.
ג׳וני מרפא אותי.
״איפה הוא?״ מישל שואלת בעצבנות.
״אני לא יודעת, הוא לא עונה,״ לא ראיתי את ג׳וני מאתמול בלילה שהוא פשוט נעלם.
אולי היה לו משהו דחוף והוא היה חייב ללכת?
״אלוהים אנחנו נאחר בגללו!״ היא צווחת.
הסרט החדש של ג׳ון אנגלי יצאה ותכננו ללכת כבר מלא זמן.
ג׳וני אמר לי אתמול שהוא יבוא איתנו.
״טוב, בואי נכנס,״ איפה אתה ג׳וני?
אנחנו מתחילות ללכת לעמדת הפוקפורן.
״בייב, מה את רוצה?״ מישל שואלת אותי אבל אני לא מרוכזת.
איפה הוא?
קרה לו משהו?
הוא בסדר?
אני מרימה את הטלפון ומנסה לחייג אליו שוב.
״היי!״ אני צועקת שמישל ממש לוקחת לי את הטלפון מהיד ומכבה אותו.
״מספיק, הוא בטח סתם הבריז לך כי היה לו משהו, בואי נראה את הסרט ונתמרמר ביחד.״ היא מכניסה את הטלפון שלי לכיס שלה ומסתובבת למוכר.
״אממ אני יכולה בבקשה פופקורן גדול, שתי קולה וגומי חמוץ?״
מישל ומבקשת בשביל שתינו.
״אין בעיה, כבר בדרך ילדה יפה,״ אני מנסה לא להתפרץ בצחוק מהביטוי ׳ילדה יפה׳
אני תוקעת במישל מרפק חלש ומגחכת.
״הוא בקטע שלך,״
״אוי תפסיקי,״ היא דוחפת אותי אבל החיוך לא יורד לה מהפנים.
כל חיוך שלה שווה יותר מהכל הכסף בעולם.
היא לא מחייכת כבר.
מאז שאבא שלה חזר.
אני רואה את הריקנות בעיניה, את הכאב, את הסבל.
כל מה שאני רוצה זה לקחת אותו ממנה.
אני שומעת חבורת בנים עומדים מאחורינו.
מישל מסתכלת על העובד שמכין לנו את הפוקפורן ואומרת,״את חושבת שכדי לי להתחיל לצאת עם אנשים חדשים?״
לא ציפיתי לשאלה הזאת.
״אני חושבת..שאת צריכה קודם לשרוד את הבלגן שלך ואז להתמודד עם בלגן של מישהו אחר.״ היא נראת כאילו היא חושבת על זה.
״תראה את התחת הזה,״ אני שומעת שריקה ומסתובבת אחורה כדי לקלל את הבן זונה.
מישל מסתובבת מייד אחריי עם פרצוף כעוס.
״אם אתה לא רוצה שאני התלוש לך את הביצים ויאכיל אותך בהם תסתום את הפה המזוין שלך.״ מישל מסתכלת על שני הבחורים בגועל.
הזה עם השיער החום צוחק.
״מותק, אני מעדיף לאכיל אותך בהם,״ הוא קורץ ואני כמעט מעיפה לו סטירה.
״חמוד,״ אני מתקרבת אליהם.
״תגיד את זה שוב ולא יהיו לך ביצים.״ אני עומדת פנים מול פנים איתו והוא נראה משועשע.
אדיוט.
״רודריק! מצאנו בנות חריפות!״ רודריק?
לא.
בבקשה לא.
אני מסתכלת על מישל והיא נראת כאילו היא ראתה רוח רפאים.
״רודריק? כמו מייק רודריק?״ אני שואלת.
״אין מצב, את מכירה את מייק בלונדי?״ בלונדי.
ככה ג׳וני היה קורא לי פעם.
״מי מכיר אותי?״ אני רואה את השיער החום הבהיר של מייק מבצבץ.
מישל קופאת במקום ולא מעיזה לנשום.
מייק נעמד בין חבריו ואז פניו נופלות שהוא רואה אותנו.
״מישל,שרה,״ הוא אומר בקרירות.
״מייקל,״ מישל מסתכלת עליו ואני רואה שהיא מתאמצת לא לבכות.
״מישל,״ הוא חוזר.
״מייקל,״ היא אומרת שוב.
חברים שלו נראים מבולבלים מהמצב.
״רגע, זאת מישל? כאילו ה-מישל?״ החבר הבלונדיני שואל.
״הזאת שבגדה בך?-״
״אני לא בגדתי בו.״ מישל מבטלת את דבריו.
״את כן.״ מייק מסתכל עליה בכעס.
״אני לא.״ אלוהים זה יקח הרבה זמן.
״טוב, אני רואה שיש לנו הרבה דברים לדבר עליהם, אז אני..אמ..אלך רגע.״ אני מתחילה לברוח משם ומושכת את שני הבנים המוזרים איתי.
שאלוהים יעזור לי.
״היי! מה את עושה?״ אחד מהם צורח.
״הם צריכים לדבר טמבלים,״ אני עוזבות אותם ומתיישבת על הספה.
יופי, עכשיו אני תקוע עם שני המוזרים האלה.
איפה אתה ג׳וני?
הבלונדיני מתיישב על הספה ונאנח כמו ילד בן שלוש.
״ריק, תשאל אותה.״ והנה התחלנו.
״מה לשאול אותה?״ ריק או איך שלא קוראים לו מתיישב על הספה ממול.
אני רואה שהם מדברים עם העיניים ואז ריק שואל אותי, ״אז..יש לך חבר? כי-״
״כן. יש לי חבר.״ ריק מגלגל עיניים.
״את אפילו לא יודעת מה רציתי להגיד!״ אלוהים תהרוג אותי עכשיו.
״מה רצית להגיד?״ אני שואלת בתסכול.
״רציתי להגיד ש...אמ..טוב..ל..לעאזאל!״ גיחכתי לעצמי.
״אני לא!״ אני מסתכלת עצידה ורואה את מישל ומייק מתווכחים.
״איך אני אמור להאמין שלא עשית את זה? אה?״ מייק צועק.
״אתה פשוט אמור לסמוך עליי! ככה זה בזוגיות מייקל!״
״אז מזל שאנחנו לא בזוגיות יותר.״ אלוהים אני שונאת אותו.
״לך זדיין!״
״תאמיני לי, הייתי עושה את זה עם לא היית כזאת זונה-״ הכף יד של מישל פוגעת בפניו.
״אני מצטער, שיט, מיש, לא התכוונתי-״
״תכסוך ממני,״ היא מתחילה להתרחק והוא הולך אחריה.
טוב, כנראה שאנחנו לא נצפה בסרט.
״שיט, בגלל זה אני לא רוצה חברה ליאן,״ ריק אומר.
״זה תמיד מסתיים רע.״
״זה לא נכון,״ שניהם מסובבים את ראשם אליי.
״זה לא תמיד רע, זה יכול להיות הדבר הכי טוב שאי פעם יקרה לך, אתה יכול להרגיש חי שוב בזכות זה, לפעמים יש דברים רעים זה נכון, אבל לפעמים, זה יכול להיות דבר יפיפה.״ כמו ג׳וני.
אלוהים ג׳וני.
רק המחשבה עליו גורמת ללב שלי לפעום.
״כן, טוב, כל דבר יפיפה הופך למכוער.״ ריק עונה ללא שום היסוס.
אני שומעת את הטלפון שלי מצלצל.
ג׳וני: תפגשי אותי בבית שלי בעוד שעה,יש לי הפתעה בשבילך.
אוקיי, הוא בסדר שרה.
״טוב,היה נחמד לשבת איתכם פה, אבל אני צריכה לזוז ביי,״ אני קמה ולא משאירה להן מקום להגיב.
אני מקלידה למישל הודעה.
אני: אני נוסעת לג׳וני, הוא אמר שיש לו הפתעה בשבילי! תספרי לי בסוף מה קרה עם מייק, אני רוצה לשמוע את כל הפרטים המלוכלכים! XOXO.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני יוצאת מהמכונית ודופקת על הדלת הענקית של ג׳וני.
טוק.
טוק.
טוק.
שום דבר.
אין תגובה.
אני דופקת עוד פעם.
טוק.
טוק.
טוק.
הוא לא עונה.
אני מחליטה לפתוח את הדלת ולהכנס. ״ג׳וני?״ אני ממלמלת וסוגרת את הדלת.
״ג׳וני?״ אני צועקת.
שום.תגובה.
איפה אתה? אני מתחילה לעלות לחדר שלו וכותבת לו הודעה.
אני פה, איפה אתה?
ג׳וני: בואי לחדר שלי, יש לי הפתעה.
הלב שלי מתחיל לפעום חזק ובמהירות. אולהים אני אוהבת אותו.
אני מתקדמת לחדר שלו בהתרגשות.
מה הוא תיכנן בשבילי?
פרחים? הלבשה תחתונה סקסית? דייט?
החיוך על הפנים שלי לא יורד. אני מגיעה לדלת שלו ולוקחת נשימה לפני שאני פותחת אותה, אני באה לפתוח את הדלת אבל אני שומעת קול של...בחורה?
מה?
בלי לחשוב פעמיים אני פותחת את הדלת בדחיפה אחת.
הלב שלי נעצר.
הכול נעצר.
זאת בדיחה?
״מ..מה..ק..ק..קורה..פה?״ הכול שלי חלש כל כך.
אני מרגישה כאילו מישהו הכניס לי יד לחזה, ומחץ לי את הלב.
אני מרגישה כאילו אני לא יכולה לדבר מרוב הכאב.
״מה נראה לך שקורה פה?״ קרלי מסתכלת עליי וממשיכה לנשק את ג׳וני.
היא. מנשקת. אותו.
ג׳וני לא מסתכל עליי.
הדמעות שהחזקתי‏ ‏צורבות את עיניי.
הוא. מנשק. אותה. בחזרה.
הידיים שלי רועדות.
ג׳וני מנשק אותה בלהט ומתחיל להוריד לה את הבגדים.
זו חייבת להיות אי הבנה נכון? נכון?
למה זה כואב כל כך?
אני חייבת לצאת מפה, אבל אני לא מוצאת את הכוח לזוז.
ג׳וני מסיר את מבטו ומסתכל אליי.
הוא מסתכל עליי.
הדמעה חומקת לי.
״עם את לא עומדת להצטרף או משהו פשוט תלכי, את מפריע לנו.״
מה?
אני מרגישה שהגרון שלי צורב.
״אי..ך..יכולת?״ אני צועקת. אני מרגישה את הכאב בכל מקום.
זה יותר גרוע מכל מה שקול אי פעם עשה לי.
״את בוכה? אלוהים את פתטית,״ למה הוא עושה את זה?
״את באמת אמנת לזה שאני ׳אוהב אותך׳? את בסכ הכול זונה זולה ושרציתי להכנס לה בין הרגליים, סוף הסיפור.״
לא.
הלב שלי.
הוא נשבר.
אני לא מצליחה להגיד כלום.
הגרון שלי חסום.
אני מרגישה כאילו אני הולכת להתמוטט.
הדמעות זולגות וזולגות.
אני לא רואה שום רגש בעיניו. שום.דבר.
כאילו אני באמת כלום בשבילו.
זה מה שאת, כלום בשבילו.
את בסכ זונה זולה.
היה עדיף שהוא יהרוג אותי. זה מרגיש אותו הדבר.
לבסוף מתי שאני מוצאת את קולי, הוא קם מהמיטה וטורק לי את הדלת בפנים.
פשוט כך.
משאיר אותי ככה.
שבורה.
אני כמעט מתמוטטת. אני מתאפקת לא לצרוח בבכי.
לא לתלוש לעצמי את השיער.
ולא להתעלף מרוב כאב.
אני הולכת בשקט ויוצאת מביתו.
אני לא מרגישה כלום.
כלום.

אוי!!!! נשארו לנו ממש קצת פרקיםםם תכתבו לי מי הדמות האהובה עליכם!