numb

פרק 23

כשליאו נכנס בשער בית הספר, זה היה באמצע השעה השלישית, אז הוא החליט לחכות לשעה הרביעית כדי להיכנס לכיתה, הוא בטוח לא מתכוון להיכנס ולראות את כל המבטים עליו,הוא מעדיף למות מאשר לעשות את זה, אז הוא שם את האוזניות שלו והתחיל ללכת במסדרונות הריקים,הוא התרגש בעצם לראות סוף סוף את רוי, אז הוא הלך, מנסה להרגיע את עצמו, כל הפחדים והמחשבות שלו לפני הוא יראה את החבר שלו.
יש לו חבר.

ליאו הוציא את האוזניות שלו לפני שנכנס לשירותים של הבנים, תוך שהוא מתעלם משני שחקני הכדורגל שעמדו שם כמו שתי בנות רכלניות, הוא שנא אותם אבל הם היו חבריו לקבוצה של רוי אז הוא לא אמר כלום גם אם הוא באמת רוצה.
הוא גלגל את עיניו, נכנס לתא ריק, כי לא היה סיכוי בגיהנום שהוא ישתמש במשתנה מול הנערים המטופשים האלה, לפני שהרגיש איך החיים עוזבים את גופו מהמילים שיצאו להם מהפה.
"כן אחי, הוא השיג לעצמו חברה שווה לפי מה שהבנתי, הוא אמר ללוקאס הבוקר,רוי המזוין הזה סוף סוף תפס בחורה, שמעתי שהוא שכב עם מישהי ממש אתמול, החרא הזה פאקינג מהיר" הוא שמע אותם צוחקים.
ואז הוא שמע את לבו נשבר.

הפעמון צלצל, אבל זה הרגיש כאילו הזמן נעצר לגמרי, ליאו לא שמע כלום, הוא לא יכל לנשום, לא ראה, הוא לא הרגיש כלום.
המוח שלו ניסה לעבד את מה ששמע זה עתה, אבל הכל היה כמו חלום אבוד מזמן, הוא לא באמת היה שם, הוא היה רק ​​צל.
הוא ניסה לסגור את כפתור הג'ינס שלו ללא הצלחה, ידיו רעדו, ראייתו מטושטשת מדמעות שהוא לא הרשה להן לצאת החוצה.
דניאל, הוא היה צריך למצוא את דניאל.
כשהוא סגר לבסוף את הכפתור שלו הוא יצא מהתא, בידיעה שעכשיו הגיעה שעת ארוחת הצהריים וכולם בחוץ.
"שוב ישן יותר מידי?" דניאל ענה לטלפון, ליאו יכול היה לחוש את החיוך על פניו.
"ד-דני, איפה אתה?" ליאו כמעט בכה, הוא הרגיש כל כך טיפש, כל כך משומש.
"מה קרה מותק?!" הנער צעק בטון מודאג.
"רק תגיד לי איפה אתה בבקשה" הוא לחש, הוא הרגיש כל כך סחוט עכשיו.
"אני בקפיטריה, תפגוש אותי בעץ הגדול בסדר?" הוא שאל אותו, מקבל אנחת הסכמה חסרת כוחות לפני שניתק את הטלפון.
ליאו יצא מהשירותים, הוא ידע שהוא נראה נורא, ולא היה אכפת לו מזה, הוא היה צריך את דניאל, והוא צריך להתרחק מרוי.
"אתה במה?" לוקאס צעק בהלם כששמע את מה שרוי אמר לו זה עתה.
"מערכת יחסים מטומטם, זה כששני אנשים אוהבים אחד את השני ורוצים לשמח אחד את השני,אל תדאג אני בטוח שהפיונה שלך עדיין שם בחוץ" הוא חייך בגאווה כשלוקאס גלגל את עיניו.

"אני שונא אותך, אתה יודע את זה נכון?" אמר לוקאס כשמבט עצבני על פניו, אבל הוא שמח בשביל חברו, כל עוד רוי היה מאושר.
"כן, אני בטוח- היי בלונדי, חכה רג-" צעק רוי לדניאל שעבר במקום עם אחד מחבריו, וסימן ללוקאס שיחכה כמה רגעים.
"מה" אמר דניאל, שלא היה בעל הההבעה הכי נחמדה.
"ראית את ליאו היום?" הוא החליט להתעלם מהגישה שלו ופשוט לשאול, הוא התגעגע לחבר שלו.
"לא אני לא, אבל אני מניח שהוא פשוט ישן שוב זה קורה כל הזמן, הוא לא ישן טוב בלילה ואז לא יכול להתעורר" דניאל הסביר לו, אז הוא הודה לו והחליט להתקשר אותו, אבל הוא פשוט נענה על ידי התא הקולי שלו.
"אני אנסה שוב מאוחר יותר" הוא מלמל בשקט וחזר ללוקאס שחיכה לו עם שאר שחקני הכדורגל לפני אימון הבוקר שלהם.
אבל המאוחר יותר שלו לא הגיע.