האש שבוערת בינינו.

פרק 20

~שרה~
יומיים.
עברו רק יומיים.
זה מרגיש כאילו עבר נצח.
זה מרגיש כאילו אני בתוך חור. ואני לא מצליחה לצאת ממנו. לא אכלתי מאז.
לא קמתי מהמיטה.
לא יצאתי מהבית.
לא סיפרתי לאף אחד מה קרה.
אפילו לא למישל.
כל פעם שאני חושבת עליו אני מרגישה כאילו דוקרים אותי.
זאת הבעיה.
אני לא מפסיקה לחשוב עליו.
הוא כל מה שאני חושבת עליו. יום ולילה.
למה שהוא יעשה לי דבר כזה?
הוא אמר שהוא אוהב אותי...
נערה טיפשה. באמת חשבת שהוא אוהב אותך?
הקול בראשי צורח.
אני מתכננת לא ללכת היום לתיכון. אני לא יהיה מסוגלת לראות את הפנים שלו בלי להתפרק.
טוק.טוק.טוק. אני שומעת מבעד לדלת.
״שרה?״ הקול של יואי מפלח את השקט. אין לי מצב רוח לאף אחד.
״אני עסוקה.״ אני כמעט לא מצליחה לומר. יואי פותח את הדלת בכל זאת.
מניאק.
״אמרתי שאני עסוקה.״ אני שמה אני השמיכה על הראש.
״אני לא שם זין, למה את שוכבת כבר יומיים במיטה כמו זומבית?״
הוא מתיישב לצידי.
אני נאנחת ומסתובבת להביט בו.
אני מתלבטת עם לומר לו את האמת או לא, לבסוף אני מחליטה.
״ג׳וני בגד בי.״ הקול שלי חלש. יואי מתאבן על המיטה ולא אומר כלום במשך 10 שניות שמרגישות כמו נצח.
״וונסה בגדה בי.״ מה? הזונה הזאת. אני ההרוג אותה.
״מתי? למה לא סיפרת לי?״ אני מתיישבת במהירות ומורידה את השמיכה.
״לפני שבוע, לא רציתי סתם להדאיג אותך, אני בסדר.״ לא נשמע ככה.
״את הולכת לבית ספר?״ הוא מניח את ידו על גבי.
״לא.״ אני אומרת בחדות.
״שרה..״
״אני לא רוצה לראות אותו יואי, זה יותר מידי כואב.״ אני מרגישה דמעות צורבות את עיניי.
״היי,היי,״ הוא מרים את סנטרי כדי שאני יסתכל עליו.
״ההפסד שלו.את לא עשית שום דבר לא בסדר, את שומעת אותי?״
הלב שלי מתחמם.
״מ..מה אתה עשית שגילת שהיא בגדה בך?״ שאלתי.
רציתי לדעת. איך הוא התגבר על זה.
״טוב..דיי זיינתי את אחותה בתור נקמה,״ אעכס!
״יואי!״ אני נותנת לו מכה בכתף.
״היי, את שאלת.״ הוא מחייך חיוך קטן.
״הבחור הזה לא שווה אותך קופה, את תתגברי על זה, אני יודע את זה.״ אני מחבקת אותו.
זין על ג׳וני.
אני אלך היום לתיכון.
גם עם זה מאוד יכאב לראות אותו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
״מה אתה רוצה?״ אני עומדת בחניה של התיכון עם ג׳אק.
ישר שהגעתי הוא בא אליי וביקש לדבר איתי, כמעט לא הסכמתי.
״שרה, תראי אני-״
״בלי זיוני מוח ג׳אק. מה.אתה.רוצה.?״ הקול שלי חד כמו סכין.
״זה קשור לקול,״ רק לשמוע את השם שלו גורם לי לרצות להקיא.
״אני חושב שהוא מתכנן משהו...״
״מה זאת אומרת?״ אני מסתכלת עליו ומשלבת את הידיים על החזה.
״אני חושב שהוא רוצה להפריד בינך לבין ג׳וני-״
״ג׳וני ואני נפרדנו.״ הרעד בקולי ברור. הכאב חוזר במכה.
הדמעות שוב עולות ואני מכריחה אותן לחזור.
״מ..מה?..למה?״
״לא העיניין המזוין שלך.״
״שרה-״
זהו? זה מה שרצית לדבר עליו?״ אני קוטעת אותו כי עם הוא עוד פעם אחת יגיד את השם שלו אני יפרוץ בבכי.
״כן,אבל-״
״ביי.״ אני מתחילה ללכת משם.
״שרה,תראי,אני רק מנסה לעזור לך, זה הכול.״ לעזור לי? לעזור לי?
הכעס שלי מתפרץ.
״לך זדיין! מתי פעם אחרונה ניסית לעזור לי? אה?״ אני יורקת את המילים בפנים שלו ונזכרת איך הוא התייחס אליי פעם.
״את יודעת שבחיים לא רציתי לפגוע בך, אני אהבתי אותך-״
״שלא תעז להגיד את זה! את חתיכת מנובל!״ אני דוחפת אותו. הוא לא אהב אותי.
״אני אהבתי אותך, ואני עדיין אוהב אותך.״ שקר.שקר.שקר.
גברים הם שקרנים.
אני כמעט מכניסה לו אגרוף בגלל האמירה המטומטמת הזאת.
עם הוא באמת היה אוהב אותי, הוא לא היה עושה מה שהוא עשה.
״שקר. ממש אהבת אותי אז אה? מתי שאמרת שאני זונה
מול קול?״
״את יודעת בדיוק כמוני שגם עם הייתי מתנגד, לא הייתי יכול לעזור לך, הוא היה פוגע בי-״
״לא פאקינג אכפת לי, ג׳אק.״ באמת שלא אכפת לי מהתרוץ העלוב שלו.
הוא פישל.
שיקח פאקינג אחריות.
״כן אכפת לך. אכפת לך מג׳וני-״
״לא אכפת לי ממנו!״ דמע אחת חומקת לפני שאני מצליחה לעצור אותה.
״הוא..״ הרס אותי? ״הוא..״ בגד בי? ״הוא..״ שבר אותי.
״זה לא משנה. פשוט..תעזוב אותי בשקט בסדר?״ אני סיימתי עם השיחה הזאת.
אני מתחילה לרוץ משם כמה שיותר מהר.
איך אני אי פעם יתגבר עליו? על מה שהוא עשה לי? זה מרגיש כאילו אני תמיד יהיה תקוע עליו.
אני מרגישה אומללה.
אני מרגישה הרוסה.
אני מרגישה כל כך חלולה.
איך בחור אחד יכול לגרום לי להרגיש כל כך הרבה דברים?
אני רצה כל כך מהר שאני נתקלת במישהו.
״פאק!״ הוא נופל על הריצפה. שיט.שיט.שיט!
״אלוהים,אני מצטערת,״ אני מתקופפת על הריצפה לעזור לבן אדם.
״תסתכלי לאן את הולכת זונה!״ לא. מה הוא עושה פה?
״ג׳ף, תענוג כמו תמיד.״ אני מסתכל על אבא של מישל בכל השנאה שיש לי בגוף.
״איפה הזונה השנייה?״ אני נשבעת באלוהים שאני-
״אתה מתכוון לאמא שלך?״ אולי לרדת עליו זה לא הרעיון הכי טוב בעולם, אבל שיזדיין.
״מה אמרת?״ הוא נעמד על הרגליים בצורה מאיימת שהייתה מפחידה את רוב האנשים, אבל לא פאקינג אותי.
הוא תופס בידי בחוזקה כה רבה שאני בקושי מצליחה לזוז.
״אולי אני לא יכול לעשות לך שום דבר פה, מפונקת קטנה, אבל שלא תחשבי לשניה שאני יוותר לך, מובן?״ הגוף שלי מלא פחד אבל אני לא נסוגה.
ולדמיין שמישל צריכה להתמודד איתו מאז שהיא נולדה.
״תיגע בי שוב ואתה תתחרט על זה.״ אני מסתכלת בעיניי השטן שלו.
״זונה קטנה וחוצפנים אני יחנך אותך!״ הוא תופס בגרוני ומרים אותי.
כואב לי.
אני מנסה לראות עם יש פה אנשים בסביבה, אף אחד.
״ת..תעזו..ב..אותי...ח..חתיכת..ח..רא.״ אני מנסה להכות את ידו אבל האחיזה לא מתרפה.
אני לא מצליחה לנשום.
״את לא כזאת מאיימת עכשיו נכון?״ העיניים שלי מתחילות לדמוע.
אני עוצמת את העיניים מהכאב.
״תעזוב אותה!״ אני פותחת את העיניים בבט אחת ורואה את מישל ודילן תוקעים לאבא של מישל מקל בראש. הוא מתמוטט על הריצפה יחד איתי.
אני סוף סוף יכולה לנשום.
הוא מעולף על הריצפה.
״אלוהים את בסדר?״ מישל נותנת לי יד ומרימה אותי על הרגליים בזמן שדילן מסתכל בשנאה על ג׳ף.
״אני אהרוג אותו.״ הוא ממלמל בשיניים חשוקות.
״אני בסדר מיש, הכול בסדר.״ היא מחבקת אותי ואז מייד מעיפה אותי ממנה.
״אני אמורה לכעוס עלייך!״ היא צועקת.
״את לא סיפרת לי שאת וג׳וני נפרדת.״ והכאב חזר. בכמויות.
״נפרדתם?״ דילן פונה אליי.
״יאפ.״ אני מתחילה להתרחק משם והם עוקבים אחריי.
״למה? איך? מתי? איפה?״ מישל מפציצה אותי בשאלות.
״שטן קטן,תרגעי שנייה,״ דילן החליף כינוי למישל, אני רואה על הבעת פניה שהיא מתעבת את הכינוי הזה אפילו יותר מהקודם.
״לך זדיין, דילדו.״ היא נשארה עם אותו כינוי טוב.
ילדה טובה.
״אין לך חבר שרוצה לזיין אותך או משהו?״ רגע מה?
חבר?
״יש לך חבר?!״ אני עוצרת במקומי ומישל נתקעת בי.
״טוב..אני ומייקל..סוג של חזרנו.״ אין מצב.
״למה? איך? מתי? איפה?״ אני שואלת אותה אותן השאלות ששאלה אותי.
״טוב, הוא אמר לי-״
״שתיכם יכולות לסתום את הפה? ממש לא אכפת לי מהחבר הסנוב של מישמישונת.״ דילן עוצר את דבריה של מישל ומסתכל עליה בגועל.
״מזל שאף אחד לא דיבר אלייך נכון דילדו?״ אלוהים הם ימשיכו לנצח.
״רגע, מה אתה עושה פה?״ אני שואלת מישל ודילן שותקים בבת אחת.
״א..י..א...יש לי פגישה עם המנהל.״ דילן ממלמל ונשמע לחוץ.
״כן גם ג׳ולי פה.״ מישל מגלגלת עיניים.
מישל ממש ממש ממש שונאת אותה.
היא דיי נחמדה.
״מה הבעיה שלך איתה בידיוק שטן קטן?״ דילן ומישל מתחילים ללכת אחריי שוב.
״דבר ראשון, היא מעצבנת, דבר שני יש לה פרצוף מעצבן.״
״יש לה פרצוף מושלם.״ דילן אומר.
זאת פעם ראשונה שאני שומעת אותו אומר דבר כזה על בחורה.
״היא נראת כמו חרק.״ מישל עונה בעצבנות.
״היית מתה להראות כמוה שטן קטן, את סתם קנאית.״ טוב זה מתחיל להיות קצת מכוער.
״ובמה בידיוק יש לי לקנא בה?״ מישל מסתובבת ועוצרת מול דילן.
״אולי בגלל שהיא יותר חכמה ממך, יותר מצחיקה ממך, יותר יפה ממך-״ בום. היד של מישל פוגעת בלחיו של דילן.
זה הגיע לו.
אני חושבת שאני אלך.
דילן נראה כאילו הוא הולך להתפוצץ מזעם. הם שניהם עומדים שם בלי לזוז ובלי לדבר.
אני מתחילה לברוח משם כמה שיותר מהר לפני שאני שומעת את דילן אומר.
״את מכוערת מבפנים.״ אני כמעט חוזרת לשם ומעיפה לו כאפה בעצמי, אבל מישל גם אמרה לו דברים, אפילו יותר גרועים מזה, אני לא רוצה לתפוס צד.
ג׳וני.
פאק.
למה המוח המטופש שלי היה חייב להזכיר לי אותו.
הלופ ממשיך, למה הוא עשה לי את זה? הוא באמת עד כדי כך שנא אותי? שום דבר מכל מה שהיה לנו לא היה אמיתי?
׳אני אוהב אותך, שרה.׳ המילים חרוטות לי בראש. צורבות.
למה אני מרגישה כאילו אני הולכת למות כל פעם שאני חושבת עליו?
אני חייבת תשובות.
אני חייבת לדבר איתו.

אני עכשיו כותבת את הפרק הבא!!!!!! הוא הוא להיות מטורףףף