numb

פרק 18

השפתיים של ליאו היו מעט פצועות כי הוא נהג לנשוך אותן עד זוב דם כל יום, אבל זה היה בסדר, שום דבר לא הולך להרוס את הנשיקה הראשונה עם ליאו שרוי חיכה לה כל כך הרבה זמן, זה היה מושלם, ליאו היה מושלם.

הנשיקה הייתה עדינה בהתחלה, טהורה, רוי לא מיהר בכלום כדי לא להפחיד את הקטן יותר, זה הרגיש כאילו השמש נישקה את הירח בליקוי חמה יפייפה, נדיר, כל כך עדין, כל כך יפה, כל כך מושלם. הלב שלו הרגיש כאילו הוא עומד להתפוצץ מעומס הרגשות שהציף אותו, כמובן, היו לו כמה הידלקויות פה ושם בחייו אבל זו הפעם הראשונה שהוא מאוהב, רוי היה מאוהב.
הוא רצה לרוץ ולצרוח את זה מהגג, הוא רצה שכולם ישמעו, שכולם ידעו, הוא היה מאוהב בבחור הקטן והמסתורי שהוא כל כך להוט לדעת עליו עוד ועוד.
הוא היה מאוהב בבחור הכי יפה ושבור שפגש אי פעם, והוא רצה כל כך לתקן אותו, לעזור לו.

ליאו כל כך פחד ממה שקרה בתוכו במהלך הנשיקה הראשונה שלו.
הוא הרגיש שהוא כל כך נמשך לרוי, הוא רק רצה שהנשיקה תימשך, אולי אפילו תתפתח ליותר מזה, והוא נבהל, הוא הרגיש שהמוח שלו מלוכלך מדי ושמשהו לא בסדר איתו כמו כל הזמן, שהוא טעה.
התחושה הבוערת בתוכו חזרה, הלב שלו הרגיש כאילו דילג על כמה פעימות.
הוא פחד, החוסר תחושה באצבעותיו חזר כאשר ידיו עשו את דרכן אל החזה של רוי כאילו יש להן דעה משל עצמן. אבל הוא אהב את זה, והוא הרגיש בנוח לשבת על החלק התחתון של רוי, לנשק אותו.
כששני הנערים ניתקו את שפתיהם, הם הצמידו את מצחם, מתנשפים בכבדות, נואשים לאוויר. ליאו הרגיש שהריאות שלו בוערות בפנים. הילד הקטן יותר עצם את עיניו במבוכה, הוא פחד, אולי רוי לא נהנה כמוהו? הוא כנראה אכזב אותו, הוא לא יהיה מופתע.
רוי היה מנוסה מאוד ואילו עבור ליאו זו הייתה הנשיקה הראשונה שלו אי פעם, רוי כנראה מתחרט על זה, הוא כנראה יקום ויעזוב עכשיו. לרוי היה חיוך על פניו היפות, ונתן נשיקה קטנה ומהירה על שפתיו של ליאו, מותיר את הילד מעט בהלם.
"זו הייתה הנשיקה הכי טובה שהייתה לי מלאך" הוא לחש לו, אגודלו מבריש לאט את לחיו הסמוקה של הנער.
ליאו הזיז מעט את פניו מפניו של רוי, פקח את עיניו באיטיות, ובדיוק כך כל הפחדים שלו נמחקו, כאשר עיניו השחורות פגשו את העיניים בגוון הירוק המלאות בכוכבים מנצנצים.
ליאו חייך בביישנות הוא הסתיר את פניו בחזה של רוי, גורם ללב של הגבוה יותר להתמוסס.
רוי כרך את ידיו הגדולות סביב גופו הקטן של ליאו, מושך את הילד לחיבוק, מבט מודאג על פניו כשלפתע הרגיש עד כמה הילד באמת רזה, הוא הרגיש כל כך קטן מתחת למגע שלו.
ליאו הניח את ראשו על החזה של רוי, פעימות הלב שלו מרגיעות אותו, מה שהפך אותו לעייף.
"א-אל תלך" לחש ליאו בעיניים עצומות למחצה, הוא הרגיש כל כך עייף. "אני לא הולך לשום מקום מלאך אתה יכול לישון בשקט" הוא לחש בחזרה לאוזנו, מנשק את מצחו בעדינות. רוי ליטף את שערו עד ששמע נחירות רכות וחייך.
רוי היה מאושר באמת.
וליאו עדיין רצה למות, אבל פחות מכמה שהוא רצה את זה אתמול.