האש שבוערת בינינו.

פרק 12

-ג׳וני-
היום השונא עליי בשנה הגיע.
היום שקבוצת הפוטבול של קול באה לתיכון שלנו.
זאת מין מסורת מטופשת שבתי הספר עשו כדי ש ׳לא תהיה יריבות בינינו׳ זה פאקינג בולשיט. הם מצטרפים אלינו לאימון חברותי וכיפי, על הזין שלי.
אני רוצה לראות עם יש לו את האומץ להופיע פה אחרי שכיסחתי לו את התחת ביום שישי, אולי יצאתי עם שריטה קטנה, הוא נראה כאילו דוב תקף אותו ואני אשמח לכסח אותו שוב.
אני יוצא מהבית ורואה את המכונית של מייקי בכניסה,
אני פותח את הדלת הקדמית ונכנס.
מייקי נראה כאילו הוא לא ישן חודשיים,אולי זה בגלל שהוא ומישל נפרדו. אני לא הבנתי למה אפילו, מייקי חושב שהיא בגדה בו עם אח של שרה.
זה נראה הגיוני אבל זה לא מסתדר לי, אין סיכויי שהיא עשתה את זה.
״אתה נראה כמו חרא.״ אני אומר ישירות בלי בולשיט מיותר.
מייקי מתניע ויוצא מהשביל גישה שלי.
״תודה,אתה נראה נהדר.״ הוא לא מסתכל לכיווני אפילו.
״תראה, אני יודע שאתה עצוב בגלל מישל אבל-״ הוא קוטע אותי.
״אני לא פאקינג עצוב, אני כועס. הזונה המטומטמת הזאת בגדה בי.״ שיט. בחיים לא ראיתי אותו כועס כל כך,אני לא יגיד לו את זה כי זה יעצבן אותו יותר אבל הוא לא יודע בוודאות שמישל בגדה בו, זה רק ניחוש פרוע.
״מייקי...״
״לא! אוקיי, תפסיק. אני יודע שאתה לא מאמין לי, אבל אני מרגיש את זה.״ הוא השתגע בגלל בחורה, זאת בידיוק הסיבה שאני בחיים לא רציתי ורוצה להתאהב.
זה הורס אותך עד שלא נשאר ממך כלום מלבד לגרסה הכי גרוע שלך.
כל שאר הנסיע שתינו שותקים. אבל זאת לא שתיקה מביכה,
זאת מין שתיקה כזאת שאתה פשוט חושב.
אנחנו מגיעים ואני כבר רוצה למות. אני רואה את המכונית המכוערת של קול וכל החבורה שלו עומדים מסביבו כמו כלבים נטושים.
אני שונא אתם. אני שונא אותם עד ששורף לי פיזית.
הם אנשים חראות, הם עושים דברים נוראים, אבל אני מדבר על דברים נוראים. שמעתי אפילו שהם אנסו מישהי.
רק על זה אני רוצה לשבור לו את המפרקת.
אני ומייקי יוצאים מהמכונית וכל חבריי הקבוצה שלנו מחכים לנו.
״אני בעד שנילך לשם ונהרוג אותם.״ טומי מציע.
אני מסתכל לכיון קול אבל הוא כבר צופה בי.
הוא קורא לי תיגר.
הדם שלי עולה ואני מתחיל להתקדם לכיונו וכולם אחריי.
״בוקר טוב לידיז,״ אני אומר במבט משועשע ורגוע למרות שאני ממש לא.
קול לא מדבר, הוא רק בוהה בי. הוא בוהה בי בצורה כל כך מוזרה, הוא בוהה בי כאילו הוא בהלם שהוא רואה אותי, הוא בוהה בי כאילו ראה רוח רפאים, הוא בוהה בי כאילו..הוא רוצה לזיין אותי. מה לעזאזל? אבל עכשיו אני שם לב. הוא לא בוהה בי.
הוא בוהה במישהו מאחוריי.
אני מסובב את הראש כדי לראות על מה לעזאזל הוא מסכל ומתי שאני רואה, אני פאקינג רותח מזעם. שרה עומדת דיי רחוק מאיתנו ככה שאנחנו רואים אותה אבל היא לא רואה אותנו.
״אין פאקינג מצב.״ אחד מהבחורים של קול ממלמל שקולט לאן קול מסתכל.
קול עדיין לא מגיב.
״זאת שרה?״ עוד אחד צועק וקול מתקשח. איך עם מכירים אותה?אני יהרוג את הבני זונות האלה אם הם יזכירו אותה עוד פעם אחת.
״איך לעזאזל אתם מכירים את שרה?״ מייקי נראה מבולבל וקצת כועס.
אחד מהבחורים מתחיל להגיד משהו אבל קול משתיק אותו.
״תסתום את הפה המזוין שלך!״ הוא צועק ונראה קצת מפוחד ומייד שם את המסכה שלו בחזרה.
״עם אחד מכן אי פעם יזכיר את השם שלה שוב זה לא יגמר טוב.״
אני כל כך עצבני שאני לא מזהה את הקול של עצמי.
״כנראה שלך ולמקליי יש אותו טעם בבחורות אה קול?״ חבר הקבוצה של קול אומר ולוקח לי שנייה להבין מה הכוונה. מה לעזאזל הוא אמר עכשיו? קול קופא במקום, הוא מסתכל הישאר בעיניי, ״היי, עם ג׳וני בקטע של זונות אני לא יעצור אותו,״
אני אהרוג אותו.
״איך קראת לה עכשיו?״ אני מתקרב אליו קצת והוא נרתע.
״זונה-״ האגרוף שלי פוגש בבטן שלו והוא נופל על הריצפה.
אני ממשיך לבעוט בו עד שחברי הקבוצה שלו מתחילים להתערב ולדחוף אותי. ״זה כל מה שיש לך?״ הוא מתגרה בי וזה עובד.
״תעמוד על הרגליים ותגיד לי את זה בפנים.״ המבט שלי מאיים.
עם הוא יעשה את זה, זה יהיה הסוף המחורבן שלו.
הוא מנסה לקום ולעמוד אבל הרגל שלי פוגעת הישר לפרצוף שלו.
זה הדבר הכי כפי שעשיתי בזמן האחרון.
הבן זונה יודע טוב מאוד שהוא לא יכול להביס אותי לבד.
חברי הקבוצה שלו מושכים אותו עצידה, פחדנים.
״מה בשם אלוהים קורה פה?״ המנהלת סטייסי מביטה בכולנו.
אני מתקדם לעבר קול ומרים אותו לעמידה. חברי הקבוצה שלו נוהמים אבל לא עושים כולם.
״בידיוק אמרו שלום לחברינו הטובים, נכון חברה?״
קול נראה רותח מזעם. אבל הוא לא אומר כלום.
חבריי הקבוצה שלי מהוננים.
״אלוהים אדירים, לכו לשיעורים שלכם!״ היא צועק ומתחילה ללכת. ״ג׳וני, מייקל, למשרד שלי עכשיו.״
אני מתעלם ממנה. ״נתראה באימון חראות,״ מייקי מושך אותי ואנחנו עוזבים.