האש שבוערת בינינו.

פרק 14

~שרה~
אני סוגרת את העיניים ולוקחת נשימה עמוקה.
דילן גרר אותי לבר איתו.
הוא אמר שיש פה מישהי שהוא מחבב, אני חושבת שזה סתם בולשיט.
הוא בא בגלל מקס.
הסוחר שלו.
זה רק הולך ומחמיר,הוא עוד מעט בן 17 והוא כמעט מת פעמיים.
אני ויואי כל הזמן אומרים לו להפסיק. אבל הוא לא מפסיק.
הוא ממשיך יותר.
אף פעם לא הבנתי את הסיבה באמת.
כלומר, ידעתי שזה בגלל אמא, אבל למה עוד?
למה הוא מענה את עצמו?
אני פותחת את העיניים ומוציאה את האוויר שהיה תקוע לי בריאות.
אני ממש לא רוצה לראות אנשים מהתיכון שלי.
בעיקר לא אותו.
לא את קול.
״חמורה! בואי לפה,״ דילן קורא לי ואני רואה שהוא מדבר עם נערה קטנה ונמוכה.
״מה אתה רוצה?״ אני רוטנת שאני מגיע אליהם.
אני בוחנת את הבחורה מכף רגל ועד ראש.
שערה החום גולש על גבה.
היא נראת צעירה מדילן, העיניים החומות שלה מנצנצות שהיא מביטה בו.
שאלוהים יעזור לה.
לא כדי לה להתאהב בדילן.
הוא רק ישבור לה את הלב, טוב אני לא באמת שמה זין על זה.
״תכירי, זאת ג׳ולי-״ דילן מסתובב אליי ומתחיל לדבר אבל אני מרגישה בנוכחות שלו.
אני מרגישה אותו מסתכל עליי.
אני מרגישה אותו נועץ בי את המבט הדוחה שלו.
אני מתחילה להרגיש את העצמות שלי מבעד לעור וזה הורג אותי.
זה תמיד קורה שאני רואה אותו.
אני מתחילה להיות מודעת לקצב פעימות ליבי.
אני מסובבת את ראשי בפחד ומקווה שאני טועה וזה לא הוא.
אבל אני אף פעם לא טועה.
זה הוא.
הוא פה.
קול פה.
הוא מסתכל עליי ואני כבר יודעת מה הולך לקרות.
הוא הולך לעשות את זה שוב.
ואני הולכת לבכות.
חזק.
״את מקשיבה לי בכלל?״ אני פתאום נזכרת שדילן עומד לידי ומדבר איתי.
״אה, כן שמעתי.״ אני אומרת אבל אפילו לא מסתכלת עליו.
קול מסתכל עליי וקורא לי לבוא אליו.
אני יודעת שעם אני לא יעשה מה שהוא רוצה יהיו השלכות.
יהיו השלכות רבות.
״מי זה לעזאזל?״ דילן מבחין בקול שמסתכל עליי כאילו אני טרף קל. זה נותן לי צמרמורת.
״אף אחד, אני הולכת לשרותים.״ הוא מתחיל לדבר שוב אבל אני כבר לא שם.
אני יוצאת מהבר בריצה מקווה שהוא לא יבחין בי.
אבל הוא כן.
אני מגיע לחניון ואני מרגישה ידיים אוחזות במותניי ומושכות אותי בחוזקה לאחור.
״זונה מטומטמת. חשבת שאת יכולה לברוח ממני?״. הוא לוחש באוזני ופרץ חדש של אימה עוטף אותי.
אני מרגישה נגוע במחלה.
כל מקום בגוף שלי שהוא נוגע בו.
אני נגעלת מעצמי.
אני מרגישה מקוללת.
קול לוחץ את הידיים שלו לבטני עד שאני צועקת בכאבים.
העיניים שלי מתחילות לשרוף אבל אני לא יתן לא את הסיפוק הזה.
אני לא יבכה.
הוא אוהב שאני מפחדת.
הוא אוהב שאני בוכה.
הוא אוהב לשלוט בי.
אני לא יתן לו לשלוט בי.
״תעזוב אותי!״ אני צועקת ומתחילה לבעוט באוויר בניסיון לשחרר את האחיזה שלו.
״תרגעי עכשיו או שאני לא יהיה עדין,״ עם זה עדין אני לא רוצה לדעת מה זה חזק.
״חתיכת מזדיין אמרתי תעזוב אותי!״ המרפק שלי פוגע בצלעותיו והאחיזה שלו בי משתחררת.
אני קופצת על רגליי ומתחילה לרוץ.
הכי מהר שאני יכולה.
הנעלים שלי נופלות בדרך, אבל אני ממשיכה לרוץ.
הרגליים שלי מתחילות להפגע אבל אני ממשיכה לרוץ.
אין לי כבר נשימה ‏והצלעות שלי כואבות אבל אני ממשיכה לרוץ.
אני מגיע לאמצע הכביש ורואה מכונית.
״היי! עזרה בבקשה!״ אני צועקת לעברה.
אבל אין שום תגובה.
המכונית נעצרת ומתחילה לנסוע אחורה לכיווני.
״תודה לאל.״ אני ממלמלת לעצמי.
הם עוצרים לידיי ומתחילים לפתוח את החלונות.
״אני יכולה טראמפ ל-״ לא.
״תתרחק ממני!״ אני מתרחקת מהמכונית של החבר הכי טוב של קול.
ומתחילה לרוץ לכיוון השני.
אבל לפני שאני מצליחה להתרחק אני מתנגשת בחזה מוצץ.
פאק לא.
תנשמי.
הם לא יהרגו אותך.
״את הולכת לשלם על הבעיטה הזאת זונה,״ קול עומד מולי ונראה שמח.
אני לוקחת צעד לאחור ומתנגשת בקאי.
החבר של קול.
״לאן את בורחת חמודה?״ שיט שיט שיט!
״בבקשה לא,״ הקול שלי נשבר. אני לא מצליחה להכיל את הפחד שלי.
אני מתפוצצת. הדמעות פורצות.
קול דוחף אותי ואני מתרסקת על כביש העפר.
הוא עומד מעליי ומתחיל לבעוט בצלעותיי.
כאב מפלח לי את כל הגוף ואני לא מצליחה לנשום.
תעצמי עיניים שרה, את חולמת. זה לא אמיתי.
״זונה קטנה וטיפשה.״ הוא מושך בשערי וגורר אותי למכונית של קאי.
אני צורחת עד שאין לי קול.
אין לי כבר דמעות.
אין לי כבר חשק לחיות.
״תמשיכי, אני אוהב שאת מתנגדת.״  הלב שלי מהיר.
״בן זונה!״ אני בועט בו בכל הכוח אבל זה לא מספיק.
קאי תופס לי את שתי הידיים ומרים אותי על הרגליים.
״אתם חולים במוח!״ קאי מעיף לי סטירה. אני מרגישה את לחיי בוערת מכאב.
הוא מכופף אותי על המכונית ומחזיק את ידיי מאחורי גבי.
״קול סיפר לי שאת כוס אדוק וחמוד. אני רוצה לנסות.״ הוא תולש ממני את שמלת הערב.
אני לא מצליחה לנשום.
״אני קודם.״ קול אומר ומזיז את קאי.
״יש לי רעיון מצוין לעונש שלך, את בטוח תואהבי אותו.״
הוא מוצאי את הטלפון שלו.
אני מנסה לזוז אבל זה חסר תועלת.
הוא לגמרי שולט בגופי ואני לא יכולה לעשות שום דבר בנוגע לזה.
הוא מוריד לי את התחתונים ופותח את חגורת הג'ינס שלו.
״את הולכת לעשות כאילו את נהנת מזה כמעט כמוני,
שמעת?״ הוא צורח עליי.
״לא!״ אני יורה בתגובה ויורקת לו על הפנים.
אני מרגישה ריקה לגמרי. לא נשאר בי כלום.
הוא יורק על פניי בחזרה ומושך בשערי.
הוא מכה אותי על הישבן כל כך חזק עד שאני מרגישה דם מטפטף.
אני צורחת.
אני חשה כאב בכל מקום בגופי.
״עם את לא רוצה שאני יעשה את זה שוב את תגנחי את השם המזוין שלי בזמן שאני יצלם את זה. האם את מבינה?״
אין לי שום דבר אחר לעשות מלבד להסכים.
הדמעות שחשבתי שנגמרו פורצות מעיניי.
״כן,אני מבינה.״ אני לוחשת.
״יופי. הולך להיות לנו הרבה כיף.״
הוא מוצאי את הטלפון ומתחיל לצלם.