numb

פרק 22

"אז לתינוק שלי יש חבר עכשיו?" אמר דניאל עם חיוך גדול ומרוגש על פניו.
ליאו הנהן בביישנות, עדיין מתקשה לעכל את העובדה שיש לו חבר.
העובדה שרוי באמת היה מוכן להתמודד עם האני הדפוק שלו, הכל ברצון, עדיין הייתה כל כך מוזרה לליאו,הוא לא האמין שמישהו באמת התאהב בעצמי המעצבן שלו.
ליאו בכלל לא יכול היה להתחיל להסביר כמה הוא לחוץ מזה שיש לו חבר עכשיו.
הוא לא יודע איך להתנהג, איך לדבר, מה הוא אמור לעשות? איך הוא יקרא לרוי? איך הוא ידבר איתו? הו אלוהים, זה אומר שהוא צריך להתקשר אליו ראשון מעכשיו? הו לעזאזל לא, אולי זה היה רעיון גרוע, אולי הוא צריך פשוט להתקשר לרוי ולומר לו שזו טעות ושהוא לא רוצה את זה- "אתה באמת צריך להרגיע את עצמך ליאו, אני יכול לראות את הגלגלים בראש שלך עובדים שעות נוספות" דניאל גלגל את עיניו בחיוך קטן, פורע מעט את שערו, זוכה למבט מלא שנאה מהילד.
"אני יודע מה אתה חושב ילד, אבל תן לזמן לעשות את שלו, תן לרוי צ'אנס, הוא בחור טוב, הוא אוהב אותך, אני יודע שעמוק בתוכך אתה גם מחבב אותו, תן לו צ'אנס" הוא אמר בטון רך, ליאו חשב על זה זמן מה, הוא ידע עמוק, עמוק בתוכו, שדניאל צודק, אז הוא פשוט הנהן בראשו במהירות, בתקווה שהוא לא יצטער על כך.
"ליאו מותק אתה צריך להתעורר,אני צריכה ללכת ואבא שלך ומילה כבר הלכו" ליילה ניסתה להעיר את ליאו שוב כמו שביקש ממנה אתמול בלילה, אבל הוא ישן נורא כל הלילה והוא לא הצליח להתעורר .
"אוקיי בסדר" הוא מלמל, עדיין חצי ישן. "קדימה ליאו, יש לך בית ספר בעוד חצי שעה, אתה זה שביקש ממני להעיר אותך, אני צריכה ללכת מותק, שיהיה לך יום טוב" היא נישקה לראשו לפני שיצאה, בתקווה שהוא יקום.
ליאו עצם את עיניו שוב "רק חמש דקות נוספות". "פאקינג שי-" הוא צעק כשפקח את עיניו וראה שחמש הדקות הפכו לשעה, ושהוא קיבל שלוש שיחות שלא נענו מדניאל ורוי.
הוא הבטיח לרוי שיבוא היום לבית הספר, הוא כבר איכזב אותו.
הוא קפץ מהמיטה, רץ לחדר האמבטיה שלו וצחצח שיניים במהירות. כשסיים, הוא ירד למטה להכין לעצמו חלב חם עם דבש, אחד הדברים היחידים שיכולים להרגיע אותו.
"פאק" הוא צעק בכאב לאחר שהצליח לשפוך את זה על עצמו ולקבל כוויה ביד.
"כל השיט על החיים שלי" הוא מלמל לעצמו, נאנח בתסכול בזמן שעלה למעלה להתלבש לבית הספר, לא לפני שהוא מרח משחה וחבש את הכוויה על ידו כמו שצריך.
ליאו בחר ללבוש ג'ינס כחול היום, הוא רצה להיראות יפה יותר עבור רוי, וחולצה עם שרוולים ארוכים שהייתה שחורה, הוא עדיין הלך צעד אחר צעד.
הוא לקח את התיק שלו ויצא לבית הספר, קצת כועס על הבוקר המזוין שהיה לו. הוא כסס ציפורניים בחרדה כל הדרך לקראת בית הספר, הוא היה עייף, חלש, כועס, חרד וקצת מפוחד לראות את רוי לאחר ההכרזה שלהם לעצמם על מצב היחסים שלהם, מה אם הכל ישתבש?.
ועם המחשבות המפחידות האלו הוא נכנס בשער בית הספר, בתקווה שהוא באמת רק חושב יותר מדי כמו שדניאל אמר אתמול, ושהכל יהיה בסדר, כי הלב שלו לא יוכל להתמודד עם שבירה נוספת.