numb

פרק 12

~~אזהרת טריגר לפני הפרק,בפרק יוזכרו חתכים והתעללות מינית הוא עלול להיות קצת קשה לקריאה🤍~~

לפני חמש שנים:

השעון הורה על השעה 21:00 כאשר ליאו הקטן הלך ברחוב חזרה מביתו של דניאל, והוא שמע יללה קטנה ופגועה מאחורי פחי האשפה בסמטה. ליבו צרם על היצור המסכן אז הוא החליט לבדוק את מקור הרעש.
הוא נע בשקט ככל יכולתו כדי שלא יפחיד את היצור הקטן כשנכנס לסמטה החשוכה, אבל כשיד גדולה וקרה כקרח כיסתה את פיו, הוא ניסה לצרוח הכי חזק שהוא יכול לפני שהתעלף.
כשהתעורר הדבר הראשון שראה היה חושך, הדבר השני שהוא הבחין בו היה הדם שירד מראשו לעיניו באיטיות.
הוא היה לבד בחדר קטן, שכל תכולתו הייתה מזרון, מנורה וילד קטן שלא היה שייך לשם.
הוא היה רק ​​בן 12 כשנחטף.
הוא היה רק ​​בן 12 כשליאו הישן מת.

"בוקר טוב סאנשיין" איש זקן ודוחה נכנס לחדר הדוחה ומלא עובש עם חיוך מגעיל על פניו המגעילות.
"איפה אני? בבקשה תן לי-" התחנן הילד הקטן, אבל הוא עצר ברגע שהזקן שלף סכין מכיסו.
"אסור לך לדבר, אלא אם כן אמרתי לך, הבנת?" הוא שאל וקירב את הסכין קצת יותר מדי קרוב לפניו.
הילד הצעיר מיהר להנהן בראשו בהבנה, הוא כל כך פחד,הוא הרגיש שגופו משותק מרוב פחד.
"ילד טוב סאנשיין, עכשיו, למה שלא תגיד לי את שמך?" שאל הזקן והרחיק את הסכין מפניו.
ליאו הרגיש שהוא יכול לנשום קצת יותר טוב בלי החתיכה המתכתית ליד פניו.
"ל-ליאו" הוא גמגם בפחד.
"ליאו" הוא כמעט גנח את שמו.
" איזה שם יפה לילד קטן ויפה" הוא אמר לו, מלטף בעדינות את פניו.
הוא התקרב אל פניו, מרחרח את שערו.
"אתה מריח כמו שמש, שמש קטנה שלי" הוא לחש ונישק את ראשו.
ליאו צרח.
הוא רצה להקיא על כל הרצפה.

נשמעה דפיקה בדלת, ועיניו של ליאו נפערו בפחד, הוא היה מדמם, מלוכלך, לא ידע איפה הוא לעזאזל, וזקן מפחיד עם סכין מדבר אליו ונוגע בו, הוא לא יכול היה להפסיק לבכות, הוא לא יכול היה לעשות שום דבר כדי לעצור את זה, הוא הרגיש כל כך חסר אונים.
הדלת נפתחה ושני גברים נוספים, קצת יותר צעירים מהפסיכופט עם הסכין, נכנסו לחדר.
ליאו היה מכורבל לכדור בפינה, בכה את עיניו החוצה והתפלל על חייו, הוא לא היה אדם דתי אבל הו אלוהים, הוא מעולם לא התפלל למשהו כל כך הרבה לפני כן.
"אני רואה שהבאת משהו נחמד הפעם" אמר אחד מהם, ליאו רק בכה חזק יותר, הוא כבר הבין מה הולך לקרות.
"השמש הקטנה שלי מוכנה בשבילך אדוני, בחרתי משהו טוב בשבילך הפעם, תראה אותו, הוא נראה כאילו הוא זורח" הזקן כמעט בכה מהתרגשות כשדיבר על ליאו שנראה כאילו הנשמה שלו יצאה מגופו.
"כל הכבוד אלכסנדר, אנחנו ניקח את זה מכאן" אמר השני והושיט מעטפה לזקן שליאו חשד שיש בה כסף.
"להתראות שמש שלי" הוא לחש לאוזנו של ליאו, מה שגרם לו לרעוד יותר ממה שכבר היה. אלכסנדר הושיט להם מזוודה וחייך חיוך מגעיל לפני שיצא מהחדר והשאיר אותו לבד עם שני השדים.
ליאו נגרר משערו למזרן הישן בפינת החדר, הוא צעק כל כך חזק באותו רגע, שהוא הופתע שהם לא התחרשו רק מהצרחות שלו.
"שתוק לעזאזל" סטר לו הגבוה, וגרם לראשו להסתובב אל הצד השני מהעוצמה.
ליאו רק בכה חזק יותר, עד שראה מה יש במזוודה הזו.
חיוך מרושע היה על פניהם של שני השדים, שראו את האופן שבו ליאו בוהה במזוודה המקוללת.
בתוך המזוודה היו בערך 20 סכינים, מכל הסוגים, הצורות, הגדלים, שני השדים היו יותר מרושעים מהשטן עצמו.
הנמוך יותר קרע את החולצה של ליאו עם אחת הסכינים, ליאו צעק בפחד, הוא לא הפסיק לבכות.
"כל כך יפה, הוא באמת נראה כמו שמש קטנה" אמר הגבוה ונישק את בטנו, הייתה תחושה שהבכי שלו גרם להם שמחה, כל דמעה, כל צעקה, זה היה כאילו הם חשו אושר מכך.
ליאו הקיא על הרצפה.
"תראה מה עשית" אחד מהם, הוא לא ידע לזהות כי הראייה שלו הייתה מטושטשת, צעק בכעס וגרם לו לצמרמורת לעבור בעמוד השדרה שלו,הוא היה משותק מפחד, הוא קיבל עוד סטירה, הפעם חזקה אפילו יותר.
"אני מצטער-" הוא ניסה לומר אבל נקטע על ידי הצרחה שלו עצמו כשהחתך הראשון נעשה על עורו החיוור ודם התחיל לטפטף.
"אל תדבר לעזאזל" צעק אחד מהם, הוא שתק, נשך את שפתיו כל כך חזק שהדם התחיל לזלוג מהן, מנסה בכל כוחו לא לצרוח שוב.
כשהגיע החתך השני הוא צרח חזק יותר.

הוא קיבל 19 חתכים באותו לילה, לא כולל את ההתעללות המינית ששני השדים גרמו לו לעבור, היו לו חתכים בירכיים,במותניים,בישבן ובעיקר בבטן.
ליאו זוכר הרבה מאותו לילה, בעיקר חלקים שמגיעים בסיוטים שלו, שמזכירים לו שהוא תמיד יהיה שבור, מצולק.
הוא התעלף הרבה פעמים במהלך העינויים שהוא עבר, הוא איבד הרבה דם, הוא היה מיובש מכל הבכי והצרחות, הוא היה בטוח שהוא עומד למות.
הוא מעולם לא רצה למות כל כך בחייו לפני כן. "בבקשה, בבקשה תפסיק" הוא התחנן בפעם האחרונה, הוא ידע שהוא הולך לוותר, אין על מה להמשיך להילחם, אין סיבה לחיות, הוא הרגיש כל כך חסר נשמה, חסר חיים.
הוא היה מותש, הוא סבל מכאב כל כך עז,שהוא הרגיש שהיה כמעט בלתי מוסבר, הוא רק רצה שהסבל ייגמר, הוא רצה למות.
ורגע לפני שהשטן הגבוה יותר ניסה לחתוך עוד חתך על עורו ההרוס, הדלת נפתחה בבעיטה, ליאו לא ראה הרבה, הוא אפילו לא היה בטוח שזה אמיתי, אבל הוא חשב שהוא מרגיש זרועות חזקות מחבקות אותו לפני שהוא נפל לחושך שהוא קיווה בכל ליבו שלא יתעורר ממנו יותר.