האש שבוערת בינינו.

פרק 16

~שרה~
״הוא בחור מצחיק מתוקה,״ אבא לוחש לי באוזן ומסתכל על ג׳וני ודילן שצופים במשחק הכדורסל.
איך זה קרה בידיוק? איך ג׳וני הבחור שאני שנאתי, הפך להיות חבר שלי בבום?
איך זה שכל פעם שאני מסתכלת עליו הלב שלי כמעט יוצא מחזה שלי?
איך זה שאני מרגישה משהו שמעולם לא הרגשתי בעבר?
״הוא בחור טוב אבא,״ אני אומרת בחיוך גדול.
״אני בטוח.״
אני מרגישה את הרטט של הטלפון שלי מצלצל בכיס.
״אני עוד שניה חוזרת,״ אני אומרת ויוצאת למרפסת.
שוב פעם המספר הלא מזוהה.
אני מחליטה סוף סוף לענות.
״הלו?״ אין תשובה.
״מישהו שם?״ אני שואלת שוב אבל עדיין אין תשובה.
מה לעזאזל?
״הלו?״ אני באה לנתק אבל אז משהו עוצר אותי.
אני קופאת במקום.
הלב שלי עוצר.
הנשימות שלי עוצרות.
איך כל העולם שלי יכול להרס רק משתי מילים בלבד?
״התגעגעת אליי?״ לא.
״קול.״ זה כל מה שאני מצליחה לומר.
אני מרגישה את השנאה בוערת בי.
את הכעס משתלט עליי.
דמעות מצטברות בעיניי.
לא. אני לא יתן לו את הסיפוק ויבכה.
אני שונה ממה שהייתי פעם.
אני יותר חזקה.
ועם הוא חושב שהוא יכול להביס אותי, הוא יצטרך לחשוב שוב.
״איך הולך שרה?״ אני מנסה לא לשבור את הטלפון בידי.
״איך הולך? איך פאקינג הולך?״ אני כמעט צועקת.
איך הוא מעז בכלל להתקשר אליי אחרי כל מה שהוא עשה לי?
זה רק מגביר את זעמי.
״אתה חולה במוח,חתיכת מזדיין!״ אני שומעת את הגיחוח העלוב שלו דרך הטלפון.
״את זוכרת מה היה קורה פעם שהיית מדברת אליי ככה?״ השערות על עורי מסתמרות.
צמרמורת רע עוברת בכל גופי.
איך אפשר לשכוח?
אי אפשר.
זה כמו קעקוע גרוע.
זה נשאר עלייך לנצח.
״אתה לא מפחיד אותי.״ אני מנסה להשתלט על הקול הרועד שלי.
״אל תשקרי לי,אני יודע שכן.״ דמע בודדה זולגת על לחיי.
לא דמעת עצב.
דמעת כעס.
אני רוצה שהוא יסבול. כמו שאני סבלתי.
אני רוצה שהוא ימות.
אני.רוצה.שהוא.ימות.
״אבל אל תדאגי,אני לא הולך לפגוע בך, מצד שני, אני יהנה מאוד לפגוע בחבר הקטן שלך.״ לא.
בן זונה.
הוא לא יעשה שום דבר לג׳וני.
הוא סתם מחרטט.
״אל תתקשר אליי יותר בחיים, שמעת?״ אני צועקת.
אני מרגישה את האימה עוטפת אותי מכל הכיוונים.
כל הפלאשבקים חוזרים אליי בבום.
לא. תצא לי מהראש! תלכו, די!
״מה את הולכת לעשות עם כן? אה זונה קטנה? תבכי לאחים שלך?
עם תעשי את זה אני ארדוף אותך, אני יפרוץ אליי הביתה ואזיין אותך, אני הארוס כל חלק וחלק מהגוף שלך-״
אני פורצת בבכי ומנתקת את השיחה.
אני רועדת.
אני מרגישה אותו.
בכל מקום.
תעצור.
״תתאפסי שרה, הוא לא פה. את פה, ואת בסדר.״ אני נושמת עמוק.
הרעידות נפסקות.
אני מנגבת את הדמעות.
״את בסדר גמור,״ אני לוחשת לעצמי.
אני פותחת את הדלת וישר מבחינה בג׳וני.
אני מתקדמת לעברו ולוקחת את ידו בלי להגיד שום דבר.
אנחנו עולים במדרגות עד שאנחנו מגיעים לחדר שלי.
״נסיכה-״ אני שמה אצבע על שפתיו ועוצרת אותו מלהשלים את המשפט.
״ששש, אל תדבר.״ אני פותחת את דלת החדר ומושיבה אותו על המיטה.
הוא נראה מבולבל,מגורה,שמח,דאוג.
אבל אני צריכה את זה.
אני צריכה אותו.
אני עומדת מעליו ומניחה את שתי ידיי על מכנסיי.
לאט,לאט, אני מורידה אותן ועיניו לא עוזבות את שלי.
אני מעיפה את המכנסיים עצידה וממשיכה, ביד אחת,
אני מושכת את החולצה מעבר לראשי וחושפת את השדיים שלי.
אני כבר רואה את זקפתו של ג׳וני ממכנסי ‏הטרנינג שלו.
הוא מביט בשדיי בכזאת תשוקה שבא לי למות.
״מושלם,״ הוא מלטף את השד שלי ורעד עובר בי.
הוא מושך אותי ממותניי אליו ושפתיו מנשקות בעדינות את שדי,
כאילו הן שבירים.
בחיים לא ראיתי אותו כזה..כזה עדין.
הוא נושך את הפטמה שלי ואני גונחת בגלל גל העונג.
הוא מלקק את השניה כאילו היא סוכרייה.
אני מושכת את חולצותו מעל ראשו וחושפת את קוביות הבטן המושלמות עד כאב שלו.
הוא מושך אותי עד שאני יושבת עליו בפישוק רגליים.
״פאק, יש לך מושג מה את עושה לי?״ הוא גונח באוזני.
יש לו מושג מה הוא עושה לי?
הוא גורם לי להרגיש חיה שוב. הוא גורם לי להרגיש.
אני מנשקת את קו הלסת החד שלו והוא תופס בישבני.
אני מרגישה כאילו אני בוערת מחום.
״תוריד את זה.״ אני מושכת את מכנסיו.
הוא מרים אותי ואז אנחנו מתהפכים.
אני על הגב והוא מעליי.
לפני שאני שמה לב הוא עירום לגמרי.
אני מרגישה את הרטיבות בין רגליי כמעט נוטפת.
הזין הגדול והנוקשה שלו מתמקם בין רגליי ואני מנשקת אותו.
אני מנשקת אותו כאילו חיי תלויים בזה.
הטעם שלו נצרב בלשוני.
הריח הגברי שלו משתלט עליי לגמרי.
״שיט קונדום,״ הוא ממלמל ומנסה להתרחק אבל אני תופס את לחייו.
״אני על גלולות,זה בסדר.״ אני מסתכלת בעיניו האפורות וכמעט מתפוצצת.
הוא מנשקת אותי שוב, חזק יותר.
אני מרגישה את הקצה שלו בפתח שלי.
מתגרה ברטיבות שלי.
הוא מעביר אותו על הקפלים שלי ואני גונחת.
״בבקשה ג׳וני,״ אני מתחננת.
אני זקוקה לזה, אני זקוקה לו.
״בבקשה מה?״ הקצה שלו לוחץ לי עד הדגדגן.
״ב..בקשה תזיין א..ותי!״ אני לא מצליחה להשלים משפט.
״בסדר נסיכה,״ בלי התראה מוקדמת, הוא נכנס אליי, בבום.
אני מרגישה אותו ממלא אותי, הוא כל כך גדול לעאזאל.
זאת ההרגשה הכי טובה שהרגשתי בכל חיי.
״פאק, את כל כך צרה,״ הוא נוהם ומתחיל לזוז קצת.
אני רק רוצה שהוא יזיין אותי.
חזק.
הוא מתחיל לצאת,ולהכנס,פאק.פאק!
זה כל כך טוב.
״אלוהים!״ אני גונחת ומתחילה לזוז גם.
אני מרגישה אותו בכל מקום מהגוף שלי.
הוא ממלא אותי בכל האזורים.
גם בלב.
״אל תעז לעצור!״ הוא מגחח וממשיך מהר יותר.
הוא מתחיל להיות אגרסיבי וזה פאקינג מדהים.
״את שלי נסיכה.״ הוא ממלמל.
״את שומעת? את פאקינג שלי.״ אלוהים כן. אני שלו.
הוא נכנס עוד פעם.
״אני חושבת שאני-״ אלוהים אני לא מצליחה לסיים אל המשפט.
זה יותר טוב ממה שאי פעם דמיינתי.
״אני אוהב אותך שרה.״ בום.בום.בום.בום.בום.
הלב שלי.
הוא אמר את זה.
הוא אוהב אותי.
הוא פאקינג אוהב אותי.
״אני אוהבת אותך ג׳וני.״ אני מחזירה לפני שהאורגזמה מכה בשנינו.
עונג. הוא בכל מקום.
אלוהים אני רועדת מעונג.
האורגזמה הכי טובה שהייתה לי בכל החיים.
ג׳וני נשכב עליי לכמה רגעים, אחרי שהוא מתאושש הוא מתגלגל לצד המיטה.
שינינו שוכבים שם, מתנשפים.
הוא אוהב אותך.
הוא.אוהב.אותך.
הרגע הזה יהיה חרוט לי במוח לנצח.
׳אני אוהב אותך שרה.׳ אלוהים.
״בואי הנה,״ הוא מושך אותי אליו וחמימות מתפשטת בליבי.
״התכוונת לזה?״ הוא שואל.
״למה?״
״לזה שאת אוהבת אותי.״ כן. כן. כן!!!!!!!
״כן. ג׳וני, אני פאקינג אוהבת אותך, בסדר?״ הנה אמרתי את זה.
אני אוהבת אותו יותר ממה שאני אוהבת את עצמי.
״פאק,אני אוהב אותך גם נסיכה, אני אוהב אותך,אני אוהב אותך, אני אוהב אותך,״ הוא מנשק לי את הצוואר.
הוא באמת אוהב אותי.
לא יואמן.
אני עוצמת את עיניי בידיע שאני התעורר והוא יהיה לצידי בבוקר.
ג׳וני שלי.
ואני לא מתכוונת לשחרר אותו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני פותחת את עיניי לאט,לאט, אני זזה קצת כדי לגעת בג׳וני אבל ידיי לא מוצאות אותו.
אני פותחת עיניים בבת אחת ומבינה שהוא לא שם.
אני קמה ולוקחת את את הטלפון מהשידה.
עכשיו 11:00 בבוקר.
שיט ברור שהוא הלך, יש לימודים היום.
אני יורדת במדרגות וריח טוב מגיע לאפי.
מה עם ג׳וני הלך יותר מוקדם?
אולי הוא התחרט על מה שקרא בינינו?
לא.
אולי הוא נבהל.
שיט בבקשה לא.
אולי הוא לא רוצה להיות איתי יותר והוא סתם רצה לשכב איתי?
לא.
לא.
לא.
לא.
״בוקר טוב נסיכה,״ הוא כאן.
הבחור שלי.
״אתה פה.״ אני מסתכל על ג׳וני, במטבח שלי, מכין חביתה. שאני אמות.
״ברור שאני פה,״ אני מסתכלת על ג׳וני, הוא לובש טרנינג בלבד.
השיער שלו מבולגן בצורה סקסית והעיניים האפורות שלו נעוצות בי.
״חשבתי שהלכת,״ אני מתקדמת לעברו.
״לא תיפטרי ממני בכזאת קלות,״ הוא קורץ לי ואני נמסה.
״מה את עושה היום?״ הוא חוזר לטגן את החביתה.
שיט. אני לא יכולה לספר לו.
מישל ביקשה ממני טובה, וזה קשור לאבא שלה.
היא נוסעת היום לאן שהוא, אז היא ביקשה ממני לבוא אליה הביתה,כדי שאבא שלה לא יפגע באמא שלה. היא סיפרה לי שהוא איים להרוג אותה. הצעתי למישל לעבור לגור אצלנו, היא אמרה שהיא תחשוב על זה, ואבא שלה אף פעם לא פוגע בהם בסביבת אנשים, אז עם אני יהיה שם, לא יקרה כלום.
אסור לי לספר לאף אחד על מה שאבא שלה עושה לה,
וזה מטריף. אני לא יכולה לשקר לג׳וני.
אני חייבת, רק הפעם.
״אה..אני נוסעת לפגוש חברה מחוץ לעיר,״ אלוהים אני נוראית.
״באמת?״ הוא נראה מופתע.
״אה-הא.״ אני טועמת מהחביתה הכי טעימה שטעמתי בחיים שלי.
הוא מושך אותי אליו ומצמיד את שפתיו אל שפתיי.
אלוהים...
״אני התגעגע אלייך,״ הוא טופח על ישבני, ואני צווחת.
״היי! אחים שלי יכולים לרדת למטה בכל רגע,״ אני מחייכת אליו.
״אני בטוח שהם יהנו מהמופע.
הוא מנשקת אותי עוד פעם.
הוא עוד יהרוג אותי.
״אני חייב לזוז תתקשרי אליי שתחזרי בסדר?״ הוא לובש חולצה מהר ומציץ בטלפון שלו.
״בסדר, ביי,״ אני נותנת לו נשיקה אחרונה.
״אני אוהב אותך,״ הוא ממלמל על שפתיי.
פאק.
״גם אני.״
הוא מתרחק ממני ואני ישר מרגישה בחסרונו.
הוא פותח את הדלת קורץ לי ויוצא.

מי הדמות האוהבה עליכם??? חשוב לי לדעתתתת