האש שבוערת בינינו.

פרק 8

-ג׳וני-
ממכרת. היא ממכרת. הציצי שלה.הכוס הקטן וההדוק שלה.השפתיים שלה.הלשון שלה.הידיים שלה.התחת שלה.
אני יכול להמשיך לנצח, הטעם שלה הוא בידיוק מה שחשבתי,
מתוקה, בטעם של דובדבן. יכלתי לנשק אותה לנצח. לא פאק לא.
אני שונא אותה. היא חייבת להיות כל כך מעצבנת, היא השאירה אותי בפה פעור מתי שעזבה, בנות תמיד מתחננות שאני ישאר.
אני לא צריך לבקש מהן כלום. אחרי שיצאתי הלכתי ישאר הביתה, לא היה לי זמן, הוא מצב רוח לבדוק איפה מייקי,והנה אני היום בדרך לבית ספר עם החבר הכי טוב שלי. ״אתה לא מבין מה קרה לי אתמול!״ מייקי קופץ בהתרגשות בזמן שאני נראה כמו פרצוף תחת.
״רגע.. למה אתה נראה כמו פרצוף תחת?״ הוא עוצר שבאנו להכנס לבית ספר,״כלום.תמשיך, מה קרה אתמול עם מישל?״ אני נועץ בו מבט ״טוב תראה..אל תכעס עליי..״ ״אוי לא.״ ״אוי כן.״ אני מסתכל עליו, הוא מסתכל עליי, ושנינו יודעים מה הולך לצאת לו מהפה. ״הזדיינו.״ הוא פולט ״בנאדם!״ אני דוחף אותו, איך הוא כזה טיפש, להזדיין עם מישהי שלפני רגע שכבה עם חבר שלו, אף פעם לא אהבתי את מישל והיא אף פעם לא אהבה אותי.״היי! הבנתי את הסיפור שלה, אני יודע למה היא....עם כריס.״ ״אוקיי...למה היא שכבה עם כריס?״ אני באמת מנסה להבין לפעמים איך המוח של הדפוק הזה עובד. ״רגע..מה יש לך על הצוואר?״ הוא הזיז את החולצה שלי ופתאום אני קולט..היקי..מי לא אחרת מאשר שרה. ״או אהה.. זה כלום.״ אני מזיז את היד שלו ומסדר את החולצה ככה שאי אפשר לראות,
״אתה מסתיר ממני סודות ג׳ון ג׳ון?״ הוא מסתכל עליי במבט נואש
״אני..-״ ״היי,״ מישל מתקרבת למייקי בזמן שהוא מושך אותה אליו, ״היי,״ הוא מחזיר. אפשר לחשוב שהם ממש חמודים ככ-
הלשון שלה בתוך הגרון שלו,״ו....הלכתי.״ אני אומר ומנסה להתחמק משם ״היי לא סיימתי לדבר איתך על העיניין הזה..״
הוא מסתכל לי על הצוואר, ״אני סיימתי.״ אני מחזיר בתגובה
״רגע אז......חזרתם?״ אני שואל למרות שזה ברור שכן. אבל אני אוהב לראות את מייקי מסמיק. ״אהה..א..כ..ן״ הוא מסתכל למטה ומישל מתחילה לצחוק. ״אתה חמוד שאתה מסמיק,״ היא אומרת וממשיכה לצחוק בזמן שמייקי נראה נבוך, ״או תסתמי.״
הוא אומר ומתחיל לבלוע אותה, ו....עכשיו אני הולך. התחלתי ללכת לכיון הכיתה לפני ששמעתי ״ג׳וני!״ קרלי. עוד פעם.
״כן?״ אמרתי בטון טיפה כעוס מדי ״למה אתה מתנהג ככה?״
היא מסתכלת עליי בהמצע המסדרון, כמה אנשים עצרו כדי לראות מה קורה ״איך?״ אין לי כוח לחרא הזה היום. ״כאילו אתה חייב לי משהו!״ היא צורחת ״כאילו אני מכריחה אותך להיות איתי כאילו-״
עצרתי אותה ״את.לא.איתי.״ היא מסתכלת עליי בפנים מובכת ואדומות מכעס ״אתה כזה בן זונה! אז מה אני בשבילך? אה?
רק חור שאתה מכניס בו?״ היא לא רצינית, כולן פה יודעת
שאני לא נכנס למערכת יחסים וגם אמרתי לקרלי שזה סטוץ, לא יותר מזה. נמאס לי מהבנות פה. ״כן. את חור שאני מכניס בו. ואת יודעת את זה.״ אולי אני רע אבל היא מנסה לעשות דרמה מכל דבר קטן. ״אתה..אתה חרא!״ היא צועקת אבל אני לא מקשיב לה, הפסקתי להקשיב לה מתי שעיניי נחו על שרה. היא מסתכלת עליי ואני עליה אלוהים אני רוצה לנשק אותה שוב, ״על מה לעזאזל אתה מסתכל?״ קרלי מפנה את מבטה לשרה ואז חושבת שהיא הבינה הכול, ״בגללה? בגללה אתה מתעלם ממני? היא זונה! בבית ספר הקודם שלה היא שכבה עם כולם!״ מעניין.
״כן מה שתגידי.״ אני לא מקשיב לה ״אתה מעדיף אותה עליי?״
״אני מעדיף את כולם עלייך.״ היא מתחילה לרוץ משם בבכי,
כאילו זה מזיז לי. אני ממשיך להסתכל על שרה אבל היא מסיטה את מבטה ולפני שאני שם לב מישהו תפס אותה מהמותניים ומקרב אותה אליו.... בראין. מה לעזאזל הוא עושה? הרגליים שלי מתחילות להתקדם מניגוד לרצוני, היא צוחקת ממשהו שהוא אמר
מה לעזאזל כל כך מצחיק? ג׳וני תפסיק. מה הבעיות שלי?
לא אכפת לי שהוא מדבר איתה, אני שונא אותה. כן אבל אני מאוד אוהב את השפתיים שלה. ״ג׳וני אחי מה קורה?״ בראין מסתכל עליי אבל אני לא מסתכל עליו, אני מסתכל על שרה, היא מפילה את מבטה לריצפה ולא מביטה בי, זה לא אמור להפריע לי, למה לעזאזל זה מפריע לי? ״כדור הארץ לג׳וני??״ בראין מנופף בידיו מול הפנים שלי ואני רוצהי להחטיף לו אגרוף. ״הא,אני צריך לדבר איתך.״ אני מסתכל על שרה והיא סוף סוף הרימה את מבטה ומסתכל עליי עם העיניים הגדולות והכחולות האלה, פאק היא יפיפייה. ״אני לא רוצה לדבר איתך.״
כלבה. היא כזאת..פאק..אני לא יודע מה קורה לי אני שונא בנות כמוה למה נישקתי אותה? ״חבל מאוד שאין לך ברירה.״ אני מסמן לבראין ללכת והוא כנראה מבין את הרמז ואומר ״טוב,שרה. אני רואה שיש לך כמה...דברים לסדר..תחשבתי על מה שאמרתי.״
הוא מוסיף קריצה והולך, אנחנו עומדים שם, ושנינו לא אומרים דבר עד שהיא מפרה את השתיקה. ״מה אתה רוצה?״ היא נושפת בעצבנות.
״מה הוא רצה?״ המילים יוצאות ממני. ״לא עיניינך.״ אנשים מתחילים לצאת אל המסדרון ואני מושך את שרה. ״מה לעזאז-״ ״ששש,״ אני קוטע אותה ומכניס אותה לכיתת אומנות, ישאר שאני סוגר את הדלת אני מצמיד אותה לקיר, ״תעזוב אותי ג׳וני.״ פאק השם שלי על השפתיים שלה גורם לזין שלי להזדקף במכנסיי הג׳ינס שלי.
״תכריחי אותי.״
״אני לא משחקת במשחק שלך עוד פעם ג׳וני, עוף ממני או שאני אצרח.״
״או נסיכה, אני יכול לחשוב על דרכים אחרות לגרום לך לצרוח.״
נשימתה נעתקת והיא מסתכלת בעיניי ״ג׳וני..״ תשוקה בוערת בעיניה והשפתייה נפוחות ומחכות בשבילי, היא נושכת את השפה התחתונה ועיניי לא עוזבות את לשונה.
״זה רעיון גרוע..״ היא אומרת
אבל לא מנסה לברוח, היא עושה משהו שגם אני וגם היא לא ציפנו שתעשה, היא מושכת אותי אליה ומנשקת אותי. היא שמה את ידיה על הצווארי, ומושכת אותי קרוב אליה,שפתיה רכות כל כך, טעמה דובדבן מתוק אבל היא מנשקת בפרעות.
אני מרים אותה בפישוק מסביב לרגליי ושם אותה על השולחן מבלי לנתק את הנשיקה, היא נצמדת אל הזיקפה הקשה במכנסיי
ואני פולט גניחה.
״אדיוט.״
״כלבה.״
אני מנשק אותה לפני שהיא מספיקה להגיב. ״ז..זאת טעעעות..״ היא מתנשפת כאילו רצה מרתון. ״טעות שאת לא יכולה לעמוד בפניה,״ אני תופס בישבנה ומקרב אותה קרוב יותר עד שאנחנו צמודים לגמרי,״אני..שונ..את..אותך.״
״פחות דיבורים נסיכה.״ אני מנשק אותה חזק ומרגיש את שיניי מתנגשות בשלה, אבל לא אכפת לי. אני רוצה לחקור כל סנטימטר בפיה. היא מתחילה לחכך את ישבנה בזין הקשה שלי
״ג׳וני..״ היא מזיזה את ישבנה יותר מהר, אני שולח את ידי לכיון הפטמות העומדות שלה וממש קורע את החולצה המכופתרת מעליה, פאק. הציצים שלה מושלמים. ״הציצים שלך הם הדבר האהוב עליי.״ מה לעזאזל אני אומר? אני מתחיל לנשק את צווארה ויורד לציצים שלה, יש לה טעם מתוק, ״א..אנחנו חייבים..להפסיק.״ היא פולטת בגניחה ״את באמת רוצה שאפסיק?״
אני שןאל במבט משועשע ורעב. אני לא יודע מה היא עשתה לי אבל אני משתוקק אליה יותר מהכול. ״אני....פאק,ג׳וני...תמשיך.״
היא מנשקת אותי ומנסה לקחת שליטה, הלשונות שלנו יוצאות לדו קרב ומשתוללות, הכול מתערבב, הידיים שלה נכנסו מתחת לחולצתי
והיא מתחילה להוריד אותה. ״לאן את ממהרת נסיכה?״
״תשתוק.״
היא מושכת אותה מעל ראשי ומתחילה לנשק את צווארי. ״פפפפפפאק.״ אני ממלמל בזמן שיד אחת שלה יורדת למכנסי הג'ינס שלי ומחזיקה בזיקפתי. ״למה תמיד המניאקים נראים כל כך טוב.״
היא נושפת ברוגז, היא נראתה מיואשת מעצמה. ״אני ינסה לקחת את זה כמחמא,״ גיחחתי ו- ״מה.לעזאזל.קורה.פה.״ פאק. פאק!
שרה מעיפה אותי ממנה בכזאת מהירות שלא ראיתי מימי
״מיש, אני יכולה להסביר, זה לא כמו שזה נראה.״
״אה,באמת? אז לא הזדיינתם על יבש בהמצע חדר האומנות הארור?!״ עיניים של מישל כמעט יוצאות מהמקום
״מיש..״ שרה לוקחת את החולצה שלי ושמה אותה, ו..חזרתי לשנוא אותה.
״זאת החולצה שלי.״ אני מעביר יד בשערי ״כן,טוב. היית צריך לחשוב על זה לפני שקרעת את שלי.״ והנה היא חזרה. ״כלבה אנטיפטית.״ אני ממלמל
״שחצן מזוין,״ היא ממלמלת בחזרה ומישל עומדת שם ומסתכלת עליי כאילו רצחתי את הכלב שלה. ״אני לא יכולה להיות פה..״ מישל מרימה ידיים ויצא מהכיתה ושרה מנסה לרוץ מיד אחריה אבל אני תופס בידה. ״מה אני אמור ללבוש עכשיו לעזאזל?״
״זאת לא הבעיה המחורבנת שלי.״ אומרת ויצא מהכיתה.
הבחורה הזאת..