"אז הרסת הכל" לוקאס, חברו הטוב של רוי סיכם את הסיפור שרוי בדיוק סיים לספר לו.
"אז הרסתי הכל" הוא מלמל בחזרה, נשכב על השטיח הלבן שהיה לו על הרצפה.
"למה אתה בכלל מחבב את הילד? הוא מוזר, תמיד כל כך עצוב כל הזמן ואני לא יודע, הוא פשוט פאקינג מוזר" אמר לוקאס, הטיפשות הייתה מרוחה על פניו לדעתו של רוי.
"תשתוק, לעזאזל איתך אידיוט" רוי קם מהשטיח שלו, פניו אדומות מכעס.
"הוא מדהים, הוא כל כך יפה וחכם ופשוט הכל" הוא אמר, מבט חולמני נמרח על פניו.
"אתה כל כך מאוהב" לוקאס צחק לעברו. "אני נשבע שאני אהרוג אותך" הוא צעק, ועיניו הירוקות בהו בנשמתו.
"אוקיי אוקיי אני מצטער, אתה רק שבוע בסביבתו ואתה כבר חושב להרוג אותי? וואו המחשבות האובדניות שלו באמת משפיעות עליך אני רואה" הוא אמר בצחוק, וזה הספיק לנער הגבוה לקפוץ מהרצפה למיטה ישירות על האחר ולהרביץ לו, אולי קצת יותר חזק ממה שהוא התכוון.
"בוקר טוב-" רוי התחיל לברך את הנער שחור העיניים לאחר שרוי חיכה לו ליד שער בית הספר. "אל תדבר איתי לעזאזל" זה כל מה שהוא קיבל ממנו בתמורה לפני שליאו ודניאל נכנסו לבית הספר.
הוא נאנח בתסכול, אבל הוא לא התכוון לוותר כל כך בקלות.
רוי הניח את התיק שלו לפני שהתיישב במקומו לפני הכיסא של ליאו, חושב שעכשיו זו ההזדמנות שלו לדבר איתו.
ליאו היה עם ראשו על השולחן כמו תמיד, האוזניות שלו באוזניים ועיניו עצומות. הוא היה יפה כמו תמיד.
רוי פשוט ישב שם ובהה בו לרגע ארוך, מתבונן בכל פרט קטן בפניו היפות, הוא נראה כמו מלאך שנפל, הוא באמת היה נראה כך.
הוא חייך חיוך קטן ועצוב, שם יד גדולה וחמה על יד קטנה וקרה.
"חשבתי שאמרתי לך לא לגעת בי בפאקינג פעם האחרונה שעשית את זה" מלמל ליאו, אך לא פקח את עיניו.
רוי הוציא את אחת האוזניות של ליאו וזכה למבט מלא שנאה.
"אף פעם לא הייתי אחד שמקשיב" הוא ציחקק, וגרם לילד לגלגל את עיניו. "אתה קצת דרמטי אתה יודע את זה?" הוא שאל, וזכה לנשימה מזועזעת מהקטן יותר.
"אתה קצת אידיוט מזוין, אתה יודע את זה?" הוא ענה בחזרה, והעלה חיוך על פניו של הגבוה יותר. "טוב, אני רואה שיש לנו גישה קצת חוצפנית היום ילד" הוא צחק, פורע את שערו של הנער. "כמה פעמים אני צריך להגיד לך, תוריד ממני את הידיים המגעילות שלך" אמר ליאו במבט מזהיר. "ידיים מגעילות? ובכן זה כואב" אמר רוי, תוך שהוא מזייף בכי. "איכס תפסיק אתה נראה מגעיל" אמר הקטן, מבט נגעל ומאוד מזוייף על פניו. "אוי שתוק, אתה יודע שאתה אוהב אותי" צחק המבוגר יותר אך הפסיק כשהבחין במבט הרציני על פניו של הצעיר.
"אבל אני לא אוהב אותך, ואני לא יכול לאהוב אותך" הוא אמר, והתרחק מהכיתה, והפעם ,ליבו של רוי באמת כאב.
YOU ARE READING
numb
Romantizm~גמור~ ליאו לא הרגיש כלום בחמש שנים האחרונות. הוא לא בכה כבר שלוש. ליאו היה כלום,הוא היה רק צל,רק גוף,רק תזכורת תמידית וכואבת על האדם שהוא היה פעם. העיניים השחורות שלו היו רדופות,הן היו רק זוג חורים שחורים של כאב תמידי ובלתי נגמר ושל ריקנות שלעולם ל...
