numb

פרק 33 ואחרון

"פשוט נמאס לי מזה ליאו, אם לא תדבר איתי אני לא אוכל לדעת מה קורה בתוך הראש שלך" הנער היה מותש, הוא אהב את ליאו עם כל חלק בגופו והוא אפילו לא יכול היה לנשום כמו שצריך כשראה אותו עובר כל כך הרבה כאב לבדו ומבלי לשתף אותו.
"אז פשוט תעזוב לעזאזל, אני לא צריך אותך, אני לא צריך פאקינג אף אחד" התפרץ ליאו, עיניו מלאות דמעות שלא הצליחו לצאת החוצה, הוא עמד לאבד אותו. "למה שתאמר את זה?" רוי קם מהמיטה, עיניו התרחבו מפחד.
"אם אתה כל כך עייף ממני, פשוט קום ותלך, אני לא צריך אותך בכל מקרה" שקרים, ליאו היה מלא שקרים עכשיו, הוא עמד להישבר.
"אני יודע שזה לא אתה שמדבר עכשיו, אני אחכה עד שתחזור לעצמך ותתחיל לדבר כמו ליאו שוב" רוי התחרפן ברגע זה, הלב שלו נשבר מהמילים של ליאו.
"זה אני תודה רבה, זה נחמד לדעת שהחבר שלי לא מקבל אותי, אבל ידעתי את זה כבר, פשוט תעזוב, אני פאקינג שונא אותך" זה היה השקר הכי גדול שליאו אי פעם סיפר בחייו, הוא היה פחדן ומאוהב ועמד לאבד את האדם היחיד שגרם לו להרגיש משהו, להרגיש אהבה.
רוי חשב לרגע שכל השכונה יכלה לשמוע את קול הלב שלו נשבר כשליאו אמר את שלוש המילים האלה כאילו הן כלום.
"לך תזדיין ליאו" היה הדבר האחרון שהוא אמר לפני שיצא מחדרו של ליאו עם דמעות על פניו. ליאו היה המום מכדי להבין מה בדיוק קרה, מה הוא בדיוק עשה. הוא נפל על הרצפה, היד שלו רעדה, הוא לא יכול היה לנשום, הכל הרגיש כאילו זה קרה בהילוך איטי, כאילו הוא אפילו לא היה שם, הוא כל כך רצה למות עכשיו.
קול פתיחת הדלת שלו משך אותו מהטראנס שלו, הוא הניע את פניו לעבר הצליל במהירות, מפוחד, עייף.
"רוי" הוא לחש את שמו.

"אתה יודע מה? לך תזדיין ליאו,לך תזדיין כי אני פאקינג אוהב אותך ואני לא יכול לעזוב אותך, אל תעזוב אותי, אל תגיד שאתה שונא אותי, בבקשה" הוא התחנן בפניו, עיניו היפות עכשיו אדומות מהדמעות.
"אני אוהב אותך רוי, אני אוהב אותך אני אוהב אותך כל כך" צעק הנער הקטן יותר, זה היה כאילו משהו בו השתחרר בבת אחת, כל הפחדים שלו, כל העצב שלו. "אני פאקינג אוהב אותך" הוא צעק, הוא הרגיש את הדמעות זולגות על לחייו. "אני כל כך אוהב אותך מלאך יפה שלי" לחש רוי והתקרב אל הילד שבכה כעת, מחזיק אותו על ירכו. עיניו השחורות של ליאו בהו בעיניים היפות בגוון הירוק של הילד שמולו, הוא הרגיש כל כך הרבה אהבה בתוכו.
"אני באמת אוהב אותך" הוא לחש לפני שהוא נישק אותו, הפעם זה היה שונה, שניהם רצו יותר, הם הרגישו שהם הולכים להתפוצץ מעצם היותם קרובים אחד לשני, הם רצו יותר, הרבה יותר. רוי כרך את ידיו סביב מותניו של ליאו, משך אותו בעדינות והניח אותו על המיטה, לפני שהוא רכן אליו, מנשק את אפו.
"מלאך, אתה בטוח שאתה רוצה את זה? אני יכול לחכות, אני מבטיח לך, אני לא אתאכזב" רוי הרגיש צורך להבטיח שלליאו היה נוח, הוא לעולם לא יעשה משהו שיפגע בו. הייתה שנייה של דממה לפני שליאו הנהן, אדום לחלוטין ממבוכה והתרגשות. "אני כן, אני סומך עליך, רק בבקשה תיזהר" הוא ביקש ממנו, עיניו השחורות נוצצות מאהבה ומעט פחד.
"כמובן מלאך" הוא לחש, מנשק את אפו שוב לפני שהרים את החולצה של ליאו למעלה, חושף את הצלקות שלו. ליאו רק רצה לכסות את הבטן שלו שהיתה מלאה בצלקות, הוא היה כל כך נבוך שרוי ראה אותו ככה, אז הוא כיסה את עצמו עם הידיים.